מוסר על בראשית ד:ב

ועל זה רמז (שם יב) האנכי הריתי מהם את כל העם הזה אם אנכי ילדתיהו, כי הם כלולים בו, על כל זאת אין אנכי הרה שהוא כנגד השכינה המתעברת מהם, וגם אין אנכי מוליד אותם כנגד התפארת שהוא האב המוליד. ועל זה אמר (דברים ג, כו) ויתעבר ה' בי למענכם, פירוש נעשית השכינה מתעברת בי, פירוש כל עובריה היו בי ואנכי הייתי שלוחכם למענכם ודאי. ולכן פירש בתקונים שמשה רבינו ע"ה מתפשט בכל דור ודור בס' רבוא, דהיינו סבוב הגילגול של ס' רבוא שעליו נאמר דור הולך ודור בא, ופירוש שדור שהולך הוא דור שבא ולכן בכל דור ודור הוא מתפשט בס' רבוא ותורתו מאירה בהם וכלם יונקים ממנו כמבואר ענין זה בתקונים (תקון ס"ט קיד, א) בפסוק (בראשית ד, ב) ותוסף ללדת וכו':

ואמר יתרו (שמות יח, יא) עתה ידעתי וגו', כי בהיותו קין חטא ואמר לית דין ולית דיין ולית עלם אוחרן כמבואר בדברי רז"ל והובא בתרגום יונתן, עתה תיקן. במקום לית דיין, אמר עתה ידעתי כי גדול ה' וגומר. ובמקום לית דין, תיקן שנית והוסיף פרשה (שמות יח, כא) ואתה תחזה כו' להעמיד הדין. גם מסר יתרו למשה את צאנו שנשאר לקין אחר הריגת הבל, ומשה היה חושב להו צאן יתרו כי לא רצה לקבלם כמו שאמרו רז"ל (ב"ק צד, ב) אין רוח חכמים נוחה הימנו:

ברוכים אתם לה' עושה שמים וארץ. לבאר זה צריך להקדים מאמר מהזוהר באריכות בפרשת בראשית (ד, ב) זה לשונו רבי שמעון פתח, ואשים דברי בפיך. כמה אית ליה לבר נש לאשתדלא באורייתא יממא ולילא, בגין דקב"ה ציית לקלהון דאינון דמתעסקי באורייתא, ובכל מלה דאתחדש באורייתא על ידא דההוא דאשתדל באורייתא עביד רקיעא חדא. תנן בההיא שעתא דמלה דאורייתא אתחדש מפומיה דבר נש, ההוא מלה סלקא ואתערת קמיה דקב"ה, וקב"ה נטיל לההוא מלה ונשיק לה ועטרין ליה בשבעין עטרין גליפין ומחקקן. ומלה דחכמתא דאתחדש סלקא ויתבא על רישא דצדיק חי עלמין, וטס מתמן ושט בשבעים אלף עלמין, וסליק לגביה עתיק יומין, וכל מלין דעתיק יומין מלין דחכמתא אינון ברזא סתימין עלאין. וההוא מלה סתימא דחכמתא דאתחדש הכא, כד סלקא אתחבר באינון מלין דעתיק יומין, וסליק ונחית בהדיה, ועאל בתמניסר עלמין גניזין דעין לא ראתה אלהים זולתך, נפקי מתמן ושאטן ואתיין מלין ושלמין, ואתעתדו קמי עתיק יומין. בההיא שעתא ארח עתיק יומין בההוא מלה וניחא קמיה מכלא, נטיל לההוא מלה ואעטר לה בתלת מאה ושבעין אלף עטרין, ההוא מלה טס וסליק ונחית ואתעבידא רקיעא חדא. וכן כל מלה ומלה דחכמתא אתעבדין רקיעין קיימין בקיומא שלים קמי עתיק יומין, והוא קרי לה שמים חדשים, שמים מחודשים סתימין דרזין דחכמתא עלאה. וכל אלין שאר מלין דאורייתא דמתחדשין, קיימין קמיה קב"ה, וסלקין ואתעבידו ארצות החיים. ונחתין ומתעטרין לגבי ארץ חד, ואתחדיש ואתעביד כלה ארץ חדשה מההיא מלה דאתחדש באורייתא. ועל דא כתיב כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני וגו', עשיתי לא כתיב אלא עושה, דעביד תדיר מאינון חדושין ורזין דאורייתא. ועל דא כתיב ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך. אמר ליה בשעתא דאתמסר אורייתא למשה, אתו כמה רבוא דמלאכין עילאין לאוקדי ליה בשלהובא דפומהון, עד דחפא עליה קב"ה. והשתא דהאי מלה סלקא ואתערק וקיימא קמי קב"ה, איהו חפי על ההוא מלה, וכסי על ההוא בר נש דלא אשתמודע לגבייהו ולא יקנאון לגביה עד דאתעביד מההוא מלה שמים חדשים וארץ חדשה. הדא הוא דכתיב ובצל ידי כסיתיך, מאן אתחפי ואתכסי מעינא בגין לתועלתא עלאה, הדא הוא דכתיב לנטוע שמים וליסוד ארץ כמה דאתמר. ולאמר לציון עמי אתה, ולאמר לאינון תרעין ומלין דמצויינין אלין על אלין עמי אתה, אל תקרי עמי אתה אלא עמי אתה, למהוי שתופא עמי, מה אנא במילולי דילי עבדית שמים וארץ, אוף הכי את. זכאין אינון דמשתדלי באורייתא. ואי תימא דכל מלה דבר נש דלא ידע עביד דא. תא חזי, ההוא דלאו אורחיה אורחי אורייתא, וחדש מלין דלא ידע על בורייהון כדקא יאות, ההוא מלה סלקא, ונפיק לגביה ההוא מלה איש תהפוכות לשון שקר מגו נוקבא דתהומא רבה, ודלג חמש מאה פרסי לקבלא לההיא מלה, ונטיל לה ואזיל בההיא מלה לגו נוקביה, ועביד בה רקיעא דשוא דאקרי תהו. וטס בההוא רקיעא ההוא איש תהפוכות שתא אלפי פרסא בזמנא חדא. כיון דהאי רקיעא דשוא קאים, נפקת מיד אשת זנונים ואתקיף בההוא רקיעא דשוא ואשתתפת בה, ומתמן נפקת וקטלת כמה אלפין ורבוון, בגין דכד קיימת בההוא רקיעא אית לה רשות ויכלתא למהוי טס כל עלמא ברגעא חדא. ועל דא כתיב הוי מושכי העון בחבלי השוא, העון דא דכורא, וכעבות העגלה חטאה, מאן חטאה, דא נוקבא דאקרי חטאה, דתמן אתקפת למהוי טס לקטלא בני נשא. ועל דא כי רבים חללים הפילה, מאן הפילה, דא ההיא חטאה דקטלא בני נשא, מאן גרים דא, תא חזי דלא מטי להוראה ומורה, רחמנא לשזבן, עכ"ל. על זה אמר ברוכים אתם לה', מאוד ראו מה אתם גורמים בעסק תורתכם, שהקב"ה עושה מתורתכם שמים וארץ חדשים, כענין השמים חדשים והארץ החדשה אשר אני עושה. והנה מתורת ה' שהם הסודות נעשים שמים חדשים, ומתורת האדם דהיינו שאר מילין דאורייתא חוקי ומשפטי התורה וסודותיה נעשים ארץ חדשה, והיא ארצות החיים. וזהו שאמר השמים שמים לה', כלומר מתורת ה' סוד שמותיו, והארץ נתן לבני אדם תורת האדם. וסוד 'שמים' ו'ארץ' החדשים הם נעשים מ'תפארת' ו'מלכות', שמשם נתנו תורה שבכתב ותורה שבעל פה. וכן כתיב (דברים ד, לו) מן השמים השמיעך את קולו ועל הארץ הראך גו', קול הוא תפארת אש רתיחת רבנן פלפולי התלמוד, והם אותיות ו"ה מהשם. ואלו השמים והארץ בעצמם שהם תפארת ומלכות הם נתהוו מן י"ה מהשם [כי בי"ה ה' צור עולמים] תפארת מן החכמה שהיא 'י' מהשם, מלכות 'ה' אחרונה מ'ה' ראשונה שבשם שהיא הבינה, הרי תורת יהו"ה תמימה. אמנם השמים והארץ שנתהוו משוא ושקר, הם בחוץ עומדים, ואין להם חיבור באותיות י"ה. ואלו השמים והארץ נקראים מתים, להם יורדי דומה, על דרך דכתיב רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה. והם אינם מהללים י"ה.