מוסר על בראשית ז:ח

כלל פה קדוש בפ"ד דפסחים (ג, א) אמר ר' יהושע בן לוי לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו שהרי עיקם הכתוב ח' אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו שנאמר (בראשית ז, ח) מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה פרש"י ולא כתיב הבהמה הטמאה כי אורחיה ואע"ג דבאורייתא כתיב טמא שני אורחיה בחד דוכתא ללמדך לחזור על לשון נקיה ע"כ והא דלא דיבר תמיד במקום טמאה אשר לא טהור משום דלעולם ישנה אדם בדרך קצרה כן מבואר שם:

ויהי ביום השמיני קרא משה וגו' (ויקרא ט, א). רז"ל אמרו (מגילה י, ב) כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא צער, ופירשו מהו הצער שבכאן, וקשה למה יתחיל הכתוב בלשון מגונה הלא אמרו רז"ל (פסחים ג, א) עיקם הכתוב כו' (בראשית ז, ח) הבהמה אשר איננה טהורה:

וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (פסחים ג.) לְעוֹלָם אַל יוֹצִיא אָדָם דָּבָר מְגֻנֶּה מִפִּיו שֶׁהֲרֵי עִקֵּם הַכָּתוּב שְׁמֹנֶה אוֹתִיּוֹת וְלֹא הוֹצִיא דָּבָר מְגֻנֶּה מִפִּיו שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ז':ח') וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה. כִּי בָּעֵת הַהִיא הָיְתָה בְּהֵמָה הַטְּמֵאָה מֻתֶּרֶת בַּאֲכִילָה אַךְ לֹא הָיְתָה טְהוֹרָה לְקָרְבָּן. עַל כֵּן נֶחְשָׁב לָשׁוֹן מְגֻנֶּה אִם יְגַנֶּה אָדָם הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הֵם לְמַאֲכַל אָדָם. וְהִנֵּה חַיָּב הָאָדָם לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא יוֹצִיא מִפִּיו דָּבָר מְגֻנֶּה. גַּם כִּי יְבִיאֶנּוּ הַנָּחָתוֹ לָשׁוֹן מְגֻנֶּה לְהַאֲרִיךְ דְּבָרָיו וּלְהַרְחִיב מַאֲמָרָיו. וְזֶה כְּמוֹ גָּדֵר לְהִזָּהֵר מִנַּבְלוּת הַפֶּה שֶׁהוּא מִן הָעֲבֵרוֹת הַחֲמוּרוֹת. וְגַם גָּדֵר לְהִזָּהֵר מִסִּפּוּר לָשׁוֹן הָרַע וּנְתִינַת דֹּפִי בַּבְּרִיּוֹת. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא בתרא קכג.) עַל הַרְחָקַת הַדִּבּוּר בִּגְנוּת, אֲפִלּוּ בִּגְנוּת בְּהֵמָה טְמֵאָה לֹא דִּבֵּר הַכָּתוּב. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (פסחים ג:) כִּי אֶחָד מִן הַכֹּהֲנִים אָמְרוּ לִפְנֵי רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי הִגִּיעַ לְחֶלְקִי מִלֶּחֶם הַפָּנִים כְּשִׁעוּר זְנַב הַלְּטָאָה וּבָדְקוּ אַחֲרָיו וּמָצְאוּ בּוֹ שֶׁמֶץ פְּסוּל. וְעוֹד אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ כִּי חַיָּב הָאָדָם לִבְחֹר בִּדְבָרָיו לְשׁוֹן כָּבוֹד וּלְהַנִּיחַ לָשׁוֹן שֶׁאֵינוֹ שֶׁל כָּבוֹד גַּם כִּי אֵינָהּ מְגֻנָּה. בֵּין בְּדִבְרֵי הַתּוֹרָה וּבֵין בְּשִׂיחַת עִסְקֵי הָעוֹלָם. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַאֲרִיךְ דְּבָרָיו בַּעֲבוּר זֶה בְּדַבְּרוֹ בְּדִבְרֵי תוֹרָה. כִּי חַיָּב הָאָדָם לִשְׁנוֹת לְתַלְמִידָיו דֶּרֶךְ קְצָרָה. וְעִנְיַן לְשׁוֹן כָּבוֹד הוּא דֶּרֶךְ הַדִּבּוּר וְהַשִּׁיחָה אֲשֶׁר דָּרְכוּ בָּהּ נְקִיֵּי הַדַּעַת וּמְדַבְּרֵי צָחוֹת. וְהֵם שׁוֹקְלִים וּמַכִּירִים אֵי זֶה לְשׁוֹן כָּבוֹד וְאֵי זֶה תְּמוּרָתוֹ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ט"ו:ה') וְתִבְחַר לְשׁוֹן עֲרוּמִים וְנֶאֱמַר (איוב ל"ג:ג') וְדַעַת שְׂפָתַי בָּרוּר מִלֵּלוּ. וְנֶאֱמַר (משלי י':כ') כֶּסֶף נִבְחָר לְשׁוֹן צַדִּיק.