וַיָּבֹא֙ הַפָּלִ֔יט וַיַּגֵּ֖ד לְאַבְרָ֣ם הָעִבְרִ֑י וְהוּא֩ שֹׁכֵ֨ן בְּאֵֽלֹנֵ֜י מַמְרֵ֣א הָאֱמֹרִ֗י אֲחִ֤י אֶשְׁכֹּל֙ וַאֲחִ֣י עָנֵ֔ר וְהֵ֖ם בַּעֲלֵ֥י בְרִית־אַבְרָֽם׃
שיחות עבודת לוי
והנה עד כאן דיברנו בענין העונש של מי שגרם למיתת חבירו, אמנם מבואר בדברי חז"ל שמדה זו נוהגת גם לאידך גיסא, שמי שגרם להצלת חבירו מקבל שכר גדול, דאיתא במס' נדה (ס"א א'), "'ויאמר ה' אל משה אל תירא' (חוקת כ"א, ל"ד), מכדי סיחון ועוג אחי הוו דאמר מר סיחון ועוג בני אחיה בר שמחזאי הוו, מאי שנא מעוג דקמסתפי ומאי שנא מסיחון דלא קמסתפי, א"ר יוחנן אר"ש בן יוחי מתשובתו של אותו צדיק אתה יודע מה היה בלבו, אמר שמא תעמוד לו זכות של אברהם אבינו, שנאמר (לך לך י"ד, י"ג) 'ויבא הפליט ויגד לאברם העברי', ואמר רבי יוחנן זה עוג שפלט מדור המבול". ולמדנו מהגמ' שמשה רבינו היה ירא מעוג מלך הבשן מפני שסייע לאברהם אבינו בהצלת לוט.
שיחות עבודת לוי
ויש להעיר שחסד הוא חשוב כל כך עד שאפילו חסד שלא לשמה הוא חשוב מאד. וראיה לזה הוא ממה שכתוב "ויפנו ויעלו דרך הבשן ויצא עוג מלך הבשן לקראתם הוא וכל עמו למלחמה אדרעי, ויאמר ה' אל משה אל תירא אותו כי בידך נתתי אתו ואת כל עמו ואת ארצו וגו'" (חקת כ"א, ל"ג-ל"ד). וכתב רש"י, "אל תירא אותו, שהיה משה ירא להלחם, שמא תעמוד לו זכותו של אברהם, שנאמר (לך לך יד, יג) 'ויבא הפליט', הוא עוג, שפלט מן הרפאים שהכו כדרלעומר וחביריו בעשתרות קרנים, שנאמר (דברים ג', י"א) 'כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים'". ומבואר מרש"י שמשה רבינו היה מתיירא מזכותו של עוג מלך הבשן על החסד שעשה עם אברהם אבינו שהגיד לו שלוט בן אחיו נשבה. וכתוב בדעת זקנים מבעלי התוספות, "ואם תאמר והלא כוונתו לרעה היתה כדי שיהרג אברהם ויקח שרה, יש לומר כיון דהצלה באה על ידו היה לו לירא". ומבואר מכאן דבר נורא, שמעשה חסד חשוב כל כך עד שמשה רבינו היה מתיירא מחמת זכות החסד שעשה עוג אע"פ שכוונתו היתה לרעה.
שני לוחות הברית
ויירא וייצר לו (בראשית שם ח). ויירא מצד החטא מכח קטרוג, וגם נתיירא מחמת זכות כבוד אב ואם שקיים עשו. וכן משה רבינו ע"ה במלחמות עוג היה מתיירא שמא תעמוד לו זכותו של אברהם כו' כדפירש רש"י פרשת חקת (במדבר כא, לד) בפסוק אל תירא אותו. וכן רמז בב"ר (עו, א), ר' פינחס בשם ר' ראובן, שני בני אדם הבטיח הקב"ה ונתייראו, הבחיר שבאבות והבחיר שבנביאים. הבחיר שבאבות זה יעקב, שנאמר (תהלים קלה, ד) כי יעקב בחר לו יה, ואמר לו הקב"ה (בראשית כח, טו) והנה אנכי עמך ושמרתיך. ובסוף נתיירא שנאמר (שם לב, ח) ויירא יעקב. הבחיר שבנביאים זה משה שנאמר (שם קו, כג) לולי משה בחירו, וא"ל הקב"ה (שמות ג, יב) כי אהיה עמך. ולבסוף נתיירא שנאמר (במדבר כא, לד) ויאמר ה' אל משה אל תירא אותו, אינו אומר אל תירא אלא למי שנתיירא, עד כאן: