מוסר על בראשית כב:טו

ובדרך פרט, אדם, נח, אברהם, עש"ן. אדם תכלית בריאת עולם. נח שנ"ה ראה כל שינוי הזמנים, ראה עולם בנוי וחרב ובנוי. אברהם אבינו ראש האמונה כולל כל הנפשות כמו שכתוב (בראשית יב, ה) ואת הנפש אשר עשו בחרן. במדרש רבה (א, ט) ויקרא אל משה, ולאדם לא קרא, והלא כבר נאמר (עי' בראשית ג, ט) ויקרא אלהים לאדם. אלא אין גנאי למלך לדבר עם אריסו וידבר ה' אליו. ועם נח לא דיבר, והלא כבר נאמר (שם ח, טו) וידבר אלהים אל נח. אלא אין גנאי למלך לדבר עם נקדודו. ויקרא אל משה, ולאברהם לא קרא, והלא כבר נאמר (שם כב, טו) ויקרא מלאך ה' אל אברהם. אלא אין גנאי למלך לדבר עם פונדקי שלו:

ויקרא אל משה, ולא כאברהם, באברהם כתיב ויקרא מלאך ה' אל אברהם, המלאך קורא והדיבור מדבר. ברם הכא א"ר אבין אמר הקב"ה אני הוא הקורא ואני הוא המדבר שנאמר (ישעיה מח, טו) אני אני דברתי אף קראתיו הביאותיו והצליח דרכו, עד כאן:

קודם שאגלה רמזים בזה המאמר, אפרש הפשוטות. יש להקשות מה מקשה, הלא גם עמהם דיבר ומה בכך. עוד קשה, מביא קרא (בראשית כב, טו) ויקרא מלאך ה' אל אברהם, ולא הביא קרא דלעיל מיניה (שם יא) ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים. עוד קשה, דברי המאמר סותרין זה את זה, מתחלה אמר ולאברהם לא קרא ותירץ וכו', ואח"כ אמר לא כאברהם כו', א"כ יש להקשות קיצר מתחלה כשאמר ולאברהם לא קרא היה לו להשיב לא כאברהם כו':