וְאִם־יִהְיֶ֣ה הַיֹּבֵל֮ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וְנֽוֹסְפָה֙ נַחֲלָתָ֔ן עַ֚ל נַחֲלַ֣ת הַמַּטֶּ֔ה אֲשֶׁ֥ר תִּהְיֶ֖ינָה לָהֶ֑ם וּמִֽנַּחֲלַת֙ מַטֵּ֣ה אֲבֹתֵ֔ינוּ יִגָּרַ֖ע נַחֲלָתָֽן׃
שני לוחות הברית
והרמב"ן כתב שאין ספק בדבר, אבל בכל העתיד יאמר הכתוב כן, כמו (בראשית כח, טו) עד אשר אם עשיתי. וכן (במדבר לו, ד) ואם יהיה היובל לבני ישראל, אם יבא העת שיהיה התנאי, אז יתקיים המעשה כלומר בבואו, עד כאן לשון הרמב"ן. מכל מקום עדיין צריכין אנו למודעי למה ליעקב לומר דיבור שיש לו ב' פירושים, ובפרט בענין קדושה הגדולה צריך לברר דבריו:
שני לוחות הברית
אך יש בכאן רמזים, ויפה כיון שדיבר לשום אם שהוא כלשון אם המוזכר ביובל אם יהיה היובל, וסוד היובל כבר רמזתי אותו ורומז על הגאולה העתידה, והגאולה העתידה הוא תלויה ועומד, זכו אחישנה, לא זכו בעתה (סנהדרין צח, א), וזהו לשון של אם. גם א"ם ראשי תיבות אליהו משיח לגאולה העתידה, ובעודנו בגלות בקש יעקב (בראשית כח, כ) ושמרני בדרך, שישמרנו מעשו הוא אדום אשר אנחנו בגלות אצלו, ולעתיד יהיה אלהים עמדי, רומז לביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד: