מוסר על בראשית כו:ד

ודע כי יעקב הוא ישראל, כי שם יעקב רומז על רוממות מעלת התורה וקיומה בעולם הזה בבחינת (עירובין כב, א) היום לעשותם. וישראל הוא בבחינת רוממות מעלת שכר התורה וקיומה בעולם הבא, ויעקב גורם לישראל כי שכר מצוה, מצוה, דהיינו שכר המצוה שעושה היא המצוה בעצמה, כלומר רוחניות זו המצוה, כי שם הוא מתדבק, והארכתי בדבר זה במקום אחר (עי' בהקדמת תולדות אדם ריש בית חכמה (ב) ד"ה ואתם בני). יעקב מורה על קיום התורה בהיום לעשותם, כי בשמרם עקב רב, וצריך לשמור אפילו מצוה שאדם דש בעקביו. ועקב הוא הסוף, וסוף כלומר התכלית האמתי הוא (קהלת יב, יג) את האלהים ירא ואת מצותיו שמור, שהוא עקב מן יעקב. יעקב זה נרמז למעלה שאמר הקב"ה ליצחק (בראשית כו, ד) והרביתי את זרעך ככוכבי השמים, זהו רומז על יעקב כי ביצחק יקרא לך זרע (שם כא, יב), ביצחק ולא כל יצחק (נדרים לא, א). וזהו (בראשית כו, ד) לזרעך אתן את כל הארצות האל, כי יעקב ירש את הארץ. ואמר אח"כ (שם כו, ה) עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי, הרי עקב מרמז על שם עקב מיעקב:

והנה התחזקות בלימוד התורה אינה רק שילמוד לעצמו שהרי אינו מקיים את מצות תלמוד תורה בשלימות אא"כ היא על מנת ללמד לאחרים, ורק לימוד התורה על מנת ללמד מגין עלינו והוא יסוד קיום העולם. דבר זה יש ללמוד מדברי הספורנו, שהנה הקב"ה אמר ליצחק אבינו, "והרביתי את זרעך ככוכבי השמים ונתתי לזרעך את כל הארצות האל והתברכו בזרעך כל גויי הארץ, עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורתי" (תולדות כ"ו, ד'-ה'), ומבואר מזה שהבטחת הקב"ה ליצחק לא היתה בזכותו של יצחק עצמו, אלא בשביל אברהם אבינו.