וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֶל־אַבְרָהָ֑ם לָ֣מָּה זֶּה֩ צָחֲקָ֨ה שָׂרָ֜ה לֵאמֹ֗ר הַאַ֥ף אֻמְנָ֛ם אֵלֵ֖ד וַאֲנִ֥י זָקַֽנְתִּי׃
כד הקמח
דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום (משלי ג׳:י״ז). פסוק זה בא ללמד כי יסוד התורה כלה ועיקרה שלום, וכן מצינו עיקר בריאתו של עולם הוא השלום (חולין פ"ג דף ס) ומזה דרשו רז"ל כל מעשה בראשית לדעתן נבראו לצביונם נבראו שנאמר (בראשית ב) וכל צבאם. ודבר ידוע כי שמים נבראו תחלה נקראו שמים לפי שהם אש ומים והנה הם שני הפכים לא יתכן זווגם והתחברותם כי אם ע"י השלום הוא שכתוב (איוב כ״ה:ב׳) עושה שלום במרומיו, ומלת במרומיו כוללת ב' דברים, הא' במרומיו ממש כלומר בעצם השמים שהם שוים עצומים בענין שלא יהיה להם קיום אלא ע"י שעושה בהם שלום. והשני במרומיו במלאכיו שבמרומיו שהוא עושה שלום ביניהם, וזהו שדרשו ז"ל המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו. המשל זה מיכאל. ופחד זה גבריאל. מיכאל ממים וגבריאל מאש והקב"ה עושה שלום ביניהם. וענין הכתוב כפשוטו הוא שהיה איוב מתלונן על צערו שהיה לו שלא כדין לפי דעתו והיה סבור שבא לו דרך מקרה כפי מערכת הכוכבים לא בהשגחת משגיח, ולכך השיבו בלדד ואמר המשל ופחד עמו וגו'. כלומר הממשלה והפחד עם הש"י כי מצד ממשלתו הגדולה הכל מתפחדים ממנו והוא עושה שלום במרומיו, והרעות הבאות על בני האדם הם בעצמם הגורמים כי אין למעלה רק שלום הן במרומיו כלומר בעצם השמים הן במלאכים שבהם שבכלם הוא עושה שלום. ולכך הזכיר אחריו (שם) היש מספר לגדודיו כלומר שעושה ביניהם שלום וכן אמרו אין דבר רע יורד מלמעלה, ובמדרש שיר השירים רבה שיר השירים אשר לשלמה צאנה וראינה בנות ציון במלך שלמה במלך שהשלום שלו. במלך שלמה במלך שהשלים מעשיו לבריות כיצד השלים האש לאברהם אבינו השלים החרב ליצחק השלים המלאך ליעקב. דבר אחר במלך שלמה שעשה שלום בין בריותיו. תני רבי שמעון בן יוחאי הרקיע של שלג והחיות של אש. הרקיע של שלג שנא' (יחזקאל א׳:כ״ב) ודמות על ראשי החי' רקיע וגו'. מיכאל של שלג וגבריאל של אש ולא זה מכבה לזה ולא זה מזיק לזה. והחיות של אש, שנאמר (שם) מראיהן כגחלי אש וכתיב (שם) והחיות רצוא ושוב. ולא מכבה זה לזה ולא זה מזיק לזה. אמר רבי אבין לא סוף דבר בין מלאך למלאך אלא אפי' בין מלאך אחד שחציו שלג וחציו אש הקב"ה עושה שלום ביניהם, א"ר יוחנן כתיב עושה שלום במרומיו הרקיע של מים והככבים של אש ואין מזיקין זה לזה. מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה. ועוד שם בא וראה כמה גדול כח השלום ישראל עובדי ע"ז והם נעשין חבורה אחת אין מדת הדין פוגעת בהם שנא' (הושע ד׳:י״ז) חבור עצבים אפרים הנח לו, גדול הוא השלום שאין חותם ברכת כהנים אלא בשלום שנא' (במדבר ו׳:כ״ו) וישם לך שלום, גדול הוא השלום שהרי נכתבו בתורה דברים שלא היו מפני השלום הוא שכתוב (בראשית נ׳:ט״ז-י״ז) אביך צוה לפני מותו כה תאמרו ליוסף וגו' ומעולם לא צוה יעקב דבר זה אלא מעצמן אמרו. ראה כמה גדול כח השלום שהרי אפי' המלאך שינה דבורו מפני השלום שנא' (שם יח) למה זה צחקה שרה וגו' ואני זקנתי והיא אמרה ואדוני זקן והמלאך שינה ואמר ואני זקנתי. וכל כך למה מפני השלום. מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה למה מפני דרכי שלום שנא" המשל ופחד עמו וגו'. ואמר רבי לוי המזלות הללו שהם מהלכין ברקיע אין אחד מהן רואה מה שלפניו אלא מה שלאחריו כאדם שעולה בסולם לאחריו שיהא כל מזל ומזל אומר אני ראשון הוי אומר עושה שלום במרומיו ע"כ. הקב"ה נקרא שלום שנא' (שופטים ו׳:כ״ד) ויקרא לו ה' שלום. וכתיב שיר השירים אשר לשלמה. בחר בישראל יותר משבעים אומות וקראם שולמית, הוא שדרשו ז"ל (שיר השירים) שובי שובי השולמית אומה ששלום העולמים דר בתוכה ונתן להם את תורתו שכלה שלום שנאמר (משלי ג׳:י״ז) דרכיה דרכי נועם וגו'. כל מצותיה של תורה הן שלום לגוף ולנפש. שלום לגוף הוא שכתוב (שמות ט״ו:כ״ו) ויאמר אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך וגו' כי אני ה' רופאך. שלום לנפש מצד קיום המצות תשוב הנפש שלמה וטהורה לשרשה, שנאמר (תהילים י״ט:ח׳) תורת ה' תמימה משיבת נפש ותהיה מדת השלום שואפת אותה, ומזה דרשו רז"ל כשהצדיקים יוצאין מן העולם מלאכי השרת יוצאין לקראתם ואומרי' יבוא שלום. וכשהרשעים נפטרין מן העולם מלאכי זעם יוצאין לקראתן ואומרין (ישעיהו מ״ח:כ״ב) אין שלום אמר ה' לרשעים:
כד הקמח
ובויקרא רבה חזקיה אמר תרתי בר קפרא אמר אמר תלת. חזקיה אמר תרתי גדול הוא השלום שבכל המצות כתיב כי תראה כי תפגע כי יקרא אם באת מצוה לידך אתה זקוק לעשותה ברם הכא (תהילים ל״ד:ט״ו) בקש שלום ורדפהו בקשהו במקומך ורדפהו במקום אחר. גדול הוא השלום שבכל המסעות כתיב ויסעו ויחנו נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת כיון שבאו כלם להר סיני נעשו שם חנייה אחת הה"ד (שמות י״ט:ב׳) ויחן שם ישראל נגד ההר אמר הקב"ה הרי שעה שאני נותן להם תורה. בר קפרא אמר ג'. אמר גדול הוא השלום שדברו הכתובים דברי בדאי כדי להטיל שלום בין אברהם לשרה שנא' (בראשית י״ח:י״ג) ואדוני זקן וכתיב ואני זקנתי. ד"א גדול הוא השלום שדברו הנביאים דברי הבאי כדי להטיל שלום בין מנוח לאשתו הה"ד (שופטים י״ג:ג׳) הנה נא את עקרה ולא ילדת אבל למנוח לא אמר כן אלא (שם) מכל אשר אמרתי אל האשה תשמר מכל מקום סממנין היא צריכה, ד"א גדול הוא השלום מה אם העליונים שאין בהם לא קנאה ולא שנאה ולא מחלוקת ולא עין רעה צריכין שלום שנא' עושה שלום במרומיו התחתונים שיש בהן כל אלו על אחת כמה וכמה. תני רבי ישמעאל גדול הוא השלום שהשם הנכתב בקדושה הוא נמחה על המים כדי להטיל שלום בין איש לאשתו. ר' מאיר הוה יתיב ודריש בלילי שבתות הות תמן חדא איתתא יתיבא ושמעא ליה בבי מדרשיה והיתה ממתנת עד דיחסיל מאי דדריש אזלת לביתה אשכחת בוצינא טפי אמר לה בעלה אן הוית אמרה ליה אנא יתיבא ושמעה דרוש אמר לה בכן וכן לית את עלית להכא עד דתיזיל ותירוק באנפי דרושא, יתבין שבתא קדמיתא תנינא ותליתא אמרין לה מגוראתה כדו אתון צהיבין אימי אנן עיילן עמך לדרושא כיון דחמא יתהון רבי מאיר צפה ברוח הקידש אמר להו אית מינייכו אתתא דחכימא למילחש עינא אמרין לה מגיראתא כדו את אזלת ירקת באנפא ומשתריא לבעליך כיון דיתבא קמיה אבדילת מיניה אמרי ליה לית אנא חכימא למילחש עינא אמר לה רוקי באנפאי שבע זמנין. אמר לה זילי אמרי לבעליך את אמרת חדא זימנא אנא רקית שבעה זמנין, אמרו לו תלמידיו רבינו כך מבזין את התורה לא הוה לך למימר לחד מינן למילחש לך אמר להו דיו למאיר שיהא שוה לקונו דתני רבי ישמעאל גדול הוא השלום שהשם הנכתב בקדושה אמר הקב"ה ימחה על המים כדי להטיל שלום בין איש לאשתו. א"ר שמעון בן חלפתא גדול הוא השלום שכשברא הקב"ה עולמו עשה שלום בין העליונים והתחתונים ביום ראשון ברא מן העליונים ומן התחתונים הה"ד בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. ביום שני ברא מן העליונים שנאמר (בראשית א׳:ו׳) יהי רקיע בתוך המים. ביום ג' ברא מן התחתונים שנא' (שם) יקוו המים. ביום ד' מן העליונים (שם) יהי מארת. ביום ה' מן התחתונים (שם) ישרצו המים. בששי בא לבראת אדם אמר אם אני בורא אותו מן העליונים הרי העליונים רבים על התחתונים בריה אחת אם אני בורא אותו מן התחתונים הרי התחתונים רבים על העליונים בריה אחת מה עשה בראו מן העליונים והתחתונים הה"ד (שם ב) וייצר ה' אלהים את האדם וגו'. ע"כ במדרש ויקרא בענין קרבן שלמים:
שני לוחות הברית
והנה להבינך דבר זה, אקדים מה שנתבאר בזוהר (ח"א ס, א), כשרצה אברהם אבינו לשחוט את יצחק, פרחה נשמתו והוחזר לו אח"כ רוח הקודש ממרוםהגה"הוזהו ענין שאמר המלאך בשליחות הקב"ה שוב אשוב, ב' השבות, אחת ללידה, והשניה לחיות החדש אחר העקידה:
ובזה יהיה על נכון מה שאמרו והנה בן לשרה אשתך, דקשה למה פרט יותר שרה מאברהם. ועוד אשתך למה לי, הלא כבר אמרו איה שרה אשתך. על דרך הפשט נוכל לומר כי היו מבשרים על ב' כתות ליצני הדור שיסכר פי דוברי שקר. כת אחת שהיו אומרים לא נולד בן לשרה רק אסופי מן השוק נטלה, וזה נתבטל כשנתקיים (בראשית כא, ז) היניקה בנים שרה, כמו שפירש רש"י שם. כת שניה שהוציאה דיבה ואמרו מאבימלך נתעברה שרה, וזה נתבטל במה שהיה קלסתר פנים דומה לאביו, וזה שדייק ואמר אשתך, כלומר ולא אשת אבימלך, כל זה יעידון ויגידון כל באי עולם, כך דרך הפשט:
אבל לענינינו הרמז על יצחק שבא משני קדושות, ולא תאמר על דרך למשפחותם לבית אבותם כי אשתו כגופו והיו לבשר אחד, רק הוא בן לשרה כמו שהוא בן לאברהם. וזהו ענין קריאת שם שרה, שרי אשתך לא תקרא שמה שרי כי שרה שמה (בראשית יז, טו). ביאור הענין מצאתי, כי לפעמים נמצא אשה שהיא חשובה מאוד אבל אין החשיבות מצד עצמה רק מצד בעלה, כמו מלכה חשיבותה שנשאת למלך, ועל דרך (ע"ז לט, א) אשת חבר כחבר. אבל שרה היה לה חשיבות גדול מצד עצמה, כי נביאה גדולה היתה. בלא החשיבות שהיה לה מצד אברהם שהוא בעלה, היה לה חשיבות גדול מצד עצמה. וזהו שאמר שרי אשתך לא תקרא שמה שרי, כלומר היא שרי שלי, כי מצדי היא שוררת, רק תקרא שמה שרה, מצד עצמה היא שרה. הרי בא יצחק משני קדושות, אחד מצד אברהם וזה החיות הראשון של יצחק, אברהם הוליד את יצחק ואז יצחק בן אברהם, ומקדושת שרה בא לו החיות השני לאחר עקידה, והנה בן לשרה. ומה שאמר אשתך רומז על הלידה הראשונה, אז בקדושה זו היא כגופו ואברהם הוליד את יצחק, אבל לאחר העקידה והנה בן לשרה. ולפי סדר ענין זה היה לו להקדים לומר והנה לאשתך שרה בן. אלא לפי שבענין יצחק היה אברהם טפל לשרה בנבואה, כמו שכתב רש"י בפסוק (בראשית כא, יב) כל אשר תאמר לך שרה שמע בקולה, וכן החיות של יצחק לאחר העקידה היה יותר בקדושה ובמעלה ממה שחי קודם, על כן הקדים וכתב והנה בן לשרה אשתך. וזהו שוב אשוב שתי השבות:
והואיל וזה הפסוק (בראשית יח, י) שוב אשוב בא לידי, אומר בו עוד דבר כי כמה פנים לתורה, אף שאותו דבר לא יהיה מענין שלנו, מכל מקום אלו ואלו דברי אלהים חיים. ומתחלה אבאר פסוק (שם יב) ותצחק שרה בקרבה כו', כי יש לתמוה, צדקת ונביאה גדולה כזו איך תצחק על דברי נבואה. עוד קשה, למה לא צחקה בהגעת הנבואה (שם יז, יט) אבל שרה אשתך כו'. (שם טז) וברכתי אותה וגם נתתי לך ממנה בן. כי אין סברא לומר שאברהם לא הגיד לה זו הנבואה, וחס ושלום לומר כן. עוד יש כמה דקדוקי לשונות, מה זה (שם יח, יג) האף אמנם אלד אז הלא לא היו דברים אלו בעולם, כי לא מצינו שדברה שרה כן. או איך אמר הקב"ה שאמרה שרה (שם) ואני זקנתי, והיא אמרה (שם יב) ואדוני זקן, ורז"ל אמרו (ב"מ פז, א) שינה מפני שלום, וכי כל כך הוא רע מה שדברה ואדוני זקן שישנה הקב"ה לגמרי היפך מה שדברה. עוד קשה, מה זה הפלפול (בראשית שם טו) ותכחש שרה לאמר לא צחקתי, את מי כחשה, וכי לא ידעה שהנבואה בא לאברהם להודיע שצחקה. גם דוחק מה שכתב רש"י בענין אלו (שם טו) שני כי יראה כי צחקת, שאינם משמשים בשימוש אחד בשוה:
הענין, חס ושלום לא צחקה שרה על ענין הבטחת הנבואה שיהיה לה בן, רק צחקה על ענין אחר שלא הבינה הדבר והוא זה, כי הנס שיעשה הקב"ה עמהם לעת זקנתם אם ישארו הם בטבע הזקנה כמו שהם ועל כל זאת יעשה הקב"ה עמהם נפלאות ועץ יבש יוציא פרי, או יהיה הנס קרוב לטבע, דהיינו שיברא בהם הקב"ה טבע חדשה שיחזרו לנערותם, ואחר כך יולידו בטבע. והנה ראתה שרה דברים סותרים לפי שכלה על כן צחקה. וזה שראתה שרה שברא בה הקב"ה חדשות שיהיה לה אורח כנשים, וגם חזרה לנערותה שהיה לה עידון בשר, וזהו שאמרה (בראשית יח, יב) אחרי בלותי היתה לי עדנה שפירושו עידון בשר ועידון וסת הנדה, וזה היה לה אחר זקנתה שברא לה הקב"ה טבע חדשה טבע הנערות, ואז תלד בטבע. ואחר כך היתה מסתכלת בקרבה שנשארה כקדמת דנא, וגם השדים נשארו צמוקות, וזה מורה שאין הקב"ה רוצה לברוא לה טבע חדשה רק תשאר כמות שהיא ותלד בנס מפורסם. על זה ותצחק שרה בקרבה, היתה מסתכלת בקרבה כמו שכתב רש"י, וזה מורה שלא תשנה הזקנות. ואחר כך ראתה אחרי בלותי היתה לי עדנה, וזה מורה שהקב"ה עושה לי טבע חדשה שאף שבלותי שאני זקנה אחזור לנערותי. ואם חפץ הקב"ה בזה להיות על פי הטבע, ואדוני זקן, ואמר בב"ר (מח, כ) ר' יודא אמר, טוחן ולא פולט, פירוש נזקק לה ואינו מוציא שכבת זרע. ואפשר היה שהענין שלא היה יורה כחץ, וחשבה אולי לא ידע אברהם בעצמו שאינו יורה כחץ, כדאיתא במסכת יבמות (סה, א) איהי קים לה בגויה ביורה כחץ איהו לא קים ליה, וחשבה שלא יתפלל אברהם על זה כי אולי לא ידע, וקב"ה אינו עושה לצדיק אלא לאחר שיתפלל, כי מתאוה הקב"ה לתפילת הצדיק, ואם כן אתעבר ממנו בדרך נס אף שאינו יורה כחץ, והדרא קושיא לדוכתא. ולפי האמת כבר התפלל אברהם אבינו בדרך רמז שאמר (בראשית טו, ג) הן לי לא נתת זרע, ובעת הצורך חזר אברהם לנערות. אמר הקב"ה לאברהם, למה זה צחקה שרה, שענין הצחוק שלה פירושו האף אמנם אלד, כלומר אני רואה שאלד באמת, כלומר בטבע מאחר שהיה לי עדנה, ומה זה שנשארתי זקנה בענין מעים ושדים. והנה מאמר הקב"ה שאמרה שרה ואני זקנתי כן הוא האמת שאמרה שרה כן, כי זה פירוש צחוק שלה במה שנשארה זקנה בצד אחד כמו שכתבתי. ומה שאמרו רז"ל שינה מפני השלום, לא אמרו זה על ואני זקנתי, רק שדלג הקב"ה מדבריה מה שאמרה ואדוני זקן, זה לא הגיד לאברהם מפני השלום. ומתורץ קושייתי שהקשתי איך שינה הקב"ה מפני דבר קטן, ולפי דרכי לא שינה לגמרי, כי באמת אמרה ואני זקנתי וכדפירשתי. רק זה שינה שלא אמר כל דבריה, ואין זה נקרא שינוי גמור, וק"ל:
היפלא מה' דבר למועד וגו'. בזה תירץ הקב"ה קושייתה, והכוונה כי הוא רוצה לעשות טבע חדשה, ועל כן חזרה לנערותה בענין אורח כנשים, כי אי אפשר בדרך הטבע להתעבר אם לא יהיה לה דם נדות. ומה שהמעיים והשדים לא חזרו לנערותם, על זה אמר למועד, כלומר עת וזמן לכל חפץ. בראשונה הכרח הוא להיות לה דם נדות, וכן נעשה. ולהיות לה עידון בשר כדי שיתאוה לה בעלה, וכן נעשה. אחר כך ברגע שתתעבר יהיה זמן שיפתחו המעיים לקבל העובר, ואחר כך כשתלד יהיה זמן שהשדיים יחזרו לנערותם ויהיו מבורכות. וזהו למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן, אז באותו הזמן יהיה כל טבע הנערות נגמר במילואו וטובו, ואז שדים נכונו והניקה בנים שרה:
אחר כך הגיד לה אברהם שיודע הוא בנבואה שצחקה. ואמרה שרה לא צחקתי, כי שרה הבינה באברהם שהוא מבין מאמר הקב"ה איך ששרה צחקה כפשוטו, על זה אמרה לא צחקתי, חס ושלום שאצחוק. כי יראה, לומר כי יש בי יראת שמים ואיך אצחוק. ויאמר לה, לא כדבריך שאתה סובר שצחקת כפשוטו, זה אינו, כי הנבואה היתה עלי לידע כל ענין צחוק שלך, אבל כי צחקת, כי גם זה נקרא צחוק בערכך שיש לך שכל מופלא, והיה לך להבין בעצמך:
ואז מבואר גם כן שוב אשוב, ב' השבות, אחת שחזרה לנערותה עתה שהיתה לה עדנה, והשנית למועד שתלד תחזור לנערותה בשדיים נכונים, עד כאן ההג"ה:. נמצא מה שחי אח"כ יצחק, היה כענין חיות האדם שלא נוצר מטיפה, כך יצחק אבינו יצתה נשמתו ונתבטל החיות שהיה לו מקודם ועתה נברא בריאה חדשה, ועשה בו הקב"ה דין מדוקדק שפרחה נשמתו ואח"כ רוח ממרום עליו יערה ונתקדש בקדושת הגוף כמו גופו של אדם הראשון שלא נוצר מטיפה, על כן האיל שהוא תמורת יצחק גם כן לא נוצר מטיפה, כי זה האיל נברא בבין השמשות בריאה בפני עצמה (פדר"א ל). וזהו מה שנאמר (בראשית כב, יג) והנה איל אחר, כלומר שנברא אחר כך, כלומר אחר בריאת הבהמות גסה ודקה שנבראו ביום ה' והם פרים ורבים נולדים זה מזה, וזה נברא אח"כ. ואחר שאמר בכאן, הוא כמו (בראשית יח, ה) אחר תעבורו שפירש רש"י אחר כן תלכו, הרי יצחק מורה על ראשית מחשבת הבריאה שתשלם לעתיד:
ובזה יהיה על נכון מה שאמרו והנה בן לשרה אשתך, דקשה למה פרט יותר שרה מאברהם. ועוד אשתך למה לי, הלא כבר אמרו איה שרה אשתך. על דרך הפשט נוכל לומר כי היו מבשרים על ב' כתות ליצני הדור שיסכר פי דוברי שקר. כת אחת שהיו אומרים לא נולד בן לשרה רק אסופי מן השוק נטלה, וזה נתבטל כשנתקיים (בראשית כא, ז) היניקה בנים שרה, כמו שפירש רש"י שם. כת שניה שהוציאה דיבה ואמרו מאבימלך נתעברה שרה, וזה נתבטל במה שהיה קלסתר פנים דומה לאביו, וזה שדייק ואמר אשתך, כלומר ולא אשת אבימלך, כל זה יעידון ויגידון כל באי עולם, כך דרך הפשט:
אבל לענינינו הרמז על יצחק שבא משני קדושות, ולא תאמר על דרך למשפחותם לבית אבותם כי אשתו כגופו והיו לבשר אחד, רק הוא בן לשרה כמו שהוא בן לאברהם. וזהו ענין קריאת שם שרה, שרי אשתך לא תקרא שמה שרי כי שרה שמה (בראשית יז, טו). ביאור הענין מצאתי, כי לפעמים נמצא אשה שהיא חשובה מאוד אבל אין החשיבות מצד עצמה רק מצד בעלה, כמו מלכה חשיבותה שנשאת למלך, ועל דרך (ע"ז לט, א) אשת חבר כחבר. אבל שרה היה לה חשיבות גדול מצד עצמה, כי נביאה גדולה היתה. בלא החשיבות שהיה לה מצד אברהם שהוא בעלה, היה לה חשיבות גדול מצד עצמה. וזהו שאמר שרי אשתך לא תקרא שמה שרי, כלומר היא שרי שלי, כי מצדי היא שוררת, רק תקרא שמה שרה, מצד עצמה היא שרה. הרי בא יצחק משני קדושות, אחד מצד אברהם וזה החיות הראשון של יצחק, אברהם הוליד את יצחק ואז יצחק בן אברהם, ומקדושת שרה בא לו החיות השני לאחר עקידה, והנה בן לשרה. ומה שאמר אשתך רומז על הלידה הראשונה, אז בקדושה זו היא כגופו ואברהם הוליד את יצחק, אבל לאחר העקידה והנה בן לשרה. ולפי סדר ענין זה היה לו להקדים לומר והנה לאשתך שרה בן. אלא לפי שבענין יצחק היה אברהם טפל לשרה בנבואה, כמו שכתב רש"י בפסוק (בראשית כא, יב) כל אשר תאמר לך שרה שמע בקולה, וכן החיות של יצחק לאחר העקידה היה יותר בקדושה ובמעלה ממה שחי קודם, על כן הקדים וכתב והנה בן לשרה אשתך. וזהו שוב אשוב שתי השבות:
והואיל וזה הפסוק (בראשית יח, י) שוב אשוב בא לידי, אומר בו עוד דבר כי כמה פנים לתורה, אף שאותו דבר לא יהיה מענין שלנו, מכל מקום אלו ואלו דברי אלהים חיים. ומתחלה אבאר פסוק (שם יב) ותצחק שרה בקרבה כו', כי יש לתמוה, צדקת ונביאה גדולה כזו איך תצחק על דברי נבואה. עוד קשה, למה לא צחקה בהגעת הנבואה (שם יז, יט) אבל שרה אשתך כו'. (שם טז) וברכתי אותה וגם נתתי לך ממנה בן. כי אין סברא לומר שאברהם לא הגיד לה זו הנבואה, וחס ושלום לומר כן. עוד יש כמה דקדוקי לשונות, מה זה (שם יח, יג) האף אמנם אלד אז הלא לא היו דברים אלו בעולם, כי לא מצינו שדברה שרה כן. או איך אמר הקב"ה שאמרה שרה (שם) ואני זקנתי, והיא אמרה (שם יב) ואדוני זקן, ורז"ל אמרו (ב"מ פז, א) שינה מפני שלום, וכי כל כך הוא רע מה שדברה ואדוני זקן שישנה הקב"ה לגמרי היפך מה שדברה. עוד קשה, מה זה הפלפול (בראשית שם טו) ותכחש שרה לאמר לא צחקתי, את מי כחשה, וכי לא ידעה שהנבואה בא לאברהם להודיע שצחקה. גם דוחק מה שכתב רש"י בענין אלו (שם טו) שני כי יראה כי צחקת, שאינם משמשים בשימוש אחד בשוה:
הענין, חס ושלום לא צחקה שרה על ענין הבטחת הנבואה שיהיה לה בן, רק צחקה על ענין אחר שלא הבינה הדבר והוא זה, כי הנס שיעשה הקב"ה עמהם לעת זקנתם אם ישארו הם בטבע הזקנה כמו שהם ועל כל זאת יעשה הקב"ה עמהם נפלאות ועץ יבש יוציא פרי, או יהיה הנס קרוב לטבע, דהיינו שיברא בהם הקב"ה טבע חדשה שיחזרו לנערותם, ואחר כך יולידו בטבע. והנה ראתה שרה דברים סותרים לפי שכלה על כן צחקה. וזה שראתה שרה שברא בה הקב"ה חדשות שיהיה לה אורח כנשים, וגם חזרה לנערותה שהיה לה עידון בשר, וזהו שאמרה (בראשית יח, יב) אחרי בלותי היתה לי עדנה שפירושו עידון בשר ועידון וסת הנדה, וזה היה לה אחר זקנתה שברא לה הקב"ה טבע חדשה טבע הנערות, ואז תלד בטבע. ואחר כך היתה מסתכלת בקרבה שנשארה כקדמת דנא, וגם השדים נשארו צמוקות, וזה מורה שאין הקב"ה רוצה לברוא לה טבע חדשה רק תשאר כמות שהיא ותלד בנס מפורסם. על זה ותצחק שרה בקרבה, היתה מסתכלת בקרבה כמו שכתב רש"י, וזה מורה שלא תשנה הזקנות. ואחר כך ראתה אחרי בלותי היתה לי עדנה, וזה מורה שהקב"ה עושה לי טבע חדשה שאף שבלותי שאני זקנה אחזור לנערותי. ואם חפץ הקב"ה בזה להיות על פי הטבע, ואדוני זקן, ואמר בב"ר (מח, כ) ר' יודא אמר, טוחן ולא פולט, פירוש נזקק לה ואינו מוציא שכבת זרע. ואפשר היה שהענין שלא היה יורה כחץ, וחשבה אולי לא ידע אברהם בעצמו שאינו יורה כחץ, כדאיתא במסכת יבמות (סה, א) איהי קים לה בגויה ביורה כחץ איהו לא קים ליה, וחשבה שלא יתפלל אברהם על זה כי אולי לא ידע, וקב"ה אינו עושה לצדיק אלא לאחר שיתפלל, כי מתאוה הקב"ה לתפילת הצדיק, ואם כן אתעבר ממנו בדרך נס אף שאינו יורה כחץ, והדרא קושיא לדוכתא. ולפי האמת כבר התפלל אברהם אבינו בדרך רמז שאמר (בראשית טו, ג) הן לי לא נתת זרע, ובעת הצורך חזר אברהם לנערות. אמר הקב"ה לאברהם, למה זה צחקה שרה, שענין הצחוק שלה פירושו האף אמנם אלד, כלומר אני רואה שאלד באמת, כלומר בטבע מאחר שהיה לי עדנה, ומה זה שנשארתי זקנה בענין מעים ושדים. והנה מאמר הקב"ה שאמרה שרה ואני זקנתי כן הוא האמת שאמרה שרה כן, כי זה פירוש צחוק שלה במה שנשארה זקנה בצד אחד כמו שכתבתי. ומה שאמרו רז"ל שינה מפני השלום, לא אמרו זה על ואני זקנתי, רק שדלג הקב"ה מדבריה מה שאמרה ואדוני זקן, זה לא הגיד לאברהם מפני השלום. ומתורץ קושייתי שהקשתי איך שינה הקב"ה מפני דבר קטן, ולפי דרכי לא שינה לגמרי, כי באמת אמרה ואני זקנתי וכדפירשתי. רק זה שינה שלא אמר כל דבריה, ואין זה נקרא שינוי גמור, וק"ל:
היפלא מה' דבר למועד וגו'. בזה תירץ הקב"ה קושייתה, והכוונה כי הוא רוצה לעשות טבע חדשה, ועל כן חזרה לנערותה בענין אורח כנשים, כי אי אפשר בדרך הטבע להתעבר אם לא יהיה לה דם נדות. ומה שהמעיים והשדים לא חזרו לנערותם, על זה אמר למועד, כלומר עת וזמן לכל חפץ. בראשונה הכרח הוא להיות לה דם נדות, וכן נעשה. ולהיות לה עידון בשר כדי שיתאוה לה בעלה, וכן נעשה. אחר כך ברגע שתתעבר יהיה זמן שיפתחו המעיים לקבל העובר, ואחר כך כשתלד יהיה זמן שהשדיים יחזרו לנערותם ויהיו מבורכות. וזהו למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן, אז באותו הזמן יהיה כל טבע הנערות נגמר במילואו וטובו, ואז שדים נכונו והניקה בנים שרה:
אחר כך הגיד לה אברהם שיודע הוא בנבואה שצחקה. ואמרה שרה לא צחקתי, כי שרה הבינה באברהם שהוא מבין מאמר הקב"ה איך ששרה צחקה כפשוטו, על זה אמרה לא צחקתי, חס ושלום שאצחוק. כי יראה, לומר כי יש בי יראת שמים ואיך אצחוק. ויאמר לה, לא כדבריך שאתה סובר שצחקת כפשוטו, זה אינו, כי הנבואה היתה עלי לידע כל ענין צחוק שלך, אבל כי צחקת, כי גם זה נקרא צחוק בערכך שיש לך שכל מופלא, והיה לך להבין בעצמך:
ואז מבואר גם כן שוב אשוב, ב' השבות, אחת שחזרה לנערותה עתה שהיתה לה עדנה, והשנית למועד שתלד תחזור לנערותה בשדיים נכונים, עד כאן ההג"ה:. נמצא מה שחי אח"כ יצחק, היה כענין חיות האדם שלא נוצר מטיפה, כך יצחק אבינו יצתה נשמתו ונתבטל החיות שהיה לו מקודם ועתה נברא בריאה חדשה, ועשה בו הקב"ה דין מדוקדק שפרחה נשמתו ואח"כ רוח ממרום עליו יערה ונתקדש בקדושת הגוף כמו גופו של אדם הראשון שלא נוצר מטיפה, על כן האיל שהוא תמורת יצחק גם כן לא נוצר מטיפה, כי זה האיל נברא בבין השמשות בריאה בפני עצמה (פדר"א ל). וזהו מה שנאמר (בראשית כב, יג) והנה איל אחר, כלומר שנברא אחר כך, כלומר אחר בריאת הבהמות גסה ודקה שנבראו ביום ה' והם פרים ורבים נולדים זה מזה, וזה נברא אח"כ. ואחר שאמר בכאן, הוא כמו (בראשית יח, ה) אחר תעבורו שפירש רש"י אחר כן תלכו, הרי יצחק מורה על ראשית מחשבת הבריאה שתשלם לעתיד: