מוסר על במדבר לב:ו

ויתא ראשי עם צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל (דברים לג, כא). שמעתי פירושו, שמשבח את גד בחסידות שעשה לפנים משורת הדין. כי מצד הדין לא היו מחוייבים לילך החלוץ בראש, רק ילכו למלחמה בשוה עם ישראל כמו שאמר משה רבינו ע"ה (במדבר לב, ו) האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה, והיה די להם מצד המשפט לילך עם ישראל, וזהו ומשפטיו עם ישראל כך היה קו המשפט לילך עם ישראל. אבל גד הוסיפו ועשו בדרך צדקה שהיו הולכים בראש, ובזה עשו הצדקה מעין הצדקה שיעשה ה' כמו שכתוב (מיכה ב, יג) וה' בראשם, זהו שכתוב (דברים לג, כא) צדקת ה' עשה:

לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה (במדבר ל, ג). לכאורה ככל היוצא מפיו יעשה הוא מיותר. אלא הוא תוכחת מוסר שהאדם יהיה נאמן בדיבורו וישמור מוצא שפתיו, אף שלא היה בדרך נדר ולא היה מחויב בדברים, כענין שאמר משה רבינו ע"ה לבני גד וראובן (במדבר לב, כד), והיוצא מפיכם תעשו. פירש רש"י, שקבלתם לעבור למלחמה עד כיבוש וחילוק כו'. עוד דבר אחד הבטיחו מה שלא היו מחוייבים לעשות, דהיינו שלא היו מחוייבים רק לצאת עם ישראל ביחד במלחמה כמו שאמר להם משה רבינו ע"ה (שם ו) האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה. והם קבלו נחלץ חושים לפני בני ישראל, שהם רוצים לילך בראש:

ג' גבורת התשובה, איזה גבור כו' (אבות ד, א), מאמר (ע"ז יט, א) אשרי איש ולא אשרי אשה, אמר ר' עמרם אמר רב אשרי מי שעושה תשובה כשהוא איש. ריב"ל אמר אשרי מי שעושה תשובה כאיש. נכרים היו גבורי גד, גד גדוד יגודנו (בראשית מט, יט), ומורה אגבורת התשובה. כי לפום ריהטא חטאו, והא ראייה משה רבינו ע"ה הוכיחם (במדבר לב, ו) האחיכם יצאו וגומר. וקיימו וקבלו ועשו יותר מהחיוב כענין תשובת הגדר, ויצאו בראש, הרי תנאי התשובה כתנאי בני גד ובני ראובן: