מוסר על בראשית כה:כה

ד"א ולקחתם לכם וגו'. ר' מני פתח כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך. פסוק זה נאמר בשביל הלולב. השדרה של הלולב דומה לשדרה של אדם, וההדס דומה לעין, והערבה דומה לשפתים, והאתרוג דומה ללב. אמ' דוד ע"ה, אין לך בכל האיברים גדולים מאלו, שהן שקולין כנגד כל הגוף, ואנחנו מפארין בהן להב"ה, הוי כל עצמותי תאמרנה וגו'. וגרסינן בויקרא רבה ולקחתם לכם וגו'. א"ר אבא בר כהנא, משכר לקיחה במצרים אתה למד שכר לולב. שכר לקיחה דמצרים, ולקחתם לכם אגודת אזוב. בכמה הוה טימיה, בארבעה מיני. היא שעמדה להם בבזת מצרים, בבזת הים, בבזת סיחון ועוג, בבזת שלשים ואחד מלכים. לולב שהוא בכמה טימי, וכמה מצות יש בו, על אחת כמה וכמה. לפיכך משה מזהיר את ישראל ולקחתם לכם וגו'. ועוד גרסי' בויקרא רבה תודיעני אורח חיים שובע שמחות את פניך נעימות [וגו']. אלו שבע מצות שבחג, ארבעה מינים שבלולב, וסוכה, וחגיגה, ושמחה. מה היא נעימות בימינך נצח. אמ' ר' אבין זה לולב שהוא נוצח, לפי שישראל ואומות העולם מקטרגין לפני הב"ה בראש השנה, ולית אנן ידעין מי נוצח, אלא ממה שישראל יוצאין מלפני הב"ה ולולביהם ואתרוגיהם בידם, אנו יודעין שישראל נוצחין. הוא שדוד ע"ה אומר לישראל, קיימתם מצות לולב שנקרא נעים, שנא' (תהלים טז, יא) נעימות בימינך נצח, הרי את מבושר שנצחת לאומות העולם. ד"א ולקחתם לכם וגו', יום חמשה עשר הוא ואת אומר ביום הראשון, ר' מני דשאב ור' יהושע דסכנין בשם ר' לוי משל למדינה שהיתה חייבת ממון למלך, והלך המלך לגבותה. בתוך עשרה מילין יצאו כל בני המדינה לקלסו, והתיר להם המלך שליש. וכיון שבא קרוב למדינה, יצאו כל בני המדינה לקלסו, והתיר להם המלך שליש. וכיון שנכנס למדינה, באו לו גדולים וקטנים לקלסו. אמ' להם מלכא, מאן דאזל אזל, מכאן ואילך חושבנא. כך באין ישראל בראש השנה ועושין תשובה, והב"ה מתיר להם שליש עונותיהם. באין עשרת ימי תשובה ומתודין, ומתיר להם שליש. וכיון שבא יום הכפורים ומתענין, הב"ה סולח להם על כל עונותיהם. א"ר אחא, כתי' (תהלים קל, ד) כי עמך הסליחה, שהיא מופקדת אצלך מראש השנה, כל כך למה, למען תורא, בשביל ליתן אימתך על כל בריותיך. מיום הכפורים עד החג כל ישראל עסוקין במצות, וזה עוסק בסוכתו, וזה עוסק בלולבו, וביום טוב ראשון של חג הרי הם נוטלין את לולביהן ואתרוגיהם בידם ומקלסין להב"ה, והוא ית' שמו אומר להם, כבר מחלתי לכם על מה שעבר, מכאן חשבו עונותיכם, לפיכך נאמר ביום הראשון, ראשון לחשבון עונות. א"ר ברכיה בשם ר' אבא בר כהנא, בזכות ולקחתם לכם ביום הראשון, אני נגלה לכם ראשון, דכתי' (ישעיהו מא, ד) אני ה' ראשון ואת אחרונים אני הוא, ופורע לכם מן הראשון, זה עשו הרשע, דכתי' (בראשית כה, כה) ויצא הראשון אדמוני, ובונה לכם את הראשון, זה בית המקדש, דכתי' (ירמיהו יז, יב) כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו, ומביא לכם את הראשון, זה משיח שיגלה במהרה בימינו, דכתי' (ישעיהו מא, כז) ראשון לציון הנה הנם ולירושלים מבשר אתן. ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר, זה הדר באילנו משנה לשנה, באין קטנים ועדין קיימים גדולים, באיזה, אתרוג. ד"א פרי עץ הדר, זה אתרוג, שטעם עצו ופריו שוה.

ועתה אבאר הסוד. הנה בשם יעקב בא במרמה (שם כז, לה) פירוש בחכמה ליטול הברכות, דהיינו לרמות את עשו, דהיינו אחיזתו מלמעלה השטן המקטרג כמו שכתבתי לעיל, כי עשו הוא אדום, והוא מזוהמת נחש הקדמוני הארור^הגה"העל כן היה יעקב תאומים עם עשו, כדי שעשו ישאב כל הזוהמא מיעקב, ומשם יפרד יעקב כולו קודש, ועשו טמא טמא יקרא. ובבראשית רבה (סג, ח) אמרו, ויצא הראשון אדמוני (בראשית כה, כה), למה יצא עשו תחילה, כדי שיצא הוא ויצא סריתו עמו. סריתו פירוש סרחונו. והענין כי שאב הדם נדות לבדו, ויעקב יצא נקי. וכבר נודע כי דם נדות הוא משבא נחש על חוה והטיל בה זוהמא, פירסה נדה:, והנחש היה ערום על כן צריך יעקב לבוא עליו בערמה להכניע באומנותו, כמו שהרגו את בלעם בחרב שהחרב הוא אומנתו כמו שכתב רש"י בפסוק (במדבר לא, ח) ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב. ובזוהר (עי' ח"ג קצג, ב. מדה"ג במדבר לא, ח) אמר שלא היו יכולין להרוג את בלעם אלא דוקא בחרב שלו, והתרגום אומר על יודע ציד נחשירכן, ופירש בציוני הסוד נחשירכן שהיה חקוק נחש על ירך שלו, והארכתי בענין זה במקום אחר. על כן בא סמאל ליגע בכף ירך יעקב, אבל לא יכול לו (במדבר כג, כג) כי לא נחש ביעקב, ויוצאי ירך יעקב הם זרע קודש ועשו הוא משורש נחש הארור, ויעקב ובניו זרע ברך ה' על כן בא יעקב בעקבה ובמרמה באומנתו של נחש הערום ולקח הברכות. וערמה זו היא חכמה כמו שכתוב (משלי ח, יב) אני חכמה שכנתו ערמה. אחר כך באחיזתו למעלה במקור הברכות נקרא ישראל כי עלה אל האלהים, ומדריגת ישראל הוא למעלה שהוא משתורר עם המלאכים ועולה למעלה מהם ושם אין אחיזה להם. וענין עליה זו היא ממדריגה למדריגה עד מקום הנעלם אפילו כמלאכי השרת העליונים, וזהו שתרגום אונקלוס ארי רב את קדם ה':