וַיֹּ֣אמֶר אַבְרָ֗ם אֲדֹנָ֤י יֱהוִה֙ מַה־תִּתֶּן־לִ֔י וְאָנֹכִ֖י הוֹלֵ֣ךְ עֲרִירִ֑י וּבֶן־מֶ֣שֶׁק בֵּיתִ֔י ה֖וּא דַּמֶּ֥שֶׂק אֱלִיעֶֽזֶר׃
שני לוחות הברית
ושורש העניןהגה"המה שאני כותב הוא לפי פשטן של עניינים. אמנם בדרך אמת המקובל הוא, כי יהו"ה בהיכ"ל קדשו ה"ס בגימטריא אדנ"י שהוא מדת מלכות הנקיבה היכל ליהו"ה שהוא תפארת הזכר:, כי שם יהו"ה המורה על מהותו הוא נעלם ואין לנו בו השגה רק מצד פעולותיו, דהיינו מצדינו כנסת ישראל, שעיקר השגחתו הפרטית בנו. ומאחר ששם אדנ"י מקור ישראל, תמצאנו בשלשה מקומות בשלשה עליות שמות ג' על ג' שזכרתי. דהיינו בג' ראשונות אהי"ה י"ה יהו"ה בנקודות אלקים, ושם תמצא תמיד שם אדנ"י, כמו שנאמר (בראשית טו, ב) אדנ"י יהו"ה מה תתן לי. אדנ"י יהו"ה במה אדע כי אירשנה (שם ח). אדנ"י יהו"ה אתה החילות (דברים ג, כג). הרי שהוזכר שם אדנ"י בשלשה ראשונות. וכן בג' אמצעיות שהם אל אלהים יהו"ה בנקודת חש"ק, וקריאתו על הרוב אדנ"י בנקודת חש"ק. עוד הוזכר בתורה כמה פעמים שם אדנ"י לבדו בלי רמוז בשם יהו"ה, ולא כתוב אצלו, אזי הוא תחת שלש אחרונות. הרי שם אדנ"י מקור ישראל הוא בג' עליות זו על גב זו, ולפי עילוי ישראל נתעלה ההשפעה ממקום מעלה מעלה:
שני לוחות הברית
וכפי מה שכתבתי כן מצאתי בתוספות פ"ק דברכות (ז, ב), אהא דאיתא לא היה אדם שקרא להקב"ה אדון עד שבא אברהם אבינו וקראו אדון, שנאמר (בראשית טו, ח) ויאמר אדני אלהים במה אדע כי אירשנה. וזה לשון התוספות, וא"ת אמאי לא מייתי קרא (שם ב) אדני אלהים מה תתן לי, שהוא כתוב קודם. וי"ל הפרשיות לא נאמרו כסדר, ואין מוקדם ומאוחר בתורה, וזה הפסוק דבין הבתרים היה קודם לכן. וכן צריך לומר אח"כ, שהרי אברהם היה בן שבעים שנה בברית בין הבתרים, ואחר הדברים האלה נאמר אחר מלחמות המלכים כדפירש רש"י בפירוש החומש, ובמלחמות המלכים היה בן ע"ג שנה, שהרי כל הימים של סדום נ"ב שנה כדאמרינן פרק קמא דשבת (יא, א), צא מהם י"ב שנה שעבדו את כדרלעומר, וי"ג שנה של מרידה, ונשאר מישובה כ"ו שנים שהיתה בשלוה, ובהפיכתם היה אברהם בן צ"ט שנה, שהרי היתה הפיכה שנה אחת קודם שנולד יצחק. צא מהם כ"ו שנה למפרע של שלוה, נמצא שבן ע"ג שנה היה במלחמת המלכים, א"כ היתה פרשת בין הבתרים קודם לפרשת אחר הדברים ג' שנה, ואותה פרשה מסיימת (שם טו, ו) ויחשבה לו צדקה, ולכן הביא אותו פסוק שהוא מוקדם. ומזה מיישב רשב"ם, דבמקום אחד משמע שהיה לילה דכתיב וספור הכוכבים, ובתר הכי כתיב ויהי השמש לבא משמע שהוא יום, אלא ודאי לא בבת אחת נאמרו, עד כאן לשון התוספות. הרי ברית בין הבתרים היה בתחילה, ואח"כ לך לך אחר פרשת המילה:
שני לוחות הברית
וזהו שרמז הש"י לאברהם אבינו (בראשית טו, ד), כי לא ירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך. כי אברהם אבינו נתירא שעבדו זקן ביתו ירש אותו. אמר לו הקב"ה, לא ירשך זה, כלומר עבד זה לא ירשך, כי אם העבד אשר יצא ממעיך, זהו (ישעיה מד, כא) ישראל עבדי אתה: