מוסר על בראשית כז:ד

זהיר נקרא הנזהר בשעת מעשה, וזריז קודם מעשה, כי זריזין מקדימין. ושניהם שייכין הן בסור מרע, הן בעשה טוב. הן שיהיה זהיר בסור מרע, ויהיה זריז ויקדים את עצמו בסייגים ובשמירה יתירה שלא יבא לידי שום איסור, הן חמור הן קל, הן איזה מדה ממדות רעות. והן בעשה טוב, איזה מצוה ופעולה טובה ומדה טובה יהיה נזהר לשמרה, ויהיה זריז ומקדים להביא עצמו לידי טוב הזה, ויעשה הדבר בזריזות ובשמחה^הגה"הולא בעצלות ובעצבות, ועל זה נאמר (דברים כח, מז) תחת אשר לא עבדת וגו' בשמחה. ואז שורה השכינה, כי אין השכינה שורה מתוך עצבות, אלא מתוך שמחה (שבת ל, ב). רצה לומר, שמחה הנזכר. ונודע כי פרשת אשת חיל בסוף משלי קאי אשכינה, והזכיר הזריזות (לא, טו) ותקם בעוד לילה וגו' עד (שם כז) ולחם עצלות לא תאכל, ולחם נקרא מאכל המצוה התורה, כדפירש בזוהר (תקו"ז תקון כא נא, א) ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי (בראשית כז, ד), מפיקודין דעשה, וכן התורה נאמר בה (משלי ט, ה) לכו לחמי בלחמי, וכיון שהשכינה אינה אוכלת אותם, הם נדחים לחוץ. על כן צריך ליזהר בזריזות, כך כתוב בראשית חכמה:, ועל זה אמר יודא בן תימא (אבות ה, כ) הוי גבור כארי. ולא יתן מנוחה רגע אחת שיהיה מקום ליצה"ר להסית ולהדיח. וגבור כארי, הוא כענין (שם ד, א) איזהו גבור הכובש שהזכיר בן זומא:

דרך שלישי בסעודה זו, ודוגמתה סוד (בראשית כז, ד) מטעמי יצחק אשר אהב כולם רומזים לסוד הסעודה הגנוזה שרמזו רז"ל (ב"ב עה, א) שיעשה הקב"ה לעתיד לצדיקים, וזה יהיה כשיחזור העולם לקדמותו כמו שהיה ראוי להיות אלו לא חטא אדם, ויזדכך החומר בסוד (ב"ר כ, יב) כתנות אור באלף, ויהיה העולם כראשית המחשבה, ויקויים (בראשית ב, טז) מכל עץ הגן אכול תאכל. וזהו רמז (שם יח, ד) והשענו תחת [העץ], ויהיה עץ חיים כי לא יראה מות וחי לעולם: