מוסר על במדבר כ:ג

כבר כתבתי פירסום ניסים לכל האותות והמופתים אשר עשה משה היא המעלה הגדולה מצד שם ידו"ד, ולא זכו לראות זה כי אם עם קודש משרתי עליון ולא למיעבד ניסים לעיני שקרי שאין זה מקום דביקותם, רק עדה שלימה בסוד תורת ה' תמימה נתייחדו עתה בקהל ה' ונקראים שניהם בני ישראל. אמר הכתוב (במדבר כ, ג) וירב העם המה המריבים, והרעימו לחרחר הריב ביותר ואמרו (עי' שם ד) מדוע הבאתם קהל ה', כאלו לא על עצמם יצאו, אלא איך לא חסתם גם על קהל ה' משה ואהרן זה עשו שלא השגיחו בעם מדריגה התחתונה, רק מצד שעמהם הקהל. וזה (שם ו) ויבא משה ואהרן מפני הקהל. ה' ציוה להקהל העדה, ומכל שכן קהל ה' הם יביטו. ומשה ואהרן מפני הקהל, על כן חטאו. ובמה שקראום מורים לא חטאו, כי לא קראו מורים לזרע אברהם, רק לקהל. לא תביאו, אפילו הקהל שלא נטלו חלק בארץ ומכל מקום היו דרים שם, ומכל שכן שלא תביאו העדה. אשר נתתי להם, קאי על בני ישראל, אשר רבו בני ישראל. קשה לפי זה הלא העם רבו כדפי'. ותירץ על דרך מה שביארתי במקום אחר אלמלא אתה שאול והוא דוד כמה דוד אבדתי בפניו (מו"ק טז, ב):