מוסר על בראשית א:טו

מציון מכלל יופי אלהים הופיע (תהלים נ). פסוק זה מדבר בתחיית המתים כי כן כתוב למעלה ממנו אל אלהים ה' דבר ויקרא ארץ. ופירוש קריאה זו רמז לתחיית המתים כי שיעור הכתוב כן ויקרא שוכני ארץ. וכענין שנאמר בתחיית המתים (ישעיה יח) כל יושבי תבל ושוכני ארץ וכו' והוא כמו (שם כו) הקיצו ורננו שוכני עפר. ועל כן אמר אחריו (תהלים נ) יקרא אל השמים מעל זהו הנשמה ואל הארץ לדין עמו זה הגוף וכל המזמור מיוסד על הענין הזה, והכוונה בכתוב הזה כי נס הגדול של תחיית המתים יתחיל מציון למה לפי שמשם נברא העולם ונשתכלל, יאמר הכתוב כי תחלת הדבור והקריאה לשוכני ארץ תהיה מציון לפי שמציון מכלל יופי משם נשתכלל יופיו של עולם ותהיה מלת מציון משמשת למעלה ולמטה. וידוע כי הנקודה האמצעית של היישוב היא ציון ומשם היה משתיתו של עולם וכן כל דבר תקפו ועיקרו הוא האמצעית שהרי מצינו עץ החיים שהיה עיקר הגן באמצעיתו באמרו (בראשית ב) ועץ החיים בתוך הגן. ודרז"ל בפרקי ר"א כשם שגלגל חמה נתון באמצע הרקיע כך עץ החיים נתון באמצע גן עדן הה"ד (שיר השירים א) הביאני המלך חדריו אלו חדרי ג"ע. כמעשה הרקיע כך מעשה ג"ע. וכן אהל מועד היה באמצע ארבע מחנות ישראל גם יצירת האדם מאמצעיתו שהוא טבורו שהוא כדמות שרש האילן שענפיו מתפשטים משם הנה והנה ומיד שנולד צריך לחתכו. ודרשו ז"ל כמו שהטבור באמצע הגוף כך א"י נתונה באמצע העולם וירושלים באמצע א"י ביהמ"ק באמצע ירושלים וההיכל באמצע בית ביהמ"ק והארון באמצע ההיכל ואבן השתיה לפני הארון שממנה הושתת העולם, והענין הזה מצוייר בצורת האדם בגלגל עינו שהרי האדם נקרא עולם קטן כולל העולם הגדול, והוא שדרשו בפרקי דרך ארץ אבא יוסי בן חנן אומר משום שמואל הקטן העוה"ז דומה לגלגל עינו של אדם, לבן שבו זה אוקיאנוס המקיף העולם כלו, שחור שבו זה העולם, קורט שבשחור זה ירושלים. פרצוף שבקורט זה ביהמ"ק, ומה שאמר אבן השתיה שממנו הושתת העולם הענין הזה הוא רומז במלת בראשית שכן אמרו בגמ' דסוכה (פ"ד דף מט) תנא דבי רבי ישמעאל אל תקרי בראשית אלא ברא שית אלו השתין שמששת ימי בראשית, וזהו שהזכיר אלהים הופיע הוא השם שזכר בבראשית. ולפי דעת מדרש רז"ל העליונים והתחתונים הכל מציון א"צ לומר העולם השפל שכך אמר במדרש ר"א הגדול אומר (בראשית ב) אלה תולדות השמים והארץ ביום עשות וגו' תולדות השמים מן שמים נבראו תולדות הארץ מן הארץ נבראו וחכמים אומרים אלו ואלו מציון שנאמר מציון מכלל יופי אלהים הופיע. מציון נשתכלל יפיו של עולם. וכן מצינו לרז"ל שאמרו עיקר שכינה בתחתונים היתה כי בודאי הגלגלים וכל צבאם עם היותם עצומים ונבראים נכבדים בעלי שכל ודעת רבה לא נבראו אלא לתשמיש מין האדם הוא שכתוב (שם א) והיו למאורות ברקיע השמים. ביאר בפירוש כי כונת אמרו יהי מאורות להאיר על הארץ היה, ואע"פ שחכמי המחקר סותרים זה בטענת שאין מפועל חכם לבנות בירה גדולה ובצורה להצניע שם גרגיר אחד אע"פ כן אין לנו אלא אמונת התורה הצודקת בכל דבריה כי מין האדם כשהוא צדיק נכבד וחשוב מן הכל אפי' מן הגלגל אפי' מן המלאך, ומפורש אמרו (חולין דף צא.) גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת והביאו ראיה מן הכתוב (דניאל ג) ורויה די רביעאה דמי לבר אלהין. ועוד בפרשת (ישעיה נב) הנה ישכיל עבדי המדברת על ישראל דרשו רז"ל וגבה ממלאכי השרת שנאמר (יחזקאל א) וגובה להם ויראה להם. ועוד ראיה ממה שדרשו במדרש תנחומא בסדר ויקרא (יואל ב) וה' נתן קולו לפני חילו אלו המלאכים שנא' (בראשית לב) מחנה אלהים זה וכי עצום עושה דברו זה הצדיק שהוא חזק מהם שהוא עושה דברו של הקב"ה שנא' (תהלים קג) גבורי כח עושי דברו וגו' אלו ישראל שהקדימו נעשה ונשמע. גם נראה לי קצת ראיה מדברי משה שאמר (דברים י) הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה רק באבותיך חשק ה' וגו'. זה יורה כי השם ית' חשק בישראל יותר מנבראי השמים והארץ כי אם היתה הכונה להעלות ולהגדיל מעלת ישראל על נבראי התחתונים בלבד היה ראוי הכתוב לומר הן לה' אלהיך הארץ וכל אשר בה רק באבותיך חשק ה' וגו'. וכן דוד ע"ה הזכיר המציאות כולו במזמור (תהלים קמח) הללו את ה' מן הארץ וגו' ואמר וירם קרן לעמו, וכן אמר ישעיה (ישעיה סו) כה אמר ה' השמים כסאי וגו'. ואת כל אלה ידי עשתה ויהיו כל אלה וגו', והם הצדיקים הנכנעים שהם עיקר הכל:

וענין ותקע כף ירך יעקב נתהפך. רז"ל אמרו (ב"ר עז, ד) וירא כי לא יכול לו ויגע בכף יריכו, הם הדורות היוצאים מירך יעקב, דהיינו הגזירות שגזרו האומות. וכשגברו על היונים, נתהפך הכף לפך, והוא פך שמן והירך נתהפך לירך מנורה^הגה"היש עוד סוד בדבר. הנה חנוכה שבו היה חנוכת בית המקדש, והוא רומז לחנוך העולם. כי העולם נברא בשביל התורה וקיום המצות, והיונים רצו לבטל תורה ומצות מישראל. וכשגברו החשמונאים אז נתגברו התורה והמצות, ממילא נתחנך העולם. וכמו שהעולם נברא בכ"ה לחודש, כי העולם נברא כ"ה לאלול, ומה שאמרו (ר"ה י, ב) העולם נברא בתשרי זהו בריית האדם, אבל התחלת הבריאה בכ"ה לחודש, כן חנוכה כ"ה לחודש. וכמו שראשית הבריאה יהי אור, כן מצות חנוכה בנרות. וכמו שאור הראשון נגנז ואין משתמשין בו, כן הנרות הללו אסור להשתמש בהן. ורמז לדבר (בראשית א, ג) יהי אור, יהי עולה כ"ה. וכשגברו החשמונאים זכו לג' אורות, א' אור השכינה, דהיינו טהרת המקדש שטמאו היוונים, והם טהרו המקדש, משכן השכינה נקרא אור, כמו שכתוב (מיכה ז, ח) ה' אור לי. הב' אור התורה. הג' נר מצוה, כמו שכתוב (משלי ו, כג) נר מצוה ותורה אור. והנה כתיב ג' פעמים יהי, (בראשית א, ג) יהי אור, (שם ו) יהי רקיע, (שם יד) יהי מאורות, אור רומז על גלוי השכינה, רקיע ומאורות רומזים על נר מצוה ותורה אור, כמו שכתוב (דניאל יב, ג) והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד. ומצאתי כתוב בספר גנת אגוז שלוש פעמים יהי עולה ע"ה, כי עולם המלאכים ראשית הבריאה זהו יהי אור, ואחר כך יהי רקיע עולם הגלגלים, יהי מאורות וגו' להאיר על הארץ הוא זה העולם כו', ויהי כן (בראשית א, טו) בגימטריא מיכאל, כן כתב גנת אגוז:
והנה ידוע בדברי רז"ל (זבחים סב, א) כי מיכאל הוא כהן גדול שלמעלה, וכתיב (דניאל י, כ) הנה שר יון בא. אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת, ואין אחד מתחזק עמי כי אם מיכאל שרכם (שם), זהו סוד חתום בחותמו של כהן גדול. כי חנוכה הוא חנוך העולם, ושר העולם שאמר הפסוק (תהלים לז, כה) נער הייתי וגם זקנתי כמו שאמרו רז"ל (יבמות טז, ב) הוא חנוך, כי חנוך נתעלה ונעלם בתוך שר העולם. והנה כתיב בהבראם, פירש רש"י בה"א בראם, עולם הזה נברא בה"א, על כן כשתוסיף ה' על חנוך הוא חנוכה. וכמו שהם שבעת ימי בראשית, וכולם נכנסים בחלק שמיני, דהיינו ראשית נקודת הבריאה נקרא היולי, ובו היה בכח כל ז' ימי בראשית. וכן למעלה ברום המעלות בסוד האצילות, הם שבעת ימים סוד אצילות הבנין, חס"ד גבור"ה תפאר"ת נצ"ח הו"ד יסו"ד מלכו"ת, הם סוד (בראשית מא, ה) שבעה שבלים העולות בקנה אחד, דהיינו שרשם בבינה, והבינה היולי שלהם. והקנה הוא (משלי ד, ה) קנ"ה בינ"ה כמו שכתבתי לעיל. וזהו סוד (במדבר ח, ב) אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. ומקשים ששה נרות הוה ליה למימר, כי המנורה הוא נר האמצעי. ועל דרך הפשט הכי קאמר, ששת הקנים יפנה אל מול פני הנר האמצעית, ואז יאירו כל השבעה נרות ביחד. אבל על דרך הסוד שבעת הנרות הם רומזים לשבעת הבנין, והם מאירים אל מול פני המנורה שהיא הבינה, הפנים של המנורה:
כן היה ענין הנס של חנוכה, כי היה שמן להדליק יום אחד, ונעשה נס ודלק ח' ימים, דהיינו שדלק שבעה ימים ביותר ממה שראוי לדלוק. והנה לכאורה קשה, דלא היה ראוי לעשות חנוכה רק שבעה ימים. ועל דרך הפשט הנס נעשה ח' ימים, כי הם נתנו כל השמן למנורה בפעם אחת, כי לא היה בפח שמן רק כדי להדליק יום אחד, דהיינו חצי לוג לכל נר, ואסור ליתן פחות מזה השיעור, ולא חלקו את השמן לשמונה חלקים כמו שכתב הבית יוסף (או"ח תרע), אלא נתנו הכל במנורה כדי שידליק יום אחד, ונעשה נס שהיה דולק כל היום, ולא נשרף מהשמן רק חלק שמינית, נמצא היה הנס שמונה ימים. אבל לפי מה שכתבתי, השבעה כלולים בשמיני, כמו הבנין שלמעלה השבעה עולים בקנה אחד. וזהו רמז חנוכה, ח' מן חנוכה היא ח' ימים, וכשתחשוב חצי לוג לכל נר משבעת הנרות ח' פעמים ז' עולה נ"ו, והיה הנס שהיה דולק ח' ימים בז' קני המנורה כאלו היה נ"ו חצאי לוגין, זהו נ"ו מן חנוכה. נשאר כ"ה שהוא כ"ה לחודש, בסוד יהי אור העולה כ"ה. וברכת כהנים מתחיל גם כן בתיבת כ"ה תברכו את בני ישראל וגו' (במדבר ו, כג), ונתבשר אהרן שהוא מוכן לגדולה זו של נרות חנוכה, כמו שכתב הרמב"ן ריש פרשת בהעלותך עיין שם. הרי ענין חנוכה כמו חלום יוסף שבעה שבלים בקנה אחד, כן שבעת הנרות אל מול פני המנורה. ויוסף הוא הנקרא בכור שור, והיונים רצו לכתוב על קרן השור כו'. ונתהפך ליהודים היתה אור, שבעה קני המנורה אל מול פני המנורה:
והנה במנורה היו ששה קנים, והם מכוונים אל מול פני המנורה הנר האמצעי לפי פשט הענין. ולפי הסוד כל השבעה אל מול פני מנורה העליונה, וכל זה יהיה רומז על שם ידו"ד אשר עושה נפלאות גדולות. כיצד, ששה אותיות מאלפ"א בית"א הם ששה קנים, והם עולים יה"ו באותיות השם, כי א"ב ג"ד עולה י' נגד י' מידו"ד, ואחר כך ה"ו. ואחר כך תמצא בששה אלה מספר ז' בסוד אחדות, נעוץ סופו בתחילתו ותחילתו בסופו, כזה, ו"א ה"ב ד"ג א"ו ב"ה ג"ד, אז כל אחד עולה ז'. ובענין הזוג עולה ח', כזה, ה"ג ו"ב, רק נשאר א"ד עולה ה', ואז רמוזה ה' אחרונה מידו"ד, שלא חשבנו מתחילה רק יה"ו מידו"ד. והסימן (בראשית ב, ו) ואד יעלה מן הארץ, כי הארץ העליונה היא סוד 'ה' אחרונה מהשם::