וְד֥וֹר רְבִיעִ֖י יָשׁ֣וּבוּ הֵ֑נָּה כִּ֧י לֹא־שָׁלֵ֛ם עֲוֺ֥ן הָאֱמֹרִ֖י עַד־הֵֽנָּה׃
כד הקמח
ובמדרש נחמו נחמו עמי אמר הקב"ה לחזקיה כשהתנבא ישעיה גלות על ישראל היה לך לנחם את בני ולא חששת להם כי אם לעצמך שאמרת (שם לט) כי יהיה שלום ואמת בימי, וכיון שאתה מנהיגם והיה לך לנחמם ולא נחמתה אני אנחם אותם הה"ד נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם, ופסוק זה מדבר עם הנביאים שינחמו את ישראל, או יאמר נחמו עמי את ירושלים כמו שאמר דברו על לב ירושלים, והכלל כי הנביא מנחם את ישראל בקיבוץ גליות כי מלאה צבאה השלימה זמן גלותה כי נרצה עונה נשלם עונשה כמו (ויקרא כו) אז תרצה הארץ, וכן (בראשית טו) כי לא שלם עון האמרי עונש האמרי, כי לקחה מיד ה' כפלים הכפל יוכל להיות פעם ושתים ושלש כמו (יחזקאל כא) ותכפל חרב שלישיתה, כלומר ג' פעמים תכפל, או כפלים רצה לומר שתים על שתי גלות שגלו ישראל גלות בבל והגלות הזה, ולמה היה זה בעבור כל חטאתיה. וי"ת ארי קבילית כס תנחומין מן קדם ה' כאלו לקת על חד תרין בכל חטאתיה, ואמר קול קורא במדבר ואמר פנו ישרו כי ימצאו במדבר ובערבה דרך סלולה כאלו פנו וישרו אותה להן בני אדם, וטעם לאלהינו כי הוא מנהג העם הזה היוצא מן הגלות, כל גיא ינשא דרך משל כי העליה והירידה בהרים תייגע הולכי דרכים והם לא ייגעו ולא ייעפו, והיה העקוב הוא הדרך המעוות, והרכסים ענין גבהות מלשון (תהלים לא) מרוכסי איש, ונגלה כבוד ה' אז כשיצאו מהגלות ביד רמה וימצאו אפילו במדבר מים וכל צרכם כמו שכתוב (ישעיה מט) לא ירעבו ולא יצמאו אז ונגלה כבוד ה' לעיני כל העמים וראו כל בשר יחדו זו ראיית הלב. כי פי ה' דבר כשיראו שיתקיימו הנבואות ידעו אז כי הנחמות הללו שדברו הנביאים על פי ה' דברו אותם. קול אומר קרא קול נבואה קורא לנביא ואמר הנביא מה אקרא והשיב הקול שיקרא כל הבשר חציר כלו' כל הגוים שיבאו על גוג ומגוג שימותו רובם, כל הבשר הוא דרך הפלגה, וכל חסדו אפילו עשו חסדים לא יזכרו להם כי עונותיהם רבו ועוד שהרעו לישראל ויקבלו עונשם, והמשילם לחציר ולציץ השדה שהם יבשים תכף והציץ נופל ג"כ ברוח נושבת ומפני שדעת האומות שלעולם לא יפלו ממעלתם אלא יתקיימו בהצלחתם כעשב הלח המתקיים בלחותו במקום המים על כן אמר כנגד זה ודבר אלהינו יקום לעולם כלומר שיתקיימו דברי הנביאים מפי השי"ת שמבטיחים אותם במעלתם שתחזור להם השררה באחרית הימים. על הר גבוה עלי לך דרך משל כי הרוצה להשמיע קולו עולה למקום גבוה ולפי שירושלים עיקר א"י וכן ציון כי שתיהן עיר א' לפיכך שם אותם בדברי הנבואה כאלו הם מבשרות שאר הערים, ופירוש מבשרת ציון את ציון המבשרת וכן מבשרת ירושלים, הרימי אל תיראי אל תפחדי מלבשר אמרי לערי יהודה הנה אלהיכם כי על כל פנים ישיב כבודו בירושלים, והזכיר יהודה בשביל ירושלים ועוד כי המלכות ליהודה. ואמר בחזק יבא פי' ביד חזק ולפי שגאולת מצרים היתה ביד חזקה שנאמר (שמות יג) כי ביד חזקה הוציאנו ה' ממצרים הוא לשון נקבה וכן היתה השירה גם כן בלשון נקבה (שמות טו) אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת ובא אחריה גלות כי כן דרך הנקבה שהיא מתעברת ויולדת וחוזרת ומתעברת ועל כן הזכיר בגאולה העתידה בכאן ביד חזק בלשוך זכר. וכן השיר של עתיד בגאולה זו בלשון זכר שנא' (תהלים צז) שירו לה' שירו חדש שהגאולה העתידה אין אחריה גלות, הנה שכרו אתו שיתן שכר לבוטחים בו בגלות ופעולתו שכר פעולתו כלומר שכר הפעולה לפועלי אמת אתו היא (ישעיה מ) כרועה עדרו ירעה בזרועו יקבץ טלאים ובחיקו ישא עלות ינהל, כמו רועה טוב שירעה עדרו שיקבץ הטלאים הקטנים שלא יכלו עדין ללכת כשאר הבהמו' ויקבצ' מזה אחד ומזה אחד וישאם בחיקו והעלות שהם אמותיהם ינהל לאטם ולא ידפקם, כן השם יתעלה ינהל לישראל מהגלות לאטם ויסמוך כל חולה וכל נשבר, ואמר עדרו ולא עדר שהעדר שהוא שלו חומל עליו יותר מן העדר שהוא בשכירות, (שם) מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן וכל בשליש עפר הארץ. יאמר הנביא מגבורת השי"ת בבריאת העולם במעשה בראשית ראוי לאומות העולם שיאמינו גבורת קיבוץ גליות שיוציא את ישראל מעבודתם ומי שברא העולם נקל לפניך לעשות זה. ועוד הביא ראיה לקיבוץ גליות ממעשה בראשית לטעם אחר, והוא כי כשם שענין מעשה בראשית הוא סתום וחתום כן ענין הקץ הזה סתום וחתום, וכן נאמר לדניאל (דניאל יב) כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ, ולפי שראה ישעיה ע"ה אורך הגלות הזה וראה שעתידין ישראל שיתייאשו ומרוב הצרות ומרוב ריחוק המקומות שהם מפוזרים מסוף העולם ועד סופו ומרוב שהם שקועים במצולה כמו שרמז דוד ע"ה מתרעם על אורך הגלות הזה שאמר (תהלים ס"ט) טבעתי ביון מצולה ואין מעמד זה שעבוד המס כענין שנא' (דברים יד) ואת כל היקום אשר ברגליהם זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו, באתי במעמקי מים אלו ארצות הרחוקות אשר מעבר לנהרי כוש שהם עמוקים ורחוקים, ושבולת שטפתני זה יהודה ובנימין, ועל כן היה מנחם אותם ומדבר על לבם ומביא להם ראיה לנחמה זו ממעשה בראשית ולפיכך אמר מי מדד בשעלו וגו'. כי כשם שמעשה בראשית היה ענין נקל אצל השי"ת וכמו שארז"ל לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקב"ה את עולמו שנא' (תהלים לג) בדבר ה' שמים נעשו וגו'. כן קיבוץ גליות דבר נקל אצל השי"ת לקבץ אותם מכל הארצות אשר הדיחם שם ושמא תאמר בקושי ובכובד ת"ל (ישעיה ס) מי אלה כעב תעופינה וגו'. המשיל קיבוץ גליות לעב וליונה מה עב מתפשט בעולם בשעה קלה כענין שכתוב (מלכים א יח) הנה עב קטנה ככף איש עולה מים ויהי עד כה ועד כה והשמים התקדרו עבים כן קיבוץ גליות נקל אצלו יתעלה, ומה יונה זו קלה בכנפיה לעוף יותר מכל שאר העופות שהרי שאר העופות פורחים ויגעים בעפיפתם לפי שהם פורחים בשתי כנפים אבל יונה זו אינה פורחת אלא באחת ונחה באחת ולפיכך אינה יגעה ועל כן נמשלה כנסת ישראל ליונה שנאמר (תהלים סח) כנפי יונה נחפה בכסף. שכשם שהיונה כל העופות יגעים בעפיפתן ונתפשים ויונה זו אינה יגיעה שהרי פורחת בחליפין וכנפיה מצילין אותה ומגינין עליה פעם בזו ופעם בזו כך כנסת ישראל מצות מצילות אותם פעם במצוה זו ופעם במצוה אחרת. ומה יונה זו אפילו הלכה בסוף העולם חוזרת לקינה בסוף והרוח מסייעה בעפיפתה, כן ישראל אף על פי שנתפזרו לארבע רוחות העולם הרוחות יביאום כיונה פורחת והרוחות יהיו מסייעין אותן בחזרתן לירושלים הוא שכתוב (ישעיה מג) אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי. וכי הרוחות יביאום אלא מלאכי הרוחות הוא שכתוב (שם מט) והביאו בניך בחוצן ובנותיך על כתף תנשאנה. וכן הזכיר הוא בעצמו ואמר (שם יח) לכו מלאכים קלים אל גוי ממושך וממורט אל עם נורא מן הוא והלאה גוי קו קו ומבוסה וגו', יאמר כי בזמן הגאולה יאמרו המלכים אשר מעבר לנהרי כוש לכו מלאכים קלים שילכו מלאכים קלים בספינות קלות הוא שאמר השולח בים צירים וגו', וישלחו אותם ויאמרו להם לכו אל גוי שהיה עד עתה ממושך וממורט בין האומות, והוא עם נורא מן הוא והלאה כלומר מעת שהיה לעם והוא נורא שבהם הראה הקב"ה נפלאות ונוראות והוא גוי קו קו ומבוסה כלומר מעט מעט בוססו אותם האומות קו לקו ונהרים הם מלכי האומות. וכתוב עוד (שם כז) והיה ביום ההוא יחבוט ה' משבולת הנהר עד נחל מצרים הזכיר לשון יחבוט לשון נופל על חטים וזיתים שנא' (דברים כד) כי תחבוט זיתך כמו שחובט זיתים מן האילן וחובט חטים שהוא חובט החטה מתוך הקש והתבן כן יחבוט ה' לישראל מתוך האומות שהם מפוזרים ביניהם, ושבולת הנהר הוא נהר סמבטיון כמ"ש (מ"א יד) וזרם מעבר לנהר, עד נחל מצרים כי עד שם עתידין עשרת השבטים שיבאו ושיתקבצו עם אחיהם יהודה ובנימין (ישעיה יז) ואתם תלוקטו אלו יהודה ובנימין שהם הנפוצים. ועל זה אמר הכתוב בכאן מי מדד בשעלו מים המשיל גבורת קבוץ גליות לגבורת מעשה בראשית, ופירוש שעלו אגרופו והוא משל וכן הזרת והשליש משל, והכונה בכלן שיעור ומדה כי שער בחכמתו הגדולה במעשה בראשית כי זה השיעור של מי אוקיאנוס שהעולם עומד עליו צורך גדול הוא לעולם שיהיו המים ההם במדה ושיעור שתהיה הנקודה יכולה לעמוד עליו ושתהיה צפה על פני המים, והשיעור הזה שער אותו במאמר יקוו המים שהיתה הגזירה מלפניו שיתקבצו המים אל מקום אחד הוא ים אוקיאנוס ותראה היבשה, ואם היתה מדת המים ושיעורם יותר או פחות אין העולם יכול להתקיים, אלו היו יותר מזה השיעור מתוך שפע המים ומלואן העצום היתה הארץ נעה ונדה והולכת בדמיון הספינה שהיא עומדת בלבב ימים והרוח מעט מנענעה וכשהיא על שפת הים אשר המים שם מועטים עמידתה וקיומה שם יותר חזק ואין הרוח יכול לנענע אותה, וכן אלו היו מי אוקיאנוס שהנקודה יושבת עליהן פחות מזה השיעור אי אפשר לעולם להתקיים מפני חום השמש שבתקופת תמוז על אחת כמה וכמה לבני הדרום ששם השמש תדיר הוא שאמר שלמה בחכמתו (קהלת א) הולך אל דרום וסובב אל צפון, והנה קטנות הנקודה וגודל ריבוי המים כשיעור ומדה זו מסייע ומועיל בישוב העולם וגדותיו של אוקיאנוס מציעין הנקודה לגבולותיה סביב וזהו מי מדד בשעלו מים. כלומר שיער בחכמתו הגדולה המים שיהיו בזה השיעור אשר הם כדי שיתקיים העולם, ומזה אמר הכתוב (ישעיה מ) ומים תכן במדה, ושמים בזרת תכן, לפי שהשמים שטוחים הזכיר בהן מדת הזרת כי הדבר השטוח ימדדו אותו בזרת ובקנה, ולשון תכן מפני השטח שהוא צריך תכון שכתוב (שם) וימתחם כאהל לשבת. והכונה כשאמר בזרת במדה ושיעור כאלו מדדם בזרת ושלא יצטרכו להיות יותר מאותו השיעור שהוא לא בגובה ולא בארך וברוחב ולא פחות ממנו. וכן דרך האומן הבונה האהל למדוד אותו כמה יהיה גבהו וארכו ורחבו כדי שיוכל להתקיים כענין שכתוב בבית המקדש (מ"א ו) והבית אשר בנה שלמה ששים אמה ארכו ועשרים רחבו ושלשים אמה קומתו, זהו ושמים בזרת תכן. הכינם מתוקנים ויפים בבריאתם במדה ושיעור כאלו תכנם בזרת, והסתכל איך אמר שלמה ע"ה (משלי ח) בהכינו שמים שם אני שהוא מדבר בשם החכמה כמו שאמר (שם) לי עצה ותושיה וגו'. ביאר הכתוב כי הבורא יתברך נתיעץ בחכמתו איך יכין השמים בחקו חוג על פני תהום כשחקק והקיף אוקינוס שהוא כמו מחוגה נתיעץ בחכמתו איך ישאר המים על פני תהום (שם) באמצו שחקים ממעל כלומר כשאמר יהי רקיע יתחזק הרקיע ויתאמץ בעזוז עינות תהום כשקיבץ וצמצם המים שיהיה כל העולם מים במים וגזר שיתקבצו כל המים אל מקום אחד והוא מקום מועט נתקבצו ונתכווצו שם מפני פחד מאמר בזרת השי"ת, וכל בשליש עפר הארץ, הכוונה בשליש במדה ובשיעור ג"כ שהרי מקומות הארץ אינם שוים גם עפר הארץ אינה שוה אבל משתנה ואין מראה זה כמו זה ולא טעמו כטעמו ולא ריחו כריחו. וכן דרשו ז"ל (בראשית לו) אלה בני שעיר החורי שהיו מריחים הארץ כחויא, כי בני החורי היו עובדי אדמה חכמים גדולים בטבע ובקיאין בריח העפר ובטעמו איזו נטיעה ראויה ליטע בעפר זה או אי זו גרגיר ראוי לזרוע בו. ושקל בפלס הרים. הכונה ששיער ההרים על פני כל הארץ כ"א במקום הראוי לו כי ההרים צורך גדול הם לעולם שהן משברים את הרוח, ועל זה אמר הכתוב (איוב כח) לעשות לרוח משקל הוא שההרים משברין את הרוח והרי הוא יתברך מוציאו לפי הצורך כפי מה שיצטרכו התבואה והפירות ולפי מה שיצטרכו הגופות, וזהו שכתוב (עמוס ד) יוצר הרים ובורא רוח כלומר שברא ההרים בעבור הרוח שלא יאבד הישוב, וגבעות במאזנים, במדה גם כן, ויחס הפלס שהוא גדול להרים שהם גדולים ויחס מאזנים שהם קטנים לגבעות שהם קטנים מן ההרים, והוא שכתוב (תהלים קיד) ההרים רקדו כאילים גבעות כבני צאן יחס ההרים לאילים שהם גדולים וגבעות לבני צאן הקטנים, שכן דרך הבריות ששוקלין הדבר הגדול במשקל גדול והדבר הקטן במשקל קטן וכן כל דבר ודבר ראוי ליחס ולחבר אותו אל מה שהוא נאות וראוי לו. והכונה בכתוב הזה כי הקב"ה ברא כל מעשיו במדה ובכונה ובענין חכמתו הגדולה ובשיעור טוב כענין שכתוב במעשה בראשית (בראשית א) וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, ועל כן ינחם ישעיה הנביא ע"ה לישראל בעניני מעשה בראשית ויאמר כי מי שעשה כל זה בלי עוזר יכול הוא להציל ישראל מיד אויביהם. והנה בכתוב הזה תמצא שהזכיר שלשה יסודות האש והמים והעפר ולא הזכיר יסוד הרוח לפי שהיסודות ההם נראים לעין דיסוד הרוח אינו נראה, והענין כי הכתוב הזה לא נאמר אלא כנגד הסכלים שלא יאמינו רק בנראה אבל החכמים לא יתמהו בזה אם יוציא את ישראל מן הגלות כי ידעו בחכמתם כי לא קצרה יד ה' מהושיעם. ואמר מי תכן את כל זה, רוח ה' לא היה מלאך ושרף שיעזרנו. וכן הוא אומר (ישעיה מד) נוטה שמים לבדו רוקע הארץ מאתי מי אתי כתיב. ואיש עצתו יודיענו. ומי איש שיודיענו עצתו כלו' שיתיעץ בבריאת העולם וזה שאמר את מי נועץ ויבינהו וגו' כלומר דרך תבונות שיש בבריאת עולם כענין שכתוב (משלי ג) כונן שמים בתבונה, וכשם שלא נטל עצה משום בריה במעשה בראשית ואפילו ממלאכים והכל תמהים ולא ידעה שום בריה סודו בבריאת עולמו כן ענין הגאולה לא ידע שום בריה סודו כשיושיע את ישראל ויקבץ אותם מן הגליות כענין שכתוב (צפניה ג) בעת ההיא אביא אתכם. הן גוים כמר מדלי וכשחק מאזנים נחשבו הן איים כדק יטול. ואם תאמר איך יאבד הקב"ה כמה אומות בשביל אומה אחת ת"ל הן גוים כמר מדלי. כל האומות אין נחשבין כלום לפני ישראל כשם שאין הטיפה נחשבת כלום כשנפלה מן הדלי בעל הדלי לא יחשוב אותם כלל כי מי הדלי הם עיקר וכשחק מאזנים הוא הפחות והחסרון שהמאזנים חסרים ממשקלם לפי ששוקלין בו תמיד והוא נשחק ונפחת הוא מלשון (איוב יד) אבנים שחקו מים. וכשם שלא נודע החסרון הזה ואינו ניכר וכן לא נודעה טיפת המים שחסרה מן הדלי ואין חסרונו ניכר כך אומות העולם. הן איים כדק יטול פירוש אין צריך לומר שאר האומות שהזכיר בשם גוים שאפי' האיים והם היושבים בתוך הים והים מקיף אותם וכיבושן קשה אף הם כאבק דק יטיל אותם השי"ת יפריחם ויפזרם. יטיל כמו ישא כמו (ישעיה כא) תזרם ורוח תשאם. (שם מ) ולבנון אין די בער וחיתו אין די עולה. נתן טעם לאיבודם וכי אינן חשובין כלום לפניו יתעלה לפי שהם כופרין בו ומכחישין ביכלתו שאין בו יכולת להוציא את ישראל מידם והעון ההוא לא יתכפר להם בשום עולה שיקריבו לפניו שלא יספיקו כל עצי הלבנון להבעיר אש וחיתו של לבנון כל החיות הנמצאים בו לא יספיקו לעולה לפניו, והזכיר לבנון לפי שהוא יער בארץ ישראל. כל הגוים כאין נגדו לפי שהזכיר שלשה כמר ושחק ודק ואף על פי שאינם חשובין כלום יש בהם מעט ממש לפיכך הזכיר כאן אין ואפס ותהו שאין בהם ממש. מאפס ותוהו נחשבו לו פחות מאפס כלשון הכתוב (תהלים סב) המה מהבל יחד שפירושו אם ישקל האדם עם ההבל במאזנים יחד הלא יהיה האדם פחות מהבל. ואל מי תדמיון אל ידבר עם האומות אתם חושבין כי כשם שהאלוהות שלכם אין בהם כח להציל כך הוא האל חלילה שתדמו ותערכו אותם כי הפסל נסך חרש וצורף בזהב ירקענו. החרש עושה הפסל מאבן או מעץ ואחרי כן מכסהו בזהב מי שהוא צורף כמו (שמות לט) וירקעו את פחי הזהב. ורתוקות כסף צורף הצורף נותן בו שלשלאות של כסף. המסוכן תרומה העשירים עושים פסל בזהב ובכסף שהזכיר למעלה אבל המסכן שלא יוכל לעשות כן יבחר לו עץ טוב שלא ירקב וממנו יעשה פסלו, כך הוא בטחונם בפסל, ומפני שבעבודת הפסילים שני חלקים יש עובד הפסל לפי שנעשה מתחלה לשם כוכב פלוני ובכח השעות מוריד בו רוחניותו וכחו של כוכב וחושב כאלו עובד את הכוכב עצמו וחושב שיצליח בעבודה זו ואומר כי כיון שהכוכבים מנהיגים את העולם השפל ראוי לעבדם וע"כ היו האומות עושין הפסילים זה של זהב וזה של כסף וזה של עץ כל אחד כפי יכלתו כי היו מורידין שם כח הכוכב וזה צלם הזהב שעשה נבוכדנצר לשמש. ויש שעובד את הפסל אל הצורה בעצמה הנעשית מעץ או מאבן וחושב שהיא מריעה ומטיבה כי היתה מחשבתם שהצורות עצמם ייטיבו וירעו ויעשו להם קרבנות והקטרות ונסכים, כן היה בדורות הראשונים בין האומות אשר אין להם חלק בתורה אמונת הכוכבים הבאים לאמונת הצלמים, והנה הראשונים טעו מרוב חכמה והאחרונים מאין חכמה כי אם פחיות ובל ידעו מה. וזהו שהיה הנביא מוכיחם ואומר (ישעיה מד) ולא ישיב אל לבו לא דעת ולא הבונה לאמר חציו שרפתי במו אש וגו' וכתיב (ירמיה י) כתמר מקשה המה ולא ידברו וגו' נראה לכל זה שהיו סבורין שהצורות ההן עצמן יש להם כח להיטיב ולהרע, והיה הענין שלא נתנו אל לבם שיהיה לעולם בורא ומנהיג מטיב לטובים ומריע לרעים אבל העולם מאין מנהיג ובורא כמו דבר שנפל במקרה. והיו אומרים הדברים האלה שאנחנו עובדים ומכבדים כן עשו אבותינו ובעבודה זו היו מצליחים וכן אנו אחריהם, והנה הרגילו כן דור אחר דור וחשבו כי הדברים ההם עיקר ואין לדרוש בורא ומנהיג ואלו הן דרכי האמרי שהזכירו רז"ל, ועל כן אמר הכתוב אחריו (ישעיה מ) הלא תדעו הלא תשמעו וגו', הזכיר ג' ענינים שבהם ידע האדם או יבין מעצמו זהו הלא תדעו כלומר מדעתכם מי הוא אדון העולם או ילמוד מאיש אחר שילמדהו זה שאמר הלא תשמעו כלומר אם לא תדעו מדעתכם הלא תשמעו ממה שקוראים בספרים, או ישמע מן המגידים דרך קבלה זהו שאמר הלא הוגד מראש לכם. והיא הקבלה שהיא מראש מימים קדמונים. הלא הבינותם מוסדות הארץ, אמר זה כנגד הפסל אם יש בכם דעת תוכלו להבין שיש לעולם בורא ומנהיג ממוסדות הארץ והם ד' יסודות אש רוח ומים ועפר ומזה תוכלו ללמוד כי העולם הזה המתנהג בארבע יסודות מנהיג יש לו שבראו בסדר מסודר ולא נפל כן במקרה שהרי ד' יסודות הם הפכים ויש מחלוקת ביניהם וטבעם משתנה זה מזה, כי האש חם ויבש והמים בהיפך קרים ולחים ושניהם סדורים זה על זה והאויר שביניהם לא ימנע האש ולא המים מלעבור בתוכו אם כן מי שם גבול לאש שלא ירד ממקומו ולמים שלא יעלו ממקומם עד שיפגשו זה בזה ונמצא מחלוקת ביניהם וינצח הגובר כמו שאנו רואים באש ובמים אשר בינינו כשיפגשו זה בזה אם כן מי יוכל לומר שזה היה במקרה בלא הנהגת מנהיג ששם טבע האש שלא ירד אלא יעלה ועליתו גם כן שם לו גבול ולא יכול לעלות אלא עד גלגל כי שם גלגל הלבנה חזק בטבע מגלגל האש שלא יוכל האש לעברו אע"פ שטבעו לעלות, וכן שם טבע המים לרדת ולא לעלות ובירידתם גם כן שם גבול ולא ירדו אלא עד הארץ כי שם לארץ טבע קשה וחזק לעמוד כנגד המים שהם לחים ורכים והארץ יבשה ולא יעברוה המים, וכן שם האויר בין האש ובין המים להפריד ביניהם לפיכך האויר חם ולא דומה בחומו לאש ובלחותו למים, ומי יאמר שיהיה כל זה אלא במסדר חכם שם כל אחד מהם בסדר שיוכל לעמוד וכל אחד יעמוד בסדרו לא ישתנה לעולם, ודבר שהוא במקרה לא יהיה על סדר אחד קיים אלא פעם יהיה כך ופעם יהיה כך. ומטעם זה יש להכזיב דעת האומר כי העולם נהיה כן במקרה מבלי בורא שבראו. והמשל בזה אם ישפוך אדם דיו על הנייר פתאום אי אפשר שישאר עליו צורת הכתב מסודר והשיטות נקראות כמו שיהיה בקולמוס, ומי שמביא לפנינו כתב מסודר בסידור שוה ונכון ואמר כי נשפך זה על הנייר ונעשית צורת הכתב עליו היינו ממהרים להכזיבו שאי אפשר זה מבלי כונת מכוין ואם בדבר זה כך כל שכן בדבר שמלאכתו יותר דקה ותיקונו וסידורו רחוק ועמוק עד אין תכלית. היושב על חוג הארץ ויושביה כחגבים. כאלו אמר היושב על השמים כי הם חוג הארץ כמו שיעשה אדם במחוגה העגולה כי למחוגה שקורין קאמפא"ס בלעז יש שתי אצבעות האחת יעמיד ובשנית יקיף את העגולה, והנה נקודה תוך העגולה וארץ כמו הנקודה כי היא התחתון שבעגולה והשמים סביב הארץ כמו העגולה, ואמר היושב דרך משל כי אין לו מקום יתעלה מכל דמיון ודרך היושב על מקום גבוה מאד ידמה לו הגדול קטן וע"כ אמר ויושביה כחגבים כענין שכתוב (במדבר יג) ונהי בעינינו כחגבים. הנוטה כדוק שמים פי' דוק יריעה שיעשה ממנה אהל. הנותן רוזנים לאין ומראה להם שיש אדון בעולם מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם. שופטי הארץ שמתגאים בגדולתם ובוטחים בחילם כתהו עשה ההריסה והביטול איננו מעשה אבל הוא כמו (ישעיה לד) ונטה עליה קו תהו. אף בל נטעו אף בל זורעו וגו' כל כך יתנם לאין עד שיאמרו עליהם לא נטעו ולא זורעו. ובל שרש בארץ גזעם כענין שכתוב (נחום ג) ולא נודע מקומו אים, וב' פעמים אף לרבות דרך הפלגה כמו (בראשית מג) גם אנחנו גם אתה גם טפינו. וגם נשף בהם וייבשו כמו נשב מן (תהלים קמג) ישב רוחו. וכן (שמות טו) נשפת ברוחך. ואל מי תדמיוני ואשוה, פירוש אל מי תוכלו לדמות אותי שיהיה שוה לי כלומר להרבה כחות תוכלו לדמות אותי אבל לא שאשוה לאחד מהם כי אני יחיד וקדוש ונעלה ממחשבותיכם. שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה וגו', אחר שאמר שיתכוונו בארבע יסודות ובשמים הנטוי עליהם כאהל חזר עוד ואמר שיסתכלו בכוכבים לפי שהם גופים עצומים וראו בעין הלב מי ברא אלה כי נבראים הם ולא בוראים שהרי יש לכם להבין בדרכי החכמה שהעולם מחודש וכיון שהוא מחודש יש לו מחדש כי הדבר המחודש לא חידש את עצמו ואותו המחדש לא יתכן להיות אלא אחד כמו שהתבאר במופת בדרכי החכמה א"כ הכוכבים שהם רבים ברואים הם ולא בוראים, וראו גם כן בעין הלב המוציא במספר צבאם. מה שאין יכולת באדם לספור אותם. והנה השי"ת קרא שם לכ"א מהם כלומר שם הנאות לו לפי הדבר שנברא בעבורו כי כל כוכב וכוכב יש לו כח וממשלה על השפלים כל אחד על מין ידוע שנותן בו כח לעשות מלאכתו, והוא שאמרו רז"ל אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה מכה אותו ואומר לו גדל שנאמר (איוב לא) הידעת חקות שמים אם תשים משטרו בארץ. מרוב אונים מרוב כחות שיש לו לכל אחד מהם על השפלים ולפי הכח והממשלה שיש לו לכוכב הוא שמו ושכל אחד מהם הוא אמיץ כח לא ישתנה ולא יפסד כשפלים שהם משתנים נפסדים ונעדרים, אבל בנבראים של מעלה איש מהם לא נעדר לעולם בשום העדר לא בכלו ולא במקצתו לפי שאינם בעלי חסרון אבל הם שלמים בבריאתם:
יערות דבש חלק א
וזהו הענין בכוונת הדבר במה שהתחלתי לומר על הגמרא פירוש אחר אבל זהו הוא יותר קרוב לאמת שכוונת הגמרא היא כך במה שאמרו (סנהדרין קיא) כי הקב"ה אמר ארך אפים אף לרשעים ומשה אמר לצדיקים ורשעים יאבדו וא"ל הקב"ה חייך דתצטרכת ליה בימי מרגלים (שם ליתא רק משמעות פשט הסוגיא כך הוא) אמר משה ועתה יגדל כו' כאשר דברת וכבר דייקתי לעיל מה שייך בצדיקים ארך אפים גם למה אצטריך ליה במרגלים ולא בעגל ויתר חטאי ישראל ועוד יש לדקדק למה היה משה כ"כ אכזרי על רשעים הלא טוב לנו להתפלל עבורם ומכ"ש משה שהיה איש חמלה היותו שלם בכל מיני מעלות שיתארו לאדם השלם אבל הענין כך כי כל ישראל בכלל נקראים צדיקים כמש"ל פושעי ישראל מלאים מצות כרימון הלא עינינו רואות בחורבן עיר כלילת יופי פראג אשר ממש חובה להזכירה בכל דרוש ודרוש מבלי להתעלם על שוממות כרכא דכולה ביה חכמים וסופרים בני ישראל היקרים יצאו נדודים ודחוים מארצם ולא יפקד מהם איש בשום אופן תודה לאל ועמדו ממש בנסיון על קידוש השם ולכן כל ישראל בתואר צדיקים אבל האינם מאמינים הם בתואר רשעים זרע מרעים בנים משחיתים ולכן כששמע משה כי ה' אמר שמאריך אף לרשעים היטב חרה לו עד למות שה' יאריך אף לאינם מאמינים לכך אמר לו ה' כי הוא יצטרך לו ולכך לא צריך ליה בעגל כי שם לא היה אריכות אף לרשעים כלל כי אם לישראל אבל במרגלים שלרוב בקשת משה לא נגזר על דור מדבר תיכף מיתה כי אם שהאריך אפו מ' שנה יום לשנה ויהיו במדבר מ' שנה וכבר שלם עון אמורי וכנענים יושבי ארץ תיכף במתן תורה דכתיב (בראשית טו טז) כי לא שלם עון האמורי עד הנה ומבואר כי אז שלם עון אמוריים ובשביל ישראל שהיו במדבר מ' שנה גם להם נארך עונם מ' שנים שהיו יושבים שקט ושאנן ואין מחריד הרי שהאריך לרשעים אפו מ' שנה והיינו בשביל צדיקים כדי להאריך להם אף האריך לרשעים ג"כ וזהו חייך שתצטרך לו כי לולי שהאריך אף לרשעים לא היה אפשר להאריך צדיקים ישראל מ' שנה במדבר לכך אמר כאשר דברת ולזה צדיקי עליון היטיבו דרככם וקראו אל ה' כאשר קרוב לנו ונחדל הרע כי קרוב לנו הדבר מאד לעשותו כדבר ששרשו טוב בקל יכול לחזור לשרשו ולהסיר המקרים וכל הקוצים וכן אנחנו שרשנו טוב ומקור טהור וקדוש עלינו לעזוב דרך רשע ולעבוד ה' בכל לבב והוא יחדש לנו אמר כאשר דברת ישע ובא לציון גואל אמן ואמן:
יערות דבש חלק א
וזה שאמרו (מגילה יג) גדולה הסרת טבעת יותר ממ"ח נביאים ואמרו הסרת טבעת ולא אמרו גזירת מלך ובחרו דוקא בטבעת ובאמת כפשוטה יובן במה שאמרו במדרש (אס"ר פ"ז כ) ויסר המלך את טבעתו וכו' אחשורוש שונא לישראל יותר מהמן הנהוג שבעולם הלוקח נותן ערבון למוכר וכאן המוכר נותן ערבון ללוקח ולהבין הדברים הוא כך דכפל הדברים ויסר המלך את טבעתו ויתנה להמן הוי ליה למימר בקיצור ויתן המלך טבעתו להמן אבל הענין כך כי ידע המן כי אחשורוש הפכפך ומחר ישנה מלתו ויתן דת אחרת וידוע כי דת המלך שלא נחתמה בטבעת המלך אין לה תוקף כלל כמבואר במגילה ולכך למען יהיה המן בטוח שלא ישנה דתו נתן בידו הטבעת שיחזיקה בידו ולא שיחתום בו רק זה הדת לבד כ"א יחזיקה בידו להלן וא"כ אי אפשר לשנות שום דת כי אין כאן טבעת וזהו ויסר המלך טבעתו כי סרה מעליו וזוהיא כוונת המדרש שנתן לו ערבון שלא יוכל לשנות ודברי מדרש מתוקים ולכך במפלת המן כתיב ויסר המלך את טבעתו אשר העביר מהמן ויתנה למרדכי הרי שהיתה טבעת בידו עד שנפלו בני עולה וזוהיא החרדה שחרד לבם של ישראל כי מתחילה חשבו מלך ישנה דתו ויכמרו רחמיו אבל בשומעם כי מסר טבעת להמן ואי אפשר לשנות בלתי הסכמתו חרדו ועשו תשובה ואתי שפיר דברים הנ"ל גדולה הסרת טבעת וכו' וזהו פשוט אבל יובן ג"כ כי ידוע מ"ש במדרש (אס"ר ג' י) כל המלך סתם הנאמר במגילה מרמז על הקב"ה ואנו היינו קשורים חותם על זרועו וחותם על לבו כנ"ל ואז לרוב חטאינו הסיר הקב"ה חותם מעל זרועו כנ"ל ומסרו למקטריגים ואין לנו שיור רק חותם על לבו וזהו ויסר המלך את טבעתו היינו חותם על זרועו וכדכתיב (ישעי' מ"ט טז) על כפים חקותיך וזוהיא היתה צרה גדולה לישראל וזהו שהיה מעורר בתשובה שלימה אבל חותם על לב שהוא תפילין בראש נשאר ולכך נאמר ליהודים היתה אורה ויקר זו תפילין ולכן מאוד חיוב עלינו להשגיח בתפילין ולכוין לבבינו שלם לה' בכל יכולתינו והעיקר כי לבבינו ההוטבע לתאות וחמדת הבלי עולם להכניע לעבודת ה' כי בעו"ה לחמדת הבלי עולם הלב נוטה וכמאמר המדרש (מד"ר אסתר פ"י ג) הרשעים ברשות לבם כדכתיב ויאמר המן בלבו היינו שנטה אחר תאות לבו אבל הצדיקים לבם ברשותם שכובשים לתאות יצר אבל העיקר מה ששומע לתאות הלב הוא שמירת שתי בריתות שהם כנגד שתי חותמות הנ"ל ולכך אחז"ל (ע"ז לא ע"ב) יין צריך שתי חותמות דהיינו ברית לשון ובו נכלל איסור אכילות וברית המעור ובו נכלל ברית קודש לבל יטמא ח"ו בבת נכר כי אז תמשך ערלתו ותו אינו בגדר ישראל ח"ו והם שתי חותמות הנ"ל ג"כ כי חותם הלב הוא כנגד ברית המעור כדכתיב (דברים י' ט) ומלתם את ערלת לבבכם וחותם הפה הוא הזרוע ויין על כי הוא חותם לפה לאכילות אסורות וגם לברית המעור כמ"ש (ע"ז לו ע"ב) גזרו על יינם משום בנותיהם ולכן צריך שתי חותמות להבחין ולהבדיל לבל ישקץ ח"ו נפשו בהם והנה ביותר צריך שמירת ברית קודש כי אות הוא בין ישראל לאבינו שבשמים והוא הגורם שהקב"ה חושב מחשבות לבל ידח כל נדח למען בריתו אשר חתם בבשרינו וזו היתה תפלת משה רבינו ע"ה אשר נאמר (שמות לב יא) ויחל משה וכו' למה יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה ויש להבין מה זו המליצה בשביל ישראל שהוציאם ד' בכח גדול ואדרבה היה להם לשום על לב טובת הבורא ביותר ומבלי למרוד בו אבל הענין הוא כך במ"ש משה להקב"ה (שמות ד א) והן לא יאמינו לי ויאמר ה' מזה בידך ויאמר מטה ויאמר השליכהו ארצה וישליכהו ארצה ויהי לנחש ויאמר וכו' ואחוז בזנבו וכו' ויהי למטה בכפו ולהבין ענין מה שנוגע לתוכחת מוסר כי בעצם הדברים עמוקים למאוד הם כך כי באמת ישראל במצרים נטו אחרי דעות כוזבות דעת הקסמים וחרטומים ודעת פילוסופים המכחישים נבואה והשגחת השם כמאמר פרעה (שמות ה' ב) מי ה' אשר אשמע בקולו כי חשבו הכל תחת המזל וה' לרוב נשגב מעלתו הנשגבת אינו משגיח רק מסר העולם כפי מהלכי כוכבים ובזה נטו אחרי הקוסמים ומעוננים אשר יקטירו למלאכת השמים עושים טלמסאות להוריד השפע כנודע בכל חכמי נגירמאניות טובם ומעשיהם ובזה נטו רובי ישראל ולכך אמרו ולא יכלו לענות למשה מפני קוצר רוח שהיו אדוקים בעכו"ם והיינו קוצר רוח הקודש כאשר האריכו בזה כל המחברים ולכך צעק משה כי לא יאמינו כי ידע טבעם ואם כי נאמר כי הקב"ה ישנה דעתם זה לא עלה ברוח משה שהקב"ה ישנה הבחירה כי זה הוחק בטבע הבריאה מבלי לשנות הבחירה כי זולת זה אף תפר משפט ויראה ויהיה כצדיק כרשע אבל הקב"ה לרוב טובו וחסדו לבית ישראל הודיע דרכיו למשה כי היו בישראל שתי מעלות והוא כי לא משורש צפע נחש שרשם אשר נאמר עליהם שהם עלולים לרע ומוכשרים לקבל טומאה ח"ו וא"כ טבע מזגם ואיכות גופם מוליד רע א"כ אם ישנה הקב"ה לטוב צריך ממש בריאה חדשה ושינוי טבע למאוד זה אין עושה הקב"ה לשדד הבחירה אבל הם בתכלית ושרשם ממקום קדוש אבותינו הקדושים וטבעם ומזגם מרחם תמים קודש לה' רק אח"כ נשתקעו בכור הטומאה בזה ימינו פתוחה לשבים לשנות הבחירה וליתן להם לב טהור שיאמינו בה' בעל כרחם נגד בחירתם זוהיא מעלה אחת ושניה שעדיין חותמא דמלכא קדישא עליהם כי הם נימולים ועדיין לא עברו להסיר בשר קודש וא"כ עדיין עלולים לטוב וראוים לנס וה' חפץ ביקרם לשנות טבעם לשוב בדרך ניסים ומופת ה' וזהו שאמר הקב"ה למשה (שמות ד' ג) שישליך מטהו ארצה ויהיה לנחש רמזו על ישראל שהוא חוטר אמונה ומטה קודש זרע אברהם יצחק יעקב ולא נולדו מבטן לצפע נחש רק היו מטה ושבטי ישורון שבטי יה רק אח"כ נעשו נחש במצרים וחמת תנינים וילכו אחר נחשים וקוסמים ויירא משה ואמר אם כן הם בעונות הרבים נשקעים בטומאה ומי ירפא להם כמ"ש כי חשב שהקב"ה לא ישנה הבחירה והשיב לו השם שיאחז בזנבו הורה כי בשוליהם הם חתומים באות ברית קודש ולכך יש תקוה אשר ישובו ויהיו למטה קודש ויהיה למטה בכפו וכן היה שרחם ה' והפך הבחירה ששבו לשמוע בקול משה ובזה תבין מ"ש כי בחוזק יד ובכח גדול וכו' דלכאורה קשה מה חוזק יד וכח גדול צריך לאדון כל ארץ המחדש בכל יום מעשה בראשית וכי ח"ו יכבד עליו דבר לעשותו או ילאה בשום דבר אבל כל מה שהקב"ה עושה חוץ לגדר ונימוס שקבע בבריאה קשה עליו למאוד כי ברוך שמו אל משפט ושומר צדק ואמת וא"כ כך הוטבע וכך שורת הדין מבלי לשנות הבחירה ועל זה יצר האדם בחכמה להיות לפני אדם שני דרכים ולא יכריחנו לשום דרך מרע ועד טוב ועל זה נכרת ברית שכר ועונש ובזה למען חסדו שינה הבחירה כנ"ל וזהו יד חזקה וכח גדול אצל הקב"ה ששינה מדתו והשתיק פמליא של מעלה כמבואר במדרש (שו"ט ט"ו ה) שקטרגו בים ואמרו אלו עובדי עכו"ם ואלו עובדי עכו"ם והשיב להם הקב"ה שהם בני אבות כמ"ש כי שרשם מטה קודש ונהפכו לנחש כנ"ל והנה כבר כתב הרמב"ם במאמר תחיית המתים ושאר מחברים כי הנס לא יתמיד ולא יתקיים לנצח כי אילו קיים לנצח לא היה בגדר הנס רק בגדר בריאת עולם חדש וא"כ זה ששינה הקב"ה בחירה של ישראל היה בדרך ניסי וזה לא יתמיד ואחר כך ישובו למנהגם מה שהורגלו במצרים תמיד בעו"ה לילך אחר הבל וישוב המטה להיות נחש כבראשונה וזוהיא טענת משה כי הקב"ה מאוד חרה לו על ישראל בעשיית העגל ויאמר סרו מהר מן הדרך כו' וטען משה למה יחרה אפך בם הלא הוצאתם ממצרים בכח גדול וביד חזקה והיינו כמ"ש שעשית להם נס לשנות הבחירה וזהו כח גדול והנס לא יתמיד ופשיטא דישובו למנהגם ודרכם כסל למו מה שהוטבע בם זה כמה מאות שנה ויהיה לנחש וא"כ אין כל כך חימה עליהם ולכך שוב מחרון אפך וכו' ומה נעמו ומתקו דברי מליץ יושר כזה מי יעמוד לנו בפרץ כמשה עלינו ראוי לבכות על העדרו ובכל יום מורגש העדרו וחסרונו והנה העיקר אשר אמרנו כי שרשנו טוב רק אשר מורגלים מעמים על פני אדמה לילך אחרי הבל אבל בעוד בנו חותם ברית קודש בקל להושיע כי ה' ימינו פשוטה לסייע בתשובה וכן היה בימי המן אף שפקו פליליה וסרו מאחרי ה' מ"מ ריחם ה' והושיעם בתשובה והנה אמרו (מגילה טו) ויגידו למרדכי דברי אסתר והתך להיכן הלך מכאן שאין משיבין על הקלקלה והקשה המהרש"א איך אמרו שלוחים אחרים וגם מתחילה היה אחד התך ולמה שלחה אחר כך שני שלוחים דכתיב ויגידו והניחו בקושיא אבל נראה כי התוספות (בסנהדרין דף ע"ד ע"ב ד"ה והא אסתר וכו') הקשו בסוף למה אמרה אסתר כאשר אבדתי וכו' שתהא אסורה עוד למרדכי למה לא גירשה מרדכי לאסתר ותהיה מותרת לחזור לו ותירצו דחשש אולי יתוודע למלך והקשה מהרש"א דלמה לא הקשה ביותר דהוי ליה לגרשה כדי להמלט מאיסור כי עכשיו נבעלה ברצון ויש איסור אשת איש ונראה ליישבו דבלאו הכי קשה מה ירא הלא הם שני שלוחים שאמרו למרדכי כל דברי אסתר והם באים בסודם הם יכולים לחתום הגט ואין קיום הגט אלא בחותמיו ומה צריך עוד אבל כבר נודע הכלל הואיל ונאמר במגילה (ב' ה) מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש והוצרך לומר ימיני ש"מ שהיו בשושן עוד אנשים אחרים ששמם כך והוצרך הכתוב ליתן סימן יהודי וימיני כמאמרם אמו מיהודה כי זולת זה לא היה מספיק שהיו אחרים ג"כ ששמותם כך כאשר הבאתי כמה פעמים בדרשות הקודמות ואנן קיי"ל (ב"ב קס ע"ב) שני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת אין מגרשין אלא זה בפני זה וא"כ אילו מרדכי היה רוצה לגרשה היה צריך לכנוס ולאסוף כל אנשים הנמצאים בשושן ששמם כשם מרדכי כי זהו שאמו מיהודה אין סימן בגט כנודע וא"כ שפיר י"ל שיתוודע הדבר כמ"ש התוספות כי הוא פומבי ביותר ואך זהו מדרבנן אבל מהתורה ודאי דהוי גט ולכך איסור אשת איש לא עבדה אסתר כי י"ל דגירשה באמת ע"י שלוחים ההמה הן הן שלוחיו והן הן עדיו רק מכל מקום למרדכי היה אסור כיון דמדרבנן ליכא גט כמ"ש תו לא נשאה ולכך אמרה אבדתי ממך ולכך הקשה תוספות דהוי ליה לגרשה באמת המועיל אף מדרבנן ולקבץ כל יוסף בן שמעון ולזה תירץ שמא יוודע למלך ובזה יובנו דשלחה שני שלוחים כי היא בקשה לשלוח לה גט על ידם כדי שאם תכנס אחר כך שלא יהיה איסור אשת איש ולכך שלחה שני שלוחים כי שליח להולכה צריך להוחזק בעדים וגם צריך עדי חתימה והרי הם שלוחים ועדים ובזה אפשר לומר כי לכך לא היה התך בכלל השלוחים כי התך דימה בנפשו שהוא קלקלה שאם יסכים שלא תלך אסתר לאחשורוש איה איפוא הצלת ישראל ולהיפך אם יסכים איסור אשת איש קשה עליו להתיר אולי ריוח והצלה יעמוד ממקום אחר רק כל התרופה היה בגט כמ"ש והנה ר"ע ס"ל דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין וא"כ מבואר בגמרא בפרק הערל (יבמות נב ע"ב) למ"ד קהל גרים איקרי קהל אין הסריס בגדר תורת גיטין וקדושין כי אסור באיסור לאו ליקח ולקדש אשה ישראלית והוי ליה כחייבי כריתות וידוע כי רב ס"ל (סנהדרין צ"ג ע"ב) והיו בניך סריסים בהיכל המלך שהיו דניאל חנניה מישאל ועזריה סריסים ממש כי נבוכדנצר הניח לסרסם כדי שיהיה להם כח בהיכל המלך לשרת באמונה כנודע וככתוב גלל כן התך שהוא דניאל אחד מסריסי המלך וא"כ לא היה יכול להיות לשליחות ולחתימת הגט דבעינן כמ"ש התוספות והוא לאו בר שליחות בזה דאינו בתורת גיטין וקדושין ולכך לא הלך התך כי אם שנים אחרים כמה גדולים מעשה צדיקים ומה עמקו מחשבתם ברוך שבחר בם ויובן גם כן מ"ש במדרש (יל"ש אסתר ו' וכעי"ז במסכת מגילה ט"ז) כי כאשר קרב למרדכי להרכיב אותו בסוס המלך היה מרדכי עוסק בפרשת עומר א"ל מאין בא זה א"ל לא מחיטים רק משעורים א"ל אתי הך ודחיה עשרת אלפים ככרי כסף דידי ויש להבין למה עסק אז במנחת עומר ואם כי היה ט"ז בניסן מאי קמ"ל המדרש בזה ומה נפקא מינה אי מחיטים או משעורים ומנא ידע המן שזה דחה עשרת אלפים דלמא דברים אחרים אבל יובן כי באמת צריך טעם למה נעשה נס כזה על ידי אשה ואין זה כבודם של ישראל והא דבורה אמרה (שופטים ד ט) כי ביד אשה ימכור ה' את סיסרא ומאנה להלוך עם ברק אבל כבר אמרנו כי בעו"ה ישראלים היו נשואים בנות עמים אבל אמרו (סוטה יא ע"ב) במצרים בזכות נשים צדקניות נגאלו כי היו מעיין חתום גן נעול אחותי כלה ומצרים חשבו שכולם זנו אחרי בעליהן כאומרם (שהש"ר ד כד) אם בגופן שלטו מכ"ש בנשותיהם ומצרים שטופים בזימה וחביבה עליהם בהמתן של ישראל ומכ"ש נשותיהן (ע"ז כב ע"ב) ומכל מקום שמרו הנשים את משמרת ה' והקב"ה מעיד עליהם זכו חלקכון ולכך הם שסייעו לגאול וכן בימי המן בגלות שהיו ישראלים בתכלית הבוז ופירוד נתונים בגוים לשבי ולביזה והיו ארצות ההמה שטופים בזימה למאוד כנודע מ"מ הנשים היו צדקניות ולא היה בהן שכולה ולא עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסלת נקייה (קידושין סט ע"ב) והיו מיוחסים זרע אמת ולכך נעשה הנס על ידי אשה כי בזכותן נעשה כזה כי הן לא זנו אחרי אחרים אבל המן וצרי ישראל לא חשבו כזאת כי חשבו כמו מצרים אם בגופם שלטו ועם מפוזר ומפורד איך ימלטו מזנות וידע שאלהים של אלו שונא זימה ולכך חשב כי יהיו ידיו גוברות כי ראה ה' בם ערות דבר ושב מאחריהם וזהו מאמרו עם מפוזר בין העמים והם מעורבים בין עמים ואינם יושבים לבדם וא"כ אי אפשר לשמור מיינם ואלהיהם סר מהם כמבואר במדרש (אס"ר פ"ז יז) שאמר לאחשורוש כי אין ה' עוד בקרבם וצורם מכרם וה' הסגירם וכבר כתבו המחברים כי המן ידע כי אסתר נבעלת למרדכי רק לא רצה לאמרו למלך כי חשב המלך יאמר שתמיד מערער על נשיו כמו שעשה לושתי ויעורר שנאה ישנה אבל בלבו היה זה לזנות שמנאף עם אשת מלך כי לא ידע שהיתה אשתו באמת והיא רק אנוסת המלך והנה ידוע (עיין זוהר ח"ד צ"ז) הטעם למה מקריבין למחרת הפסח מנחת עומר הוא מהך טעמא כי בצאת ישראל ממצרים נחשדו כל הנשים לזונות עם מצרים כהנ"ל אם בגופן שלטו וכו' ולכך הקריבו מנחת סוטה מנחת קנאות הבא מן שעורים ובצאתם ממצרים הוסיפו לשתות מי מרה הם מים מאררים ולכך ויורהו ה' עץ וישלך לתוך המים דדרשינן (זוהר ח"ג קכד ע"ב) שכתב עליו השם והוא שם שנמחק בתוך המים וימתקו המים והיו לתרופה ונקתה ונזרעה זרע כי היו קדושים וטהורים ושמרו ברית ה' ולכך בפסח מנחת עומר מנחת קנאות כסוטה שלא חטאו ואם יחטאו והיו לאלה בקרב הארץ ח"ו ולכן המן שהיתה כל מגמתו שהנשים מלאות זימה ועל ידי כן חשב שה' סר מאתם כי הוא שונא זימה ולולי כן ידע שה' ילחם להם וכבואו אל מרדכי אמר לו מנחת עומר א"ל משעורים שהוא מנחת סוטה מנחת קנאות כאומרם שלכך שעורים היא עשתה מעשה בהמה אף מנחתה מעשה בהמה וכשמוע המן אמר זה דחה עשרת אלפים ככר כסף דידי לשוא שמרתי אמרתי בידיהם זימה ועכשיו אני רואה כי בעומר נבדקו הנשים ואף בימי מרדכי ואסתר קרבו בבית המקדש כי מזמן כורש הראשון כבר קרבו כמ"ש (מגילה י) מקריבין אף על פי שאין בית כי מימי כורש הראשון התחילו להקריב אף שלא נגמר בנינו וטעו האומרים שלא היו מקריבין אז כי בבית היו קרבנות קריבין כמבואר במשנה (שם) ועיין עזרא א"כ לשוא שמרתי ותוחלתי נכזבה אך הוסיף ביותר כי מבואר במדרש (אס"ר ז' ט) לפי גירסא ישנה דאמר המן שרצונו ליתן בעד כל איש ישראל מאה שקלים ועכשיו הגיעו ק' זוז אבל הגירסא ישנה ק' שקלים כמ"ש מפרשים כי ערך ישראל חמשים שקל בשקל הקודש ושקל הקודש כפול משקלים סתם ולכך נתן ק' שקלים ועיין מ"ש כי ככרות המן משל פרס היו כבדים ביותר מככרות האמורות במשכן כי בפרס היו ככרות משקלן יותר ולכך נתן בעד כל אחד מאה שקלים והנה המן הוציא שם רע על בנות ישראל לזנות תחת בעליהן ושקר ענה בם כאשר מנחת עומר מנחת קנאות מעידה והמוציא שם רע ענשו מאה שקלים וא"כ חזר המנין ליו"ד אלפים ככרי כסף ולכך אמר אתי עומר ודחי יו"ד אלפים ככרי כסף דידי והבן כי אתי שפיר ומדויק היטב ובאמת עיקר שמירה בצניעות הנשים וכל כבודה בת מלך פנימה ומאד מאד הזהרתי על צניעות הנשים לבל ילכו בלבוש אשר נעשה כמנהג הגוים בשרם מגולה והוא בעו"ה למזכרת עון ומכשול ובפרט מבלי להרים קול או להתערב עם אנשים כי אין לך דבר הגורם רעה לנפשו וגופו יותר מתערובות אנשים ונשים ואשריכם ישראל אשר הבדיל ה' אתכם לו לעם ובפרט בימי שמחה וימי פורים השותים במזרקי יין צריך שמירה ביותר כי הרבה קלות ראש גורם היין והשמחה והוללת ובמדרש נאמר (אס"ר פ"ג ב) אמר הקב"ה בית המקדש חרב ורשע זה אחשורוש עושה מרזיחים וגם ושתי עשתה משתה חייך שאני נוטל נקמתי מושתי וכו' ולהבין זה נראה די"ל במ"ש (שמות כ ה) פוקד עון אבות על שלשים ועל רבעים וימהר משה ויקוד ארצה כי נתיירא שלא יאמר על חמשה והקשו מה יראה יש כאן הלא זה מחסד ה' כמ"ש כי המשא הכבד לאחד יותר קל לשנים ולרוב טובו מחלקו לחלקים ארבעה ואם יחלקו לחלקים חמשה יותר נקל לנשוא אותו ויהיה טובו יותר גדול ומה זה שמיהר להשתחוות וכבר ישבתי זה באופנים רבים ואופן אחד הנאות לענינינו הוא דידוע מ"ש בגמרא (סנהדרין לח) וישקוד ה' וגו' כי צדיק וכו' צדקה עשה הקב"ה וכו' שהקדים לגלות שתי שנים קודם ונושנתם דאז היו ח"ו משוקעים בטומאה ולא היתה ח"ו תקוה להם כלל והנה כל חורבן בית המקדש נאמר במלכים ודברי הימים בשביל חטאת מנשה ופוקד עון אבות על רבעים לכך האריך הקב"ה זה אחר זה והיה אמון יאשיהו צדקיהו ואחיו יהויכין והיתה גלות ישראל כי אין מאריך יותר מארבע דורות אבל אילו מדותיו של הקב"ה להאריך אפו על חמשה דורות אם כן היתה הגלות מתאחרת עד בנו של יהויכין או צדקיהו א"כ היה הבית עומד יותר והיה ח"ו כמנין ונושנתם ומרה ח"ו היתה באחריתו ולכך מיהר משה והשתחוה כי ראה גם ראה חורבן הבית וסיבתו וענינו כמאמרו ונושנתם ומאז בעון עגל נולדה סיבה לחורבן בית ואתי שפיר והנה כבר מבואר (מגילה י"א) כי בלשאצר ואחשורוש כל ענינם היה שחשבו כי מגלות יהויקים התחיל החורבן ומאז יש למנות השבעים שנים ונראה כי הם חשבו כי מה שנאמר על רבעים היינו נפש החוטאת בכלל מנין וא"כ כשתחשוב מנשה אמון יאשיהו יהויקים נשלמו ד' דורות וא"כ חשבו הקב"ה אין מאריך אף יותר מבלי ספק שאז מתחיל החורבן והגלות ואם כן אף מנין שבעים יתחיל ממנו ולכך כשראה שעברו עשה משתה והנה לפי זה דהחוטא בכלל חשיב נבוכדנצר אויל מרודך בלשאצר ושתי הרי כאן ארבעה דורות וראוי להעביר עליה כוס פורענות וזה מאמר המדרש בית המקדש חרב ואתה עושה מרזיחין וגם ושתי מלכה והיינו משום דתשמח שעברו שבעים שנה וא"כ על כרחך דהחוטא בכלל א"כ אף ושתי בכלל עונש ולכך יצא הקצף והדין על ושתי כי מידה זו שלשים ורבעים נוהגת אף בגוים כי ארך אפים לצדיקים ולרשעים כדכתיב (בראשית ט"ו טז) ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עון אמורי וא"ש ומזה נלמד כמה עלינו למעט בשמחה בזכרנו בחורבן בית המקדש וגלות ישראל כעדר הנפוץ ואילים לא מצאו מרעה ואין לנו כהן מורה לא אפוד ותומים וארון ה' במה נשמח וכבר אמר המקונן לא אשמח עוד בפור עד יבואו ימי פורייך וכל השמחה שתהיה לנו הכל לשמחת מצוה וחדוה בהנס כי לא עזב ה' עמו ונחלתו לא יעזוב ועיקר כי הוא היום קבלת התורה כי קיימו וקבלו התורה ברצון מה שהיה מקדם באונס וזה הוא שהקב"ה עושה הכל מידה כנגד מידה דכתיב במגילה ויהיו נקראים מלמד שנקראים מעצמן (מגילה טו ע"ב) ופירשו המפרשים דזהו קודם וימצא כתוב כי מתחלה לא היה נכתב כלל ונקראים מעצמן שלא מתוך הכתב ואחר כך בא גבריאל וכתבו ולכך כתב ראשון ויהיו נקראים קודם וימצא כתוב דאם לא כן הוי ליה למימר להיפך ונראה כי התוספות כתבו הא דמודעא רבה לאורייתא הכל בתורה שבעל פה כי תורה שבכתב קבלו ברצון ואמרו נעשה ונשמע ולפי זה מה דהוצרכו לקבל בימי אחשורוש היה לתורה שבעל פה וא"כ שילם הקב"ה מידה כנגד מידה כי הם קבלו התורה שבעל פה מה שלא ניתן ליכתב אף מתוך ספר זכרונות היו נקראים מה שלא בא בכתב כלל וכלל ונקרא בעל פה והיא מידה כנגד מידה וישרים דרכי ה' אך זולת פירוש המפרשים נראה דלכך היו נקראים כי מה שגבריאל כתבו ולא אחר הוא דהא אמרינן (שבת יב סוטה ל"ג) אין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי זולת גבריאל שמבין בשבעים לשון ואם כן כאן היה צריך לכתוב לשון פרסי שיבינו אחשורוש ולכך לא היה יכול לכתוב אותו זולת גבריאל והנה בהא דכתב בלשאצר (דניאל ה׳:ח׳) דלא כהלין כתבא למקרי יש שתי דעות בגמרא (סנהדרין דף כ"ב ע"א) י"א דהיה כתוב בלשון נוטריקון או א"ת ב"ש וי"א דהיה כתוב בלשון ארמאי מנא מנא תקל ופרסין רק שהיה כתוב בכתב אשורית ולא היה נהוג אז ולכך לא היה יכול לקרותו רק דניאל והקשו המפרשים למה באמת נכתב בכתב אשורית ולשון ארמאי ולא נכתב גם כן בכתב ארמית ואי להגדיל דניאל הא בלאו הכי היה חשוב ותירצו דאין מלאכים אפילו גבריאל אף שמדברים בכל לשון אבל הכתב אין כותבין רק אשורית שיש בו קדושה כי כל אות מרומזת בתגין וקוים על שם הוי"ה ברוך הוא ולפי זה אף שבא גבריאל וכתבו ענין מרדכי בלשון ארמאי או פרס מכל מקום הכתב אי אפשר לכתוב רק אשורית ואיך היה אפשר לעבדי המלך אחשורוש לקרות אשר לא מבני ישראל המה ולכך קאמר הגמרא שהיו נקראים מעצמן ובאמת לא קראוהו כלל להיותם בלתי מכירים הכתב ומזה דייק הגמרא שגבריאל כתבו כי אילו היה נכתב מבני אדם היה נכתב בלשון וכתב הניתן לקרות למשרתי מלך א"כ לא היה הנס לקרות מעצמו וכל אמעוטי בניסא ממעטינן ואתי שפיר חזו וראו כמה יקר ושבח לאדם העושה זכות עד שאינו נמחק מעלה ומטה וכמה נפישי זכותיה דמשה רבינו ע"ה אשר צדקתו עם ישראל אף לעתיד לבא אמרינן כשיבוא אהרן יבוא משה עמם ללמדם תורה כי כל גלות תלויה בשכחת התורה וכל זמן שאין התורה נזכרת על בוריה אי אפשר להיות גאולה שלימה ולכך לעתיד לבא שיהיו נזכרים הנשכחות תהיה גאולה שלימה ואז ימחה שמו של עמלק וזה הוא רמז (שמות ח יד) זכרון בספר וכו' כי מחה אמחה את זכר עמלק והיינו כשיהיה זכרון בספר שלא יהיה נשכח ממה שנאמר בספר ואז יהיה נמחה זכר עמלק אך איך אפשר לדעת הנשכחות הא לאומרו בשמים אי אפשר דכתיב אלה המצות ולכן לעתיד לבא יבא משה והוא יגיד כל הנשכחות ואז תהיה גאולה שלימה והנה ידוע כי המן היו לו יו"ד פעמים יו"ד בנים כנגד יו"ד כחות הטומאה וכל י' בנים מורים על אחד מכחות הטומאה וידוע י' כחות הטומאה כנגד י' קדושות כמו ששנינו בריש כלים י' קדושות מה הם ואם כן שיו"ד בני המן נהרגו וי' נתלו לא בטלו כי אם שני כחות הטומאה ולעומת זה לא זכו רק לשני קדושות מי' קדושות אבל באמת לא היו צריכים כי י' קדושות הם קדושה ראשונה קדושת ארץ ישראל וקדושה שניה קדושת כרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון וח' קדושות הנשארים הם קדושת ירושלים והר בית וחיל ועזרה והיכל וקדשי קדשים ע"ש וידוע מ"ש הרמב"ם (פ"ו מהלכות בית הבחירה הלכה ט"ז) כי כל אלו קדושות לא בטלו בגלות ראשונה ולא היו צריכין לקדש חוץ קדושת ארץ ישראל וקדושת כרכים הנ"ל בטלו והוצרך עזרא לקדש שנית ואם כן אף שני כחות הטומאה בטלו ויותר כבר היתה קדושתן מימי בית ראשון והנה ביום י"ג נהרגו י' בנים ותיכף זכו לקדושה ראשונה ביום שלאחריו ולכך הפרזים עושים י"ד אבל קדושת כרכים לא זכו בו ביום אמנם ביום י"ד שנתלו שאר י' בנים א"כ אף לקדושה שניה שהיא קדושת כרכים לכך זכו בט"ו לקדושה ההיא ולכך קורין הם בט"ו ומזה תבין למה דוקא כרכים המוקפים מימות יהושע בן נון קורין בט"ו ועיקר היה בשביל ארץ ישראל כמ"ש הירושלמי (פ"א דמגילה) לחלוק כבוד לארץ ישראל כי בהכרת רשעים זכו לקדושת ארץ ישראל ולכך קורין מוקפים מימות יהושע בן נון שלהם קדושה יתירה וקדושה שניה כמ"ש ולא זכו אליה רק לאחר שנתלו בי"ד והבן כמה עמקו ענינים הללו: