מוסר על בראשית ה:כד

ומצאנו, כי עבודתו היתה מאהבה ולא מיראה, והיא העבודה העליונה, ולא שיבח אותו הבורא יתברך, ביראתו אותו ולא אמר ״זרע אברהם הירא ממני״ או ״המפחד״, רק אמר (ישעיה מא) ״זרע אברהם אוהבי״. וכבר אמרנו כי היראה נכללת באהבה. ודע, כי עבודת הבורא יתברך, מיראה איננה עבודת החסידים, אלא עבודת הרשעים או אומות העולם, כמו שאמר לרשעים (ירמיה ה) ״האותי לא תיראו״. ואומר על המצריים (שמות ט) ״הירא את דבר ה׳״. מפני שלא היו עושים מצותו מאהבה, כי אם מיראה, אך לחסידים יאמר (דברים ו) ״ואהבת את ה׳ אלהיך״. (דברים יא) ״לאהבה את ה׳ אלהיכם״. ואמר באיוב (איוב א) ״איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע״. ולא אמר ״אוהב אלהים״. וכן אמר (תהלים לד) ״יראו את ה׳ קדושיו״, על הרשעים, כי הרשעים כשידבקו בעבודת האל ויתקדשו מטומאתם הם נקראים ״קדושים״, כאשר אמר (במדבר יא) ״התקדשו למחר״. אך החסידים, אשר לבם טהור מיום היותם, אומר עליהם (תהלים לא) ״אהבו את ה׳ כל חסידיו אמונים נוצר ה׳״. ואמר על חנוך (בראשית ה) ״ויתהלך חנוך את האלהים״. ולא אמר ״ויירא חנוך את האלהים״. ואמר על נח (בראשית ו) ״איש צדיק תמים היה בדורותיו״. ועל כן אין עבודת היראה כעבודת האהבה.

תשובת הצבור [רצויה לפני הב"ה ב]כל זמן שעושין תשובה, כענין שנא' (דברים ד, ז) ומי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים כה' אלהינו בכל קראנו אליו. וגרסי' בפ"ק דמסכת ראש השנה פסוק אחד אומר בכל קראנו אליו, נראה שהב"ה קרוב לקוראיו בכל זמן, ופסוק אחד אומר דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב, נראה שהוא ית' שמו קרוב בזמן. א"כ קשי קראי אהדדי. ומתרץ בגמ' לא קשיא, הא בצבור הא ביחיד, בצבור בכל קראנו, ליחיד בהמצאו. א"ר רבה בר אבוה, אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים, שנא' (דברים ד, כט) ובקשתם משם את ה' אלהיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך. נמצא שהתפלה והתשובה מקובלת לפני הב"ה בחדש השביעי, שהוא תשרי, והוא החביב בחדשים. תשרי, ת'שובה, ש'ופר, ר'אש השנה, י'ום הכפורים. ד"א תשרי, ת'פלה, ש'ועה, ר'נה, שהן הסליחות, שנא' (איכה ב, יט) קומי רני בלילה לראש אשמורות. וגרסינן במכילתא בחדש השביעי, שהוא מושבע ממצות, שופר בתוכו, כפור בתוכו, לולב וערבה בתוכו, סוכה בתוכו, עצרת בתוכו. וגרסי' במ' ראש השנה כל השביעים חביבין לעולם. למעלה השביעי חביב, והם השמים, ושמי השמים, רקיע, שחקים, זבול, מעון, ערבות. ערבות חביב, שנא' (תהלים סח, ה) סולו לרוכב בערבות ביה שמו ועלזו לפניו. בדורות שביעי חביב, והם אדם, שת, אנוש, קינן, מהללאל, ירד, חנוך. חנוך חביב, שנא' (בראשית ה, כד) ויתהלך חנוך את האלהים. בבני דוד השביעי חביב, והם אמנון, כלאב, אבשלום, אדוניה, שפטיה, ירבעם, שלמה. שלמה חביב, שנא' (שמואל ב יב, כה) ויקרא שמו ידידיה בעבור ה'. בשנים השביעית חביבה, שנא' (דברים טו, א) מקצה שבע שנים תעשה שמטה. בשמיטות השביעית חביבה, שנא' (ויקרא כה, י) וקדשתם את שנת החמשים שנה. בימים השביעי חביב, שנא' (בראשית ב, ג) ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו. בחדשים השביעי חביב, שנא' (ויקרא כג, כד) בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון. ועוד כי בראש השנה נברא אדם הראשון, וחטא והב"ה מחל לו, ואמ' לו, כשם שמחלתי לך ביום הזה [כך אני עתיד למחול לבניך ביום הזה].

הנה פשט זה המאמר מסכים למה שכתבתי. מכל מקום אני אומר, שיש במאמר הזה רמזים. הנה כי מעת חוסר העדי של כתנות אור מהאדם ונתלבש בכתנות עור, לא מצינו שזכה לאור עד חנוך כי לקח אותו אלהים ונעשה מלאך והוא מטטרון. ועשרה דורות מאדם ועד נח, ונח היה צדיק הדור ונזדכך בקצת שגרם קיום להעולם בהשארתו. על כן תמצא תיבת נח זה ינחמנו (בראשית ה, כט), והוא חצי שם של חנוך, וכן הוא חצי שם של מטטרון, כי מט"ט עולה נח. נשאר רו"ן מלשון נור דולק, כי נתהפך חנוך ללפיד אש ונעשה מטטרון. ומה שנשאר מן חנוך לאחר הלקח ח"ן שהוא כמו מט"ט, נשאר כ"ו שהוא במנין ידו"ד, ומן מטטרון נשאר נור שהוא אש. רמז לדבר, (דברים ד, כד) כי ידו"ד אלהיך אש אכלה הוא. הרי מעלת נח שהוא חן מן חנוך, על כל זאת שקר החן אין זה מעלה אמיתית: