מוסר על בראשית ג:ז

גם לחולי הנפש אי אפשר להתרפאות בשלימות כי אם בפעולות ההפכיות, ועל דרך שאמרו רז"ל בבבא בתרא (ד, א) על הורדוס שהרג את החכמים, ושאל עצה לבבא בן בוטא אם יכול למצוא למכתו תרופה. ואמר אליו, אתה כבית נרו של עולם, לך עסוק באורו של עולם והשתדל בבנין בית המקדש. ולזה הסכימו גם כן חכמי המדרש ז"ל במה שאמרו (עי' סנהדרין ע, ב) כי טוב העץ למאכל (בראשית ג, ו), תאנה היתה, בדבר שקלקלו בו נתקנו שנאמר (שם ז) ויתפרו עלה תאנה:

הַבּוּשָׁה. אָמְרוּ חֲכָמִים: הַשֵּׂכֶל הוּא הַבּוּשָׁה, וְהַבּוּשָׁה הוּא הַשֵּׂכֶל. כִּי עַל אָדָם וְחַוָּה נֶאֱמַר (בראשית ב כה): ״וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ, וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ״ – וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִים הַצְּנִיעוּת וּלְהַבְחִין בֵּין טוֹב וּבֵין רָע. וּלְאַחַר שֶׁאָכְלוּ מֵעֵץ הַדַּעַת נֶאֱמַר (שם ג ז): ״וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם״.

מרור נגד גמילות חסדים, כי המרור נקרא חסא (פסחים לט, א), והעבירות הוא חירות ויסורין ממרקין, אשר על זה סובב דרוש שלנו שהיסורין טובים למרק זוהמת הנחש. ולפעמים יסורים רעים, כגון אלו השנוים בברייתא (ר"ה יז, א) המינין והמוסרין והאפיקורסין אין להם חלק לעולם, הבא גיהנם כלה כו'. ונגד זה השורש ממרור שאינו נאכל לא לח ולא יבש, לח רומז על הטוב, והיבשות מורה על היסורין, כי זה היבשות ממרור רומז על עצם הרע כי זה השורש הוא (ישעיה יד, כט) משורש נח"ש יצא צפע, שורש פורה ראש ולענה, עד לעתיד שיתבטל הנחש ויהי' נשחט מלאך המות, אז שורש ישי אשר עומד לנס עמים היפך מנחש, עיין בהגה"ת ציוני ריש פרשת תולדות בענין נחשירכן, וקרוב לזה המרירות היו חורבנות שני בתי המקדש שאמרו רז"ל (עי' חגיגה ה, ב) שאני חורבן בית המקדש דאפילו מלאכי שלום מר יבכייון, ובכלל כל עשב נמשלו בו ישראל (יחזקאל טז, ז) רבבה כצמח השדה, ונאמר בישראל (עמוס ג, ב) (כי) [רק] אתכם ידעתי וגו' על כן אפקוד עליכם עוונותיכם, על כן הקלח כשר בין לח ובין יבש, כי היבשות טוב, והעלין שהם כמעט קרובים לשורש נחש כענין שנאמר (בראשית ג, ז) ויתפרו עלה תאנה שבו קלקלו, ומזה נמשך קול עלה נדף, על כן פשר הדבר יבש פסול ולח כשר כי אז הוא בסוד (תהלים א, ג) ועליהו לא יבול, זהו דרך כלל: