וַיֵּחָלֵ֨ק עֲלֵיהֶ֧ם ׀ לַ֛יְלָה ה֥וּא וַעֲבָדָ֖יו וַיַּכֵּ֑ם וַֽיִּרְדְּפֵם֙ עַד־חוֹבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר מִשְּׂמֹ֖אל לְדַמָּֽשֶׂק׃
שני לוחות הברית
הרי ארבע בנים בחקת הפסח, וכן ד' בנים אלו בכל המצוות, אל תקרי ושמרתם את המצות, אלא המצוות. ואברהם אבינו שהוא החכם הוא הבחיר והוא השומר האמיתי כמו שכתוב וישמור משמרתי, משמרתי דייקא, והוא סוד מצה שמורה בסוד (בראשית יט, ג) ומצות אפה ליל שמורים נחלק לו הלילה כמו שפירש רש"י על פסוק (בראשית יד, טו) ויחלק עליהם לילה. וביום שכרת ה' עמו ברית, נתבשר בגלות מצרים והיא בשורה טובה כדפירשתי לעיל, וכתיב במצרים (שם יג, י) כגן י"י כארץ מצרים. כבר פירשתי עבדי פרעה היא הקליפה דעבדי ה' להיות זך ובהיר. על כן אברהם הוא המרכבה כמו שאמרו רז"ל (בר"ר מז, ו) שהאבות הן המרכבה. וזהו כגן ה', שהוא ההיפך מהגיהנם, וכבר הארכתי במקום אחר (עי' לקמן בתורה שבכתב פ' כי תשא תו"א ד"ה וזהו סוד) בדרוש הפסוק (בראשית ד, ז) הלא אם תטיב שאת, כלומר תהיה מרכבה ותשא הכסא. ואם לא, אמרו בפרק אין דורשין (חגיגה יג, ב) החיות נושאות הכסא ומזיעה שלהן שיורדת נעשית אש של גיהנם, וזהו (בראשית שם) לפתח חטאת רובץ, הרי הגיהנם היפך גן עדן:
מנורת המאור
גדולה ענוה שבה נשתבח אברהם אבינו ע"ה. מפני שהיו הגדולים של בני דורו מנשאים אותו, כגון עפרון החתי, והיו קוראין אותו אדוני, שנא’ (מיכה ו, ח) שמעני אדוני נשיא אלהים אתה, והוא ע"ה משפיל את עצמו עמהם, והיה נכנע לפניהם ומנהיג את עצמו עמהם במדת הענוה והצניעות, ואפי' עם הפחותים שבהם, שנא’ (בראשית כג, יב) וישתחו אברהם לפני עם הארץ, כמו שכתבתי למעלה. ואע"פ שהוא נביא ונשיא וגבור ועשיר גדול, היה צנוע ועניו, ולא היה חושב את עצמו למאומה, ואמ' ואנכי עפר ואפר. נביא, דכתיב (בראשית כ, ז) השב אשת האיש כי נביא הוא, וכתיב (בראשית טו, א) אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר. נשיא, דכתי’ (בראשית כג, ו) נשיא אלהים אתה בתוכנו. גבור, דכתיב (בראשית יד, טו) ויחלק עליהם לילה ויכם וגו'. עשיר, דכתי’ (בראשית יג, ב) ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב וגו'.
קב הישר
וְהָיָה שָׁם בְּאוֹתוֹ הַבַּיִת חַד סָבָא, דַּהֲוָה קָם בְּכָל פַּלְגּוּת לַיְלָא וְאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְתָא, וּבְגִין דָּא עָבִיד הַאי. אָמַר רַבִּי אַבָּא: בְּרִיךְ רַחֲמָנָא, דְּשַׁדְרָנָא הָכָא! וּבְהַגִּיעַ זְמַן חֲצִי הַלַּיְלָה, קָמוּ כֻּלְּהוּ וַהֲוֵי עַסְקֵי בְּאוֹרַיְתָא וְכוּ'. אָמַר הַאי לִתְרֵין בְּנוֹהִי, מַהוּ עִנְיַן הַשָּׂכָר דְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ עִם צַדִּיקִים, וְעָיֵל בְּפַלְגּוּת לַיְלָה לְגַן עֵדֶן. וְלָכֵן אָמַר דָּוִד: חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לְךָ. אָמַר רַבִּי אַבָּא: וַדַּאי שַׁפִּיר קָאָמַרְתְּ, אֲבָל מִנָּא לָךְ הָא? אָמַר לֵיהּ: כָּךְ לָמַדְתִּי מִן סָבָא אָחֳרָא. תּוּ הֲוֵי אָמַר לְהוּ: בִּתְּחִלַּת שַׁעְתָּא קָמַיְתָא דְּלַיְלָה כָּל הַדִּינִים דִּלְתַתָּא מִתְעָרִין וְאַזְלִין וְשָׁאטִין בַּלַּיְלָה. בְּפַלְגּוּת לַיְלָה מַמָּשׁ אִתְּעַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּגַן עֵדֶן, וְדִינִין דִּלְתַתָּא לָא מִשְׁתַּכְּחִין, וְכָל נִימוּסִים דִּלְעֵילָא לָא אִשְׁתַּכְּחוּ אֶלָּא בְּפַלְגּוּת לֵילְיָא, דִּכְתִיב: וִיחַלֵּק עֲלֵיהֶם לַיְלָה, וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה.