וַיְהִ֗י אַחֲרֵי֙ מ֣וֹת אַבְרָהָ֔ם וַיְבָ֥רֶךְ אֱלֹהִ֖ים אֶת־יִצְחָ֣ק בְּנ֑וֹ וַיֵּ֣שֶׁב יִצְחָ֔ק עִם־בְּאֵ֥ר לַחַ֖י רֹאִֽי׃ (ס)
כד הקמח
ובמדרש שיר השירים (שיר השירים ג׳:ז׳-ח׳) הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל כלם אחוזי חרב מלומדי מלחמה איש חרבו על ירכו מפחד בלילות, וכי שמירה היה צריך שלמה אלא שחקק סביב למטתו ברכת כהנים שהיא ששים אותיות. ד"א הנה מטתו שלשלמה אינו מדבר אלא במלך שהשלום שלו, מטתו זה ביהמ"ק ולמה נמשל ביהמ"ק למטה מה מטה זאת נתנה לפריה ורביה כך ביהמ"ק כל מה שהיה בתוכו היה פרה ורבה שנאמר (מלכים א ח׳:ח׳) ויאריכו הבדים ויראו ראשי הבדים מן הקדש, וכה"א (דברי הימים ב ג׳:ו׳) והזהב זהב פרוים שהיה עושה פירות, וכה"א (מלכים א ז׳:ב׳) ויבן את בית יער הלבנון, למה נמשל ליער לומר לך מה יער פרה ורבה אף ביהמ"ק פרה ורבה כל מה שבתוכו לכך נאמר הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה אלו ששים אותיות שבברכת כהנים, כלם אחוזי חרב כל אחד ואחד שמו של הקב"ה נזכר בו, יברכך ה' יאר ה' ישא ה', איש חרבו על ירכו מה ראה לזכור כאן ירך אלא אפילו בחלומו רואה חרב שלופה בצוארו וקוטעין ידו משכים בבקר והולך לביהכ"נ, מפחד בלילות מפחד שראה בחלומו ורואה הכהנים נושאים כפיהם והחלום הרע מתבטל ממנו לכך אמר הקב"ה למשה הזהר לאהרן ולבניו שיהו מברכין את בני שנא' כה תברכו אמר הקב"ה לשעבר הייתי צריך לברך ברכותי, ברכתי לאדם ולאשתו שנא' (בראשית א׳:כ״ב) ויברך אותם אלהים, ברכתי לנח ולבניו שנא' (שם ט) ויברך אלהים את נח ואת בניו, ברכתי לאברהם שנא' (שם כד) וה' ברך את אברהם בכל אמר הקב"ה לאברהם מכאן ואילך הרי הברכות מסורות בידך שנא' (שם יב) והיה ברכה מה עשה הוליד שנים ולא ברכן והם יצחק וישמעאל, משל למה"ד דומה למלך שהיה לו פרדס נתנו לאריס והיה בתוך הפרדס אילן אחד של סם המות ואילן אחד של סם חיים היה מורכב על גביו אמר האריס אם אני משקה לאילן של חיים הרי אילן של סם המות שותה כו' אעבוד זמני ואשלים ומה שהמלך רוצה בפרדס יעשה, המלך זה הקב"ה והפרדס זה העולם מסרו הקב"ה לאברהם וא"ל והיה ברכה מה עשה אברהם הוליד שני בנים יצחק וישמעאל אחד צדיק ואחד רשע, אמר אברהם אם אני מברך יצחק ישמעאל מבקש להתברך והוא רשע אלא אעבור אני ולא אברכם עד שנגלה הקב"ה על יצחק וברכו שנאמר (שם כה) ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו, ויצחק בירך ליעקב ויעקב ברך לשנים עשר שבטים שנא' (שם מט) וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אותם, מכאן ואילך אמר הקב"ה למשה הרי הברכות מסורות לכם הכהנים יהיו מברכים את בני. ובב"ר ואברכה מברכיך הכהנים מברכין את ישראל שנא' (במדבר ו׳:כ״ז) ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם. אמר הקב"ה אני אברכם לכהנים לאותו השבט, אמר הקב"ה בעולם הזה שבט לוי מברך אתכם אבל לעתיד לבא אני בכבודי אברך אתכם שנאמר (ירמיהו ל״א:כ״ג) יברכך ה' נוה צדק הר הקודש:
שני לוחות הברית
וזה לשון סמ"ג בחלק עשין במצוה ז', ללכת בדרכיו הטובים והישרים שנאמר והלכת בדרכיו, ואומר (דברים יג, ה) אחרי ה' אלהיכם תלכו, ומפרש בפ"ק דסוטה (יד, א) אחרי מדותיו תלכו, מה הוא מלביש ערומים (בראשית ג, כא) שנאמר ויעש ה' לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם. ומבקר חולים שנאמר (שם יח, א) וירא אליו ה' באלוני ממרא. ומנחם אבלים שנאמר (שם כה, יא) ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו. וקובר מתים שנאמר (דברים י, ו) ויקבור אותו בגי, אף אתה עשה כך. וכך פירשתי לחכמי ספרד פירוש של זה המקרא (דבה"י א כח, ט), ודע את אלהי אביך ועבדהו, שכמו שהוא חנון ורחום ועושה חסד ומשפט וצדקה בארץ, כן תעשה אתה והא לך שני עדים כיאשיהו שנאמר עליו (ירמיה כב, טו-טז) שאכל ושתה ועשה משפט וצדקה אז טוב לו. דן דין עני ואביון אז טוב הלא היא הדעת אותי נאם ה'. ונאמר עוד (שם ט, כב-כג) אל יתהלל חכם בחכמתו וגו'. כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאם ה', עד כאן לשון הסמ"גהגה"האמת שהרמב"ם כתב במצות עשה דוהלכת בדרכיו בענין אחר, וזה לשונו, היא שצונו להדמות לו יתברך כפי היכולת, והוא אמרו והלכת בדרכיו, וכבר נכפל זה הציווי ואמר ללכת בכל דרכיו. ובא בפירוש (עי' ספרי עקב יג), מה הקב"ה נקרא חנון אף אתה היה חנון, מה הקדוש ברוך הוא נקרא רחום אף אתה היה רחום, מה הקב"ה נקרא חסיד [אף אתה היה חסיד]. וכבר נכפל זה הענין בלשון אחר, ואמר (דברים יג, ה) אחרי ה' תלכו, ובא בפירושו שרצונו לומר בהדמות בפעולותיו הטובות והמדות הנכבדות שיתואר בהן האל יתברך על צד המשלית על הכל עילוי רב, עד כאן לשונו. אומר אני מה שכתב הרמב"ם והסמ"ג בביאור הכתוב והלכת בדרכיו אלו ואלו דברי אלהים חיים, כי הכל נכלל בדבור והלכת בדרכיו ודברי שניהם דברי רז"ל, כי דברי הרמב"ם הם שנויים בספרי במצוה הזאת, ודברי הסמ"ג הם בגמרא דסוטה::
שני לוחות הברית
חלק א' מדותיו של הקב"ה שיתדמה להם האדם. בסוף פרק קמא דסוטה (יד, א) א"ר חמא בר חנינא מאי דכתיב (דברים יג, ה) אחרי ה' אלהיכם תלכו, ואי אפשר לו לאדם להלוך אחר השכינה, והלא כבר נאמר (שם ד, כד) כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא. אלא הלוך אחר מדותיו של הקב"ה, מהו מלביש ערומים דכתיב (בראשית ג, כא) ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, אף אתה תלביש ערומים. הקב"ה ביקר חולים דכתיב (שם יח, א) וירא אליו ה' באלוני ממרא, אף אתה בקר חולים. הקב"ה ניחם אבלים דכתיב (שם כה, יא) ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו, אף אתה נחם אבלים. הקב"ה קבר מתים דכתיב (דברים לד, ו) ויקבר אותו בגיא, אף אתה קבור מתים עד כאן לשונו: