מוסר על בראשית י:טו

הַשְּׁלִישִׁי: הַמְּשַׁקֵּר בַּחֲבֵרוֹ לֹא לִגְזוֹל מִמֶּנּוּ דָּבָר שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ; אַךְ הוּא רוֹאֶה טוֹבָה שֶׁעֲתִידָה לָבוֹא לַחֲבֵרוֹ, וְהוּא מְהַדֵּר אַחַר אוֹתָהּ טוֹבָה לָקַחַת אֵלָיו בְּשֶׁקֶר וּבְרַמָּאוּת. אוֹ יְדַבֵּר שְׁקָרִים לַחֲבֵרוֹ עַד שֶׁיִּתֵּן לוֹ מַתָּנָה, כְּגוֹן שֶׁמְּבַשֵּׂר לוֹ בְּשׂוֹרוֹת שֶׁקֶר וְיִתֵּן לוֹ מַתָּנוֹת עֲבוּר זֶה, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה הָעִנְיָן. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין צב א): הַמַּחֲלִיף בְּדִבּוּרוֹ – כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית י טו): ״אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי, וְהָיִיתִי בְּעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ״; וְנֶאֱמַר עַל עֲבוֹדָה זָרָה (ירמיהו י טו): ״הֶבֶל הֵמָּה, מַעֲשֵׂה תַּעֲתוּעִים״. וְלָאו דַּוְקָא ״כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה״ מַמָּשׁ, אֶלָּא בְּדִמְיוֹן קְצָת: כִּי הוּא נִסְתָּר בַּשֶּׁקֶר וְנֶעֱזָר בַּשָּׁוְא.