מוסר על בראשית כד:ח

וענין הזה הוא ענין בריאת העולם שקדמה הקליפה, ואח"כ יהי אור, שכן כתיב (בראשית א, ב) תהו ובהו וחשך על פני תהום, ואח"כ (שם ג) יהי אור, ורז"ל דרשו (ב"ר ב, ה) על ד' גליות, ואח"כ יהי אור זה משיח. אבל הטוב האמתי שאין בו תערובת רע הוא יעקב, הוא התוכיית והפנימיות סוד עץ החיים בתוך הגן, ועליו נרמז (בראשית כד, י) וכל טוב אדוניו בידו, הארכתי במקום אחר (עי' לקמן פ' ואתחנן תו"א ד"ה ענין שלש מתנות) בענין חילוק שבין טוב בחול"ם, לטוב במלאפו"ם הוא תוכיות, ופירושו הטוביות המובחר שבטובות ושם לא יגור רע. ועליו רמז אברהם אבינו (בראשית כד, ז) ה' אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי, פירש רש"י מבית אבי, חרן. ומארץ מולדתי, מאור כשדים. ורז"ל אמרו (בר"ר סג, ב) יעקב אשר פדה את אברהם (ישעיה כט, כב), אברהם לא ניצול מאור כשדים אלא בזכות יעקב, ויתבאר זה המאמר אי"ה בפרשת תולדות, הרי שרומז שהתכלית מזיווג הזה הוא יעקב, ועל כן רמז עליו (בראשית כד, ח) רק את בני לא תשב שמה, אבל בן בני חוזר (הובא ברש"י שם), כי היא יחזיר אחר אבידתו רחל ולאה בלהה זלפה שמר שם את הצאן, והם צאן ברז"ל ראשי תיבות ד' נשי"ו:

ודע כי שם רבקה מורה על ענין הדין, כי אין הדין פירושו לעקר ולשרש, רק פירושו לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו הן טוב והן רע, פרי מהלליו יאכל שכר, או עונש, זהו שם רבקה, כי אותיות רק מורים על הריקות (בראשית לז, כד) ריק אין בו. ואותיות ב"ה מורים על מציאות ב"ה, והצירוף של ר"ק ושל ב"ה הוא רבקה, ורמוז בדברי אברהם אבינו ובדברי עבדו זקן ביתו, כי אברהם אבינו אמר (שם כד, ח) ר"ק את בני וגו'. ואליעזר אמר (שם יד) ב"ה אדע כי עשית חסד עם אדוני, הרי רמוז מדת יצחק: