מוסר על במדבר כ:יג

הֵ֚מָּה מֵ֣י מְרִיבָ֔ה אֲשֶׁר־רָב֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶת־יְהוָ֑ה וַיִּקָּדֵ֖שׁ בָּֽם׃ (ס)

כד הקמח

במדרש שיר השירים ראשך עליך ככרמל. הרשעים שבישראל חביבין עלי כאליהו שעלה אל הר הכרמל שנאמר (מלכים א י״ח:מ״ב) ואליהו עלה אל ראש הכרמל וגו' וישם פניו בין ברכיו ולמה שם פניו בין ירכיו אלא אמר הקב"ה אין לנו זכות הבט לברית, ודלך ראשך כארגמן אמר הקב"ה הדלים והרשים שבישראל חביבין עלי כדוד שנאמר (זכריה ו׳:י׳) והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדויד, ויש אומרים כדניאל דכתיב ביה (דניאל ד) והלבישו לדניאל ארגונא, מלך אסור ברהטים זה ממ"ה הקב"ה דכתיב ביה (תהילים צ״ג:א׳) ה' מלך גאות לבש. אסור שאסר עצמו בשבועה שהוא משרה שכינתו לישראל. ברהטים של יעקב אבינו, בזכות מי רבי אבא בר כהנא ור' לוי חד אמר בזכות אברהם שנאמר (בראשית י״ח:ז׳) ואל הבקר רץ אברהם, וחד אמר בזכות יעקב שכתוב בו (שם ל) ויצג את המקלות ברהטים, אמר ר' ברכיה בזכות משה שנאמר (דברים ל״ג:ה׳) ויהי בישורון מלך. אסור שנאסר ונגזר עליו שלא יכנס לארץ בשביל מה ברהטים של מי מריבה שנאמר (במדבר כ׳:י״ג) המה מי מריבה. ע"כ:
שאל רבBookmarkShareCopy

מנורת המאור

וחייב התלמיד להיות זהיר בכבוד רבו, ותהיה יראתו תמיד על פניו. דתנן ומורא רבך כמורא שמים. ויתכוין לשמוע מפי רבו, כדי שיבין מהרה, וכדי שלא יטריח את רבו לשנות לו פעמים רבות. ויהיה נכנע לפניו. ואמ' רב משרישיא לבניו, כד יתביתו גבי רבנן חזן לפומיה, שנא' (ישעיהו ל, כ) והיו עיניך רואות את מורך. וישמשנו תמיד, שמתוך השימוש יהי אצלו תמיד וילמד. כדגרסי' במ' מכות בפרק אלו הן הגולין, א"ר יוחנן משום ר' שמעון, גדולה שימושה יותר מלימודה, שנא' באלישע בן שפט (מלכים ב ג, יא) אשר יצק מים על ידי אליהו, למד לא נאמר אלא יצק, מלמד שגדולה שימושה מלימודה. וכשישמע הלכה ממנו אל יחלוק עליו, וכוונתו לקנטר את רבו, כי החולק על רבו כאלו חולק על השכינה, שנא' (במדבר כו, ט) אשר הצו על משה ועל אהרן בעדת קרח בהצותם על ה'. א"ר חמא בר חנינא, כל העושה מריבה עם רבו כאלו עושה עם השכינה, שנא' (במדבר כ, יג) המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל על ה'. אמ' ר' חנינא בר פפא, כל המתרעם על רבו כאלו מתרעם על השכינה, שנא' (שמות טז, ח) לא עלינו תלונותיכם כי על ה'. אמ' ר' אבהו, כל המהרהר אחר רבו כאלו מהרהר אחר שכינה, שנאמר (במדבר כא, ה) וידבר העם באלהים ובמשה. וגרסי' בחופת אליהו לא יהא אדם קורה ושונה ומבעט ברבו, ולא יהא קורא ושונה בלא יראת שמים, שנא' (תהלים קיא, י) ראשית חכמה יראת ה', ואומר סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם.
שאל רבBookmarkShareCopy

שמירת הלשון

עוֹד אָמְרִינַן (סנהדרין ק"י.): אָמַר רַב חִסְדָּא: כָּל הָעוֹשֶׂה מְרִיבָה עַל רַבּוֹ, (פֵּרוּשׁ: שֶׁגּוֹרֵם בְּהַמְשָׁכַת דְּבָרָיו, שֶׁגַּם אֲחֵרִים יַחְלְקוּ עַל רַבּוֹ) כְּחוֹלֵק עַל הַשְּׁכִינָה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כ"ו ט'): "בְּהַצֹּתָם עַל ה"'. אָמַר רַב חָמָא בַּר חֲנִינָא: כָּל הָעוֹשֶׂה מְרִיבָה עִם רַבּוֹ, כְּאִלּוּ עוֹשֶׂה עִם הַשְּׁכִינָה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כ' י"ג): "הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת ה"'. עוֹד אִיתָא שָׁם בְּהַאי עִנְיָנָא, אָמַר ר' חֲנִינָא בַּר פָּפָּא: כָּל הַמִּתְרַעֵם עַל רַבּוֹ, כְּאִלּוּ מִתְרַעֵם עַל הַשְּׁכִינָה שֶׁנֶּאֱמַר וְגוֹ'. אָמַר רַב אַבָּהוּ: כָּל הַמְהַרְהֵר אַחַר רַבּוֹ, כְּאִלּוּ מְהַרְהֵר אַחַר הַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר וְגוֹ'. וְד' מַדְרֵגוֹת דְּקָחָשִׁיב הַגְּמָרָא לְמַטָּה לְהוֹרוֹת לָנוּ, דַּאֲפִלּוּ הַהִרְהוּר לְבַד הוּא גַּם כֵּן אִסּוּר גָּדוֹל.
שאל רבBookmarkShareCopy