מוסר על בראשית כז:כח

וְיִֽתֶּן־לְךָ֙ הָאֱלֹהִ֔ים מִטַּל֙ הַשָּׁמַ֔יִם וּמִשְׁמַנֵּ֖י הָאָ֑רֶץ וְרֹ֥ב דָּגָ֖ן וְתִירֹֽשׁ׃

מנורת המאור

וגרסי' בואלה הדברים רבה והיה אם שמע תשמע וגו'. אמ' ר' יודן, כל מי ששומע בקולה של תורה בעולם הזה, זוכה לשמוע באותו הקול לעולם הבא, דכתי' (ירמיהו ז, לד) בו קול ששון וקול שמחה. אמ' משה לישראל, הואיל וכל מי ששומע לדברי תורה מתרומם בשני עולמות הוו זהירין לשמוע בדברי תורה, הוי והיה אם שמע תשמע וגו'. וגרסינן בב"ר אמ' יעקב אבינו ע"ה, בשביל שהייתי עוסק בתורה, שנמשלת למים, זכיתי להתברך בטל, שנא' (בראשית כז, כח) ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש. מטל השמים זה ציון, שנא' (תהלים קלג, ג) כטל חרמון שיורד על הררי ציון. ומשמני הארץ זו משנה, ורוב דגן זה תלמוד, ותירוש זו אגדה. הא למדנו שבשכר תלמוד תורה הב"ה נותן שובע ושלום בעולם הזה ובעולם הבא, אין קץ למתן שכרן של עוסקין בתורה. ועוד גרסינן במ' ר' תנחומא אמ' רב, מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם, בכל מעשה בראשית לא כתב פעולה ובמתן שכרן של צדיקים כתב פעולה, שנא' (תהלים לא, כ) פעלת לחוסים בך. אמ' ר' אבא בר כהנא, אמ' הב"ה, אתם צופנים לי תורה ומצות בעולם הזה, ואני צופן לכם שכר טוב לעתיד לבא, שנא' (תהלים לא, כ) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. וגרסי' בספרי בני אם תקח אמרי ומצותי תצפון אתך, אם זכיתם להצפין תורתי בעולם הזה, אני אשביע לכם מטוב הצפון לצדיקים לעתיד לבא, שנא' (תהלים לא, כ) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. אמ' רב דימי דמן חיפה, שלש מאות ועשרה עולמות עתיד הב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק, שנא' (משלי ח, כא) להנחיל אוהבי יש. יש בגימטריא שלש מאות ועשרה. א"ר יצחק, חרבו של הב"ה שש עשרה פנים יש לה, ומה אם מדת הפורענות, שהיא מועטת, יש לה שש עשרה פנים, מדת הטוב, שהיא מרובה, על אחת כמה וכמה.
שאל רבBookmarkShareCopy

יערות דבש חלק א

הושע הנביא צווח (ו א) לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף וירפאנו יך ויחבשנו יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו וכבר אמרו (ב"ר צא ט) כי אין הקב"ה משרה לצדיק בצרה יותר מג' ימים ויש להבין מה ענין זה להך דמקודם אבל דכבר נודע מה שנחלקו (עיין שבת נה ע"ב ועיי"ש היטב) אם יש מיתה ויסורין בלי חטא ופשע רק מסיבות חיצי הזמן וטבע כוכבי שמים ומזלות ובאמת זהו סיבת החלי והמרי שנמשכו אחר דיעה זו כי אין החטא גורם עונש עולם הזה כלל ומחמת זה לא שמו בה' כסלם ועולם הבא הנצחי רחוק מהחוש עד שיפעל בנפש המגושם ומטופש ומשוקע בהבלי עולם בעו"ה וזהו ענין עשו שאמרתי כבר ששאל מה טיבן של עדשים הללו א"ל שמת אותו זקן אמר לו אף באותו זקן פגעה מדת הדין אם כן לית דין ולית דיין (ב"ר סג יא) ולהבין מה זה ענין לעדשים אבל כבר אמרו חז"ל (ב"ב טז) ב' טעמים לאכילת עדשים או משום דהם מגולגלים וגלגל חוזר בעולם או שאין להם פה וכך אבל אין לו פה ונ"מ למבריא בביצים והנה אי אמרת אין מיתה בלי חטא לא שייך גלגל חוזר בעולם דהא איש צדיק ימלט הימנה ואין זה מפאת הגלגל כלל וזהו הסברא שחשב עשו מתחלה וא"כ ע"כ הטעם משום דאין להן פה ושאל מה טיבן של עדשים הללו הלא יכול לאכול ביצים והשיב לו יעקב דמת אותו זקן ומי היה נקי מחטא יותר ממנו ש"מ דיש מיתה בלא חטא וא"כ יש לאכול עדשים היותן מגולגלין ובשמעו עשו זאת כי המיתה מקרה אחד לרע ולטוב כפר והנה בזה תבין למה אין הקב"ה משרה לצדיק בצרה יותר מג' ימים כי הראב"ע כתב (בראשית לד כה) על ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים שלישי לעולם קשה שהוא חצי מרובע ופי' כל חולי ומחלה הוא על פי סיבוב לבנה בעולם ולכך נקרא חולה דל כדכתיב (תהלים מא ב) אשרי משכיל אל דל כי לבנה לית לה מגרמה כלום בשום אופן וידוע כי סיבוב לבנה בעולם קרוב לכ"ח ימים כי מה שהוא המולד בכ"ט י"ב הוא כי כבר בכ"ח ימים גם החמה הלכה מהלך מה וא"כ קרוב לז' ימים מסבבת הלבנה רביע גלגל שלשה מזלות ועושה פעולה ושינוי ולכך כתב הראב"ע בפרשת תזריע (ויקרא יב ב) כי סיבת טומאה שבעה עד שובה אל המרובע וכן החולים יראו שינויים ביום זיי"ן כי אז בסיבוב הרביע גלגל יש הפעולות הפכיות ולכך חולי משתנה ביום ז' או ביום י"ד או כ"א או כ"ח כי הכל בשינוי הגלגל וסיבוב לבנה וכן כתב הראב"ע בשבעת ימים יהיה תחת אמו כמו הנימול עד מרובע והיינו כשיעבור ז' ימים יעתיק התנועה מהיפך להיפך ולעומת זה בחצי סיבוב לא יעתיק התנועה ואדרבא יוסיף חיזוק ואומץ כאשר החלו ולכך בסוף יום השלישי שהוא נוטה לרביעי שהוא חצי מרובע יעמוד ויתגבר הכאב בתנועת הלבנה שהיא בתכלית עמידה ולכך בחצי יום השלישי כאשר חמה נוטה למערב שהוא התחלת יום הרביעי לתוכנים שמונים מאופק חצי היום אז הכאב והחולשה מתגבר ולכך מי שיש לו קדחת רביעית יתמיד למאוד כי מפאת עמידת המרובע יתגבר חליו ולכן הקב"ה למען הראות כי משגיח בפרטיות על עם קרובו והוא משדד אצלם מערכות השמים ואינם תחת משטרי הכוכבים לכך תמיד ביום השלישי שראוי מפאת גזרת הכוכבים שיהיה כאבו נעכר ומתגבר לא יניח לצדיק בצרה וממציא לו תרופה להקל מחליו ויכירו וידעו כל העמים כי יד השם עשתה זאת מול טבע כוכבים ובזה יכירו וידעו כי היסורים וכל נגע ופגע הבא לישראל לא בא מפאת כוכבים כי אם מהקב"ה מוחץ ומרפא ולכך באברהם בשלישי למילתו כחום היום שאז הכאב בטבע מתגבר כמ"ש באו המלאכים לרפאות אותו ונקל לו לילך ולרוץ נגדם וכן בחזקיה אמר לו (מ"ב ב ה) ביום שלישי תעלה לבית ה' והיה מופת בארץ וכן שבטים שנסתפקו באנשי שכם שבאו כולם בברית יחד אבות ובנים למול בשר ערלתם אם כוונתם לשם שמים והרי הם כשירים ובחורי ה' או כוונתם רק שנתנו עיניהם בבנות יעקב וזרעו ולבבם מלא עמל ואון ומספיקא לא רצו לשלוח יד עד ביום השלישי שראו בהיותם כואבים כפי הטבע ואילו הם שלמים עם ה' לא היו בצרה ג' ימים כהנ"ל ומזה שפטו שסר צל ה' מאתם ותוכם רע ולכך טבחו ולא חמלו עליהם וזהו שהכתוב מזהיר שיחדלו הרע ויתלו היסורין וכל הכאב כי אצבע אלהים היא ואמר (הושע ו א) לכו ונשובה לה' כי הוא טרף וירפאנו והוא יך ויחבשנו כי הכל מצדו ולא מפאת המזל והביא ראיה ע"ז כי הכל מיד ה' יחיינו מיומים וביום השלישי יקימנו וכו' כי אין משרה בצרה ג' ימים ומזה מוכח דאין מיד המזל והטבע רק מיד ה' כי לקינו כפי חטאינו ואם נשוב לה' נשוב כי מאתו העזר והישועה וכן עלינו הדבר לשוב בתשובה ובפרט העת גורם כי ימים אלו ימי משפט וצדק באו וקול תרועה נשמע ראוי לחפש בתשובה למאוד והעיקר כי לא תלוי בתשובה שהוא בעיני העולם הרבות אמירת מחזור פיוטים וסליחות אף כי ספר תהלים וכדומה ותענית ועם כל זה גוף עון בידם ואין זה המבוקש ותשובה הנרצית והיום הזה אשר תמכתי יתידותי בעיקר דרוש זה בהחזקת אמת ושלום כי שפת שקר ולשון רמיה הוא נותן כח לעשו וסטרא אחרא לעשות חיל בעו"ה וימים אלו הם מחולקים על ג' אופנים כמאמרם (קוה"ר ט ג) בערב ראש השנה ויתר שליש ובראש השנה שליש וכן ביום הכפור והיינו על שלשה חלקי עבירות התשובה בערב ראש השנה עבירות חמדה במותרות אשר אדם יחמוד ואוהב לרדוף אחר התאוה וכדומה וזה ימעט בתענית בערב ראש השנה בבטלו חמדת זמניי בראותו כי הגיע יום הדין הנורא וכי יפקוד השם עליו לדעת מעשיו מה ישיב ואיך לא ישליך רוב החמדה ובראש השנה יתחרט איש על כל אשר חטא נגד ה' בשמעו קול שופר היתקע ולא יחריד וימליך ה' במלכויות זכרונות ושופרות מי הוא איש נבוב אשר לא ילבב בלב שלם להתחרט ולגמור בלבו לשמור ולעשות כפי התורה וחוקיה הישרים וצדיקים אמנם עדיין עבירות בין אדם לחבירו קטטה ומחלוקת ושנאת חנם שוא ידבר איש את רעהו ובלבו ישים ארבו וכמו כן גזל ועושק וכדומה כלו עדיין טמון בעו"ה אצלינו עד בוא יום צום הנבחר כי בי' ימים יפשפש איש ובערב יום כפור ירצה חבירו בריצוי דברים וכסף ויסיר קנאה והמחלוקת וכל דבר פשע בין איש לחבירו כי יום כפור הוא רומז על יום המיתה ולכן לובשים לבנים הכל מענייני מיתה כי הוא מרמז לכך וזהו תכלית הנרצה וזהו שליש אחרון שנמחל ביום הכפור וזהו בסוף יום הכפור בתפלת נעילה שנאמר למען נחדל מעושק ידינו וזהו רמזו במאמר הנביא יחיינו מיומים אלו תרי ימים אבל ביום השלישי שהוא יום הכפור שהוא תכלית הנרצה יקימנו ונחיה לפניו כי זהו עיקר התשובה ולכך אמרו במדרש אמרה כנסת ישראל רבש"ע התשובה שלך היא ואמר הקב"ה תשובה שלכם היא ופירושן של דברים כי באמת הוא הדברים אשר דברתי כי עבירות בין האדם למקום בקל האדם מתחרט ועושה עליהן תשובה ונוח לו לשוב אבל עבירות בין אדם לחבירו זהו שקשה בדיני ממונות בעו"ה קשה לפרוש ובפרט קנאה ושנאה כאשר אמרתי פעמים רבות אם יבוא אדם לשאול לחכם מאן דהוא שקרה לו טריפות בביתו או חימוץ בפסח והוא יורה לו להשליכו לנהר אף שהוא הפסד מרובה לא יצפצף פה לנגדו כלל ואילו ידין בין איש לרעהו וידין ליתן לחבירו יו"ד זהובים הלא ילך בפלילים ויתריס נגד הדיין וישמור לו איבה והטעם הוא כי זהו שהולך לאיבוד וטמיון אינו מקפיד כלל ומברך למי שנתן תורה אבל בזה שמגיע הדבר לחבירו בזו קנאתו גדולה עד שקשה לו לשמוע בקול הדיין וכן תמיד על עבירות שבין אדם למקום ישראל קדושים הן להתחרט ובפרט ימים אלו ימי תשובה וימי חפץ לה' ישובו לה' על מעלם אשר מעלו נגד ה' אבל לא נגד בני אדם כי במה נחשב אצלם ואף שבימים אלו אפשר שקטה המחלוקת וידבר זה לזה ובקרבו ישים ארבו בעו"ה כתר זעיר עד יעברו ימים אלו ואז נראה מה לעשות ומכ"ש שאין מוציאים מתחת ידם הגזל ועושק וריבית וכדומה ובאמת הן הן הדברים המעכבים התשובה בכל אופן כאשר אמרתי וזהו מאמר כנסת ישראל התשובה שלך היא הרצון מה שעבדנו למולך ועשינו נגד המצות הנוגעים לך וזהו עיקר התשובה כי יודעת כנסת ישראל כי בזה רוב ישראל מגדר התשובה אבל הקב"ה השיב התשובה שלכם היא היינו במה שנוגע לכם בין איש לרעהו זהו תכלית ועיקר התשובה כי באלה חפץ ה' ומקפיד יותר על המרי הזה שהוא טיב בני אדם משיקפיד על עבירות הנוגעות לו כי הוא חפץ חסד ולכן עיקר תשובה בזה ותכלית שמירת עון בין איש לרעהו וגדר שלא יבא לידי כך הוא גדר אמת ושלום שלא תהיה ביניהם שנאה כבושה בלב ובפה ידבר כאח יקר והיש שקר גדול מזה ולכך מדת אמת מביאה לידי שלום ומדת אמת שוללת כל לשון רמיה ובה נכלל שלא ידבר אדם אחד בפה ואחד בלב בתפלה כי גם זה בגדר השקר ואמרו במדרש (תנחומא ל"ט ד) מכריז האי רוכל מאן בעי חיי מאן בעי חיי אטריח עליו ר' ינאי ועלה גביה הוציא ספר תהלים מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה סור מרע ועשה טוב אמר ר"י כל ימי לא הייתי יודע ענין פסוק זה עד שבא האי רוכל ופירשו עכ"ל ויש להבין מה חידש זה הרוכל ולא אמר רק פסוק תהלים שמצפצפים הבריות יום ולילה לא יחשו ומכ"ש דאין להבין מה שאמר ר"י כי לא ידע פירוש הפסוק עד שבא רוכל כי לא שמענו פירושו כלל אבל הענין כי ידוע כי לעשו ולדכוותיה נתון עולם הזה וליעקב וסייעתו הצדיקים עולם הבא יום שכולו טוב אמת ונצחי ויש להבין הא יצחק ברכו ליעקב בכל טוב עולם הזה ויתן לך וכו' (בראשית כז כח) ע"ש ולא היה דבר טוב בעולם הזה שלא ברכהו וכי ח"ו לא חלה ברכת יצחק אבל הענין כי הואיל והיה בערמה וקצת כזב ויעקב מדתו אמת כדכתיב (מיכה ז כ) תתן אמת ליעקב שכולו קשוט לכך לא חלה ברכתו כ"כ בעולם הזה ואמת כי אמרתי בישוב קושית מהר"י אברבנאל ויתר מחברים כי מה תועיל הברכה שבירך יצחק ליעקב אם כוונתו היתה לעשו ומה בכך שהיה לנוכח יעקב הא בלבו היה לעשו אבל קושיא חדא מתורצת בחברתה דהקשו איך ס"ד שיחולו הברכות על עשו הרשע וכי תחול שפעת אלהים על רשע וא"כ ח"ו נלקח דינו של רשע להטיב לרשע ולהרע לצדיק ח"ו אבל הענין כי עשו היה ציד בפיו ובפיו היה טוב רק בלבו היה רע ולכך אם אנו הולכים אחר הפה ולא אחר כונת הלב ראוי עשו לברכה וא"כ א"ש כי יעקב זכה בברכות בממ"נ אם הולכים אחר הפה הרי פיו ריצחק ברכו בפה מלא לנוכחו יחנו הברכות תבואנה על ראש צדיק ואם אחר כוונת הלב אף שיצחק היתה כוונתו על עשו מכל מקום אם באנו לדון כפי כוונת הלב עשו רשע גמור ומוחלט לא יתכן ביה ברכה וראוי בלא"ה שלא תחול כי אם על יעקב שלבו היה שלם לשמים וא"ש אבל עם כל זה הואיל והיה במרמה ניתן לעשו עולם הזה שהוא ג"כ עולם של רמיה ועולם של שקר וזיוף הבל הבלים אין בו ממש כאיש עושה רמיה שהוא ג"כ רק כחלום יעוף ושקרא לא קאי (שבת קד ע"ב) וכבר אמרתי כי לכך אין זרעו של עשו נופלים אלא בידי זרעה של רחל (ב"ר צט ב) כי יש לעשו טענה ברמיה לקח ממני ברכתי ולהסב שמו עשו ליטול של אחיו אמנם רחל תיקנה כל זה שהיא באה במרמה ודברה בקול לבל ירגיש יעקב שהיא לאה ולא קנאה באחותה ובאה במרמה לטוב אחותה כנודע ולכן כל מה שיש פגם ביעקב נתקן ברחל ולכן זרע רחל יכולת בידם לנגוש עשו וכן תמיד האיש ההולך תמים ואין בלשונו כזב שהוא תכלית הרע בעצמותו כי אין לך רע אלא כזב ואין בו רמיה זה זוכה בעולם הזה ג"כ בברכת יצחק ליעקב ולא שולט בו קטרוג עשו היותו מתקן הפגם ושומר אמונים וכבר נודע כי חיי עולם הבא נקראים חיים כי הם חיי אמת ונצחי אבל עולם הזה הוא רק בגדר ימים כי יעברו כצל וכחלום יעוף הלא צבא לאנוש עלי ארץ מספר ימיו חרוצים ובפרט לצדיק ועובד השלם כאשר אמרתי בפירוש הפסוק (משלי י כז) יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצרנה והוא ודאי אם ירצה איש לדאוג על שנים רבות מה יקרה לו אם לא ברוב ימים יפסיד עסקו ומי יודע ברוב ימים מה יקרה אם לא תהיה מלחמה וכדומה עד שיפסיד כל נכסיו וכן מה יקרה לבניו ונכדיו וכדומה לדאוג צרות מחר ויש מחר לאחר זמן הלא יחיה כל ימיו חיי צער ומכאובים לנגדו תמיד גם בלילה לא יישן ויבלה ימיו ברוב דאגה וענין רע לענות בו נפש ולא יראה טובו בעמלו כלל אמנם הצדיק וחכם לבב לא ידאג רק על ימים מועטים מה יהיה בחדש ושבת וזה בקל להשיג חפצו וכאשר יעברו ימים אלו יוסיף לדאוג תמיד על זמן מועט ובזה יקל דאגתו וישבע ימים בטוב ובנעימים וזהו אומרו יראת ה' תוסיף ימים שאין לו רק ימים אבל שנות רשעים כי רשעים אינם מסתפקים בימים רק בשנים תקצרנה וזה בעו"ה רוע חולי שמרבים לדאוג על ימים ארוכים ובתכלית בניהם לימים רבים יעשו תחבולות ונכזבה תוחלתם כי לה' נתכנו עלילות ומה יעוז אנוש לחשוב דבר על ימים ימימה ושוא מחשבת אדם וכללו של דבר כל עולם הזה נכלל בתואר ימים ולפ"ז יש לפרש הפסוק כך דדוד אמר שניהם מי האיש החפץ חיים היינו עולם הבא ואוהב ימים לראות טוב היינו עולם הזה ועל זה נתן עצה במה דסיים פתח וגם עולם הזה קודם לעולם הבא התקן עצמך בפרוזדור וכו' (אבות ד טז) ואמר על עולם הזה נצור לשונך מרע דהיינו מבלי לדבר כזב ושקר שהוא רע בהחלט ושפתיך מדבר מרמה זוכה לברכת יצחק ואין לעשו טענה בו ועל עולם הבא אמר סור מרע ועשה טוב דהיינו תורה ומעשים טובים שהם טובים בעצמן והן המביאים לאדם לחיי עולם הבא:
שאל רבBookmarkShareCopy

שני לוחות הברית

ביאור אחר על וי"ו של ואלה המשפטים*ביאור נחמד על הפסוק כי יבוא אלי העם לדרוש אלהים וכמה דקדוקים יתורצו. ויתבאר ע"ד פסוק פרשת יתרו (שמות יח, יג) בענין וישב משה לשפוט את העם וגו' כתיב ויאמר משה לחותנו כי יבוא אלי העם לדרוש אלהים כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו. וקשה בקצרה הל"ל ושפטתים. וע"ק באמרו שנית והודעתי חוקי אלהים ותורתיו הלא כבר אמר כי יבוא אלי העם לדרוש אלהים פי' רש"י כתרגומו למתבע אולפן לשאול תלמוד מפי הגבורה והא תו למה לי של והודעתי חוקי אלהים ותורותיו. ע"ק באומרו לא טוב הדבר אשר אתה עושה נבול תבול מה ענין הקדמה לא טוב הדבר בודאי אם יאמר לו נבול תבול וגו' כי כבד ממך הדבר בודאי לא טוב הדבר הוא. ועוד קשה עתה שמע בקולי מלת עתה למה לי ואגב יתבאר היה אתה לעם מול האלהים והבאת הדברים מול פירש"י מול האלהים ושואל משפטים מאתו והבאת הדברים פירש"י דברי ריבות וקשה מה יש חילוק בין משפטים לדברי ריבות עוד קשה באמרו והזהרת אותם וגו' למה אמר עוד פעם והודעת להם את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון מה מוסיף במלת והודעת כי הוי יכול לכלול בחד בבא והזהרת את החקים והתורות את הדרך ילכו בה מלת והודעת למה לי. ע"ק להבין מלת אשר ילכו בה הן אמת שחכמינו ז"ל (ב"מ ל, ב) דרשו כל מלה ומלה על גמילות חסדים קבורה הדין לפנים משורת הדין אבל יש שבעים פנים לבאר על פי פשטי הפסוקים ואפשר לתרץ מלת וילכו בה על דרך שפירש רש"י פרשת בא (שמות יב, כח), וילכו ויעשו פירש רש"י לימד הכתוב שכר להליכה שכר לעשייה. וזה רמז המקרא והודעת להם שיש ב' מיני שכר הדרך ילכו בה זו הליכה והמעשה זו עשייה*טעם אחר הגון על הפ' כי יבוא וגו' והוא ע"ד הגמרא פ' הספינה. פי' אחר על הפסוק הנ"ל ויובן מלת והודעת ויתבאר ע"ד הגמרא פ' הספינה (ב"ב פט, ב), תנו רבנן אין עושין המחק צדו אחד עבה וצדו אחד קצר לא ימחוק בבת אחת וכו' עד על כלן אמר רבי יוחנן בן זכאי אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר אם אומר שמא ילמדו הרמאים ואם לא אומר שמא יאמרו הרמאים אין תלמידי חכמים בקיאין במעשה ידינו. אבעיא להי אמרה או לא אמרה אמר רב שמואל בר רב אמרה ומהאי קרא אמרה (הושע יד, י) כי ישרים דרכי י"י צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם ופירש רשב"ם צדיקים יזהרו שלא לרמות בני אדם ורשעים יכשלו לרמות. ואת זה רמז לן הפסוק והזהרת אתהם את התורות וגו' לומר להם את זה תעשו ואת זה לא תעשו והיה ירא יתרו פן יחשוב משה בלבבו לאמר לא אזהיר אותם על כולם פן ילמדו הרמאים ברמאות ע"כ אמר לו יתרו והודעת להם הדרך בכלל ואל תמנע מאומ' מהם מפני הרמאים ואמר לו ילכו בם ילכו דייקא ר"ל הראה לו התירוץ שמביא הגמרא צדיקים ילכו בם ורמז לו שצדיקים ילכו בה והרוצה יכשול. אך הקושיות הראשונות במקומם עומדים ליישב הפסוק*ישוב על הפסוק כי יהיה להם דבר בא אלי וגו' והוא ע"ד הגמרא דיבמות שאין לדמות מילתא למילתא במקום רב. כי יהיה להם דבר בא אלי וגו' כבר צווחו קמאי דקמאי כי פתח בל' רבים כי יהיה להם דבר וסיים בלשון יחיד בא אלי. באו אלי הול"ל יתבאר ע"ד הגמ' דיבמות (קט, ב) מאי דכתיב כו' (יחזקאל ז, ה) רעה אחר רעה תבוא לתוקע עצמו לדבר הלכה ומפר' דיינא דאת' דינא לקמיה וגמר הלכה ומדמה מילתא למילתא ואית ליה רבי ולא אתי למשאל וכן פסק בטור סימן י' וזהו כי יהיה להם דבר בא אלי מלת בא אלי קאי על הדין שכבר בא דין זה לפני מ"מ הייתי מדקדק בדין ושפטתי בין איש ובין רעהו במדות המשפט ולא הייתי מדמה מילתא למילתא פן ואולי לכאורה יהיה דומה דין זה למשפט הקדום ולאחר העיון ישתנה הדין. וזהו ושפטתי בין איש ובין רעהו הבאים לפני ר"ל שירדתי לעמק המשפט*טעם ופי' אחר על פסוק זה ושפטתי וגו' והוא ע"ד שכתב הב"י בח"מ סי' י"ד. לברר הדין מחדש ולא דמיתי מילתא למילתא. פירוש אחר על פסוק זה והוא ע"ד שכתב הב"י בח"מ סי' י"ד מכאן דקדק ר"ת הא דאמרינן בזה בורר (סנהדרין לא, ב) ב' שנתעצמו בדין כיפין אותו לדון בעירו ואם אמר כתבו לי. מאיזה טעם דנתוני כותבין לו היינו דוקא היכא שדנוהו על ידי כפייה אבל אם מדעתו דנוהו מתחלה אין כותבין לו ע"כ. וזה רמז להם משה באמרו וכי יהיה להם דבר בא אלי אף שהמשפט בעצמו בא לפני בלא כפייה ובכל זאת והודעתי להם חקי אלהים ותורותיו ר"ל טעמי המשפט מהיכן יצא הדין וקל וחומר באם שפטתי בין איש ובין רעהו על ידי כפייה שהודעתי להם טעמי הדין. ועדיין לא יצאנו ידי חובותינו מספיקות של שארי הקושיות ויתורצו על נכון ואגב אבאר מעשה דפנחס כתיב (במדבר כה, ז) וירא פנחס בן אהרן הכהן ויקם מתוך העדה ויקח רומח בידו ויבוא אל האוהל וידקור את שניהם וגו'. וק' מה שהזכיר שלקח הרומח בידו מתוך העדה מה לי אם מתוך העדה לקח אותו או ממקום אחר*כמה ספקות אשר הוקשו כנ"ל יתורצו ע"ד המעשה דפנחס. ודוק ותמצא רמז גדול ויתבאר ע"ד הגמרא פרק הנשרפים (סנהדרין פא, ב), וירא פנחס מה ראה אמר רב ראה מעשה ונזכר הלכה א"ל אתי אני אבא לא כך למדתני רבינו ברדתך מהר סיני הבועל ארמית קנאין פוגעים בו אמר לו קריינא דאגרתא איהו ליהוי פרוונקא. וקשה לי ענין הזכרת אחי אבי אבא למה לי מה ענין התיחסות והתילדות משפחה. עוד קשה אריכות הלשון לא כך למדתני ברדתך מהר סיני מאי נפקא מיניה באיזה זמן למד לו דין זה. ועוד קשה למה אמר בלשון שלילה לא כך למדתני בלשון חיוב הל"ל כך למדתני. קושיא זו יש לי לתרץ כי לעיל מיניה מסיק שם בגמרא שהנשיא זה תפס המדינית בבלורית והביאה אל משה ואמר זו אסורה או מותרת אם תאמר אסורה בת יתרו מי התיר לך. ופירש"י משה קודם מתן תורה נשאה וכשנתנה תורה כולן בני נח היו ונכנסו לכל מצות והיא עמהם ע"כ. ומ"ה האריך בלשונו ואמר ברדתך מהר סיני להשתיק פה המקטרגים למה נשא משה בת יתרו. אך צריך לדעת מה שמסיק לעיל מיניה בגמרא בעי מיניה רב כהנא מרב לא פגעו בו קנאין מהו אנשיה רב לגמריה אקרויה לרב הונא בחלמי' (מלאכי ב, יא) בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל ובירושלים וגו' ובעל בת אל נכר וגו' עד ובעל בת אל נכר זה הבא על הגויה וכתיב בתריה יכרת י"י לאיש אשר יעשנה ער ועונה אם ת"ח הוא לא יהיה לו ער בחכמים ועונה בתלמידים אם כהן הוא לא יהיה לו בן מגיש מנחה. ולכן רמז פנחס בלישני' שלא יחשוב העולם מחשבת חוץ על משה למה לקח בת יתרו וא"ל לא כך למדתני ברדתך מהר סיני ורמז לו מה שפירש"י שקודם מ"ת נשאה וזה היה קודם ירידתו מהר סיני. ועדיין ירא מפני ליצני הדור פן יאמרו על אדם גדול כמרע"ה וסביביו נשערה מאוד שיחשוב לו לחטא ולעון לקיחתו לאשה בת יתרו לכן רמז לו הרמז בגמרא מי שעושה כן לא יהיה לו עונה בתלמידים ומרע"ה העמיד תלמידים הרבה מוכח מזה שאין לו מעל ואון ועיל בחקו לכן אמר לו לא למדתני רבינו בלשון שלילה ותימא כלומר מי הוא זה ואיזה הוא שיחשוב לך לחטא על לקיחת בת יתרו וכי לא למדתני ר"ל וכי לא העמדת תלמידים הרבה ובאם היה חטא זה בידך לא זכית להעמיד תלמידים. והענין שאמר אחי אבי אבא שהזכיר היחוס יתבאר ע"ד הגמרא דיבמות פ' הערל (עז, א) בענין פלפול עמוני ולא עמונית מסיק שם (שמואל ב' יז, כה) ועמשא בן איש הישראלי אשר בא אל אביגיל בת נחש וכתיב (דה"א ב, יז) בתריה הישמעאלי אמר רבא מלמד שחגר חרבו כישמעאל ואמר כל מי שאין שומע הלכה זו ידקר בחרב כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית. ופריך מי מהימן והאחר רב אבא כל תלמיד חכם שמורה הלכה ובא אם קודם מעשה שומעין לו ואם לאחר מעשה אין שומעין לו ומשני שאני הכא דהא שמואל ובית דינו קיים פירש"י אין שומעין לו שמא מחמת מעשה הבא לידו אמר כן. שמואל ובית דינו קיים ומילתא דעבידא לאגלוייא ולא משקר בה. וכתבו התוספות אם קודם מעשה אומר ר"ת היינו דוקא היכא דהוא בעצמו נוגע בדבר כגון יתרו שהיה צריך לאותו דבר הוראה שהרי בת ישי נשא אשה נשא אביגיל בת נחש מי שמת בעטיו של נחש כו' אבל אם אין צריכין לאותו הוראה שומעין לו אעפ"י שבא אחר מעשה וכן הוא בנדון דידן פנחס הגיד הדין אחר מעשה וירא פן ואולי אל ישמעו לו ורמז בדבריו תירוצו של הגמרא שאני הכא שמואל ובית דינו קיים לכן אמר לא כך למדתני ברדתך מהר סיני ואת ובית דינך קיים*תירוץ על שאמר אחי אבי אבא ע"ד הגמרא ביבמות עמוני ולא עמונית ונכון הוא. וכדי שלא יאמרו שהוא נוגע בדבר מחמת קורבתו של משה לכן אמר אחי אבי אבא וזהו ראשון בשלישי וכשר הוא לדונו כמבואר בחשן משפט סימן ל"ג הגם שיש דעות מחולקות כי יש אומרים ראשון בשלישי פסול הוא מ"מ סיים מהרמ"א בהגהותיו (סעיף ב') י"א דאינו פסול רק מדרבנן אבל מדאורייתא לאו כלום הוא א"כ אין לומר עליו שאמר הוראה זו אחר מעשה כי משה ובית דינו היה קיים גם אין לחשבהו לנוגע שהרי הקורבא נתרחק.*תירוץ על הפסוק ויקח רומח מתוך העדה. ובזה יתב' מ"ש ויקח רומח מתוך העדה למה הזכיר שלקח הרומח מתוך העדה אלא להורות שלקיחת הרומח לא היה לדקור המנאפים לבד רק עשה כעמשא שחגר חרבו וכו' ואמר כל מי שאין שומע הלכה זו ידקר בחרב. כך היה עשה פנחס לקח הרומח מתוך העדה לצורך העדה לשמוע ממנו הלכה זו או לדקרו ברומח א"כ מכל זה נשמע ת"ח שבא להורות קודם מעשה שומעין לו כו' וזה היה הפלפול כששמע יתרו תשובת מרע"ה שאמר ושפטתי בין איש ובין רעהו והודעתי חוקי אלהים ותורותיו הבין יתרו מדבריו שביקש מרע"ה להודיע להם טעמיה משפט אחר המעשה ולכן אמר יתרו שני עניינים נגד מה שאמר ההלכה אחר שבא המעשה לידו אמר לו לא טוב הדבר אשר אתה עושה כי לא יהיו נשמעין ועל ענין השני אמר נבול תבול כי כבד ממך הדבר והנה מתחילה ביקש לתקן אף אם הוא בעצמו ירצה לשפוט העם אמר עתה שמע בקולי היה אתה לעם וגו' פירש"י שואל מאתו משפטים תחלה שתוכל להודיע העם טרם שבא המשפט והבאת הדברים פירש"י דברי ריבות כשבאו לידך אל תפסוק מעצמך והבאת הדברים אל האלהים למען יאמינו בך אבל איעצך ביותר שתסלק ממך המשפטים ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל וגומר ובזה יתורצו כל הדקדוקים והספקות. ולפי הפשט שאמרתי על והודעת הדרך ילכו בה שאין לך למנוע מלהגיד הטעמים של המצות מפני הרמאים כי הצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם לזה אמר*טעם על ו' ואלה המשפטים. ואלה המשפטים בתוספת הו' כאלו אמר אלה ואלה כענין ויתן ויחזור ויתן והכי קאמר אלה המשפטים שאין חשש בהם לרמאים תשים לפניהם פשיטא כי אין למיחוש לדבר ואלה המשפטים ר"ל אפילו גם אותם המשפטים שיש בהם חשש רמאות ובכל זאת גם המשפטים ההמה תשים לפניהם וכעין זה שאמרתי כ"מ שנרמז אות הוי"ו בתיבה מורה לדרוש זה התיבה שני פעמים כמו ויתן לך (בראשית כז, כח), פירש"י יתן ויחזור ויתן וכן אמרינן בפרק הזהב (נד, ב) גבי ויוסיף חמישיתו (ויקרא כב, יד) לרמוז יוסף וחזור ויוסף על כמה חמישיות. עי"ז ראיתי ליישב מדרש חזית*ענין נכבד על הפ' במדרש חזית הקשיבו אלי עמי ולאומי ולאמי כתיב והוא ע"ד הגמרא דסוכה ד' כ"ח. בשה"ש (סוף פרשה ג'), אמר רבי יוחנן שאל רשב"י את ר' אליעזר בר' יוסי מהו בעטרה שעטרה לו אמו משל למלך שהיה לו בת יחידה והיה מחבבה מביותר מדאי וקרא אותה בתי ולא זז מחבבה עד שקראה אחותי ולא זז מחבבה עד שקראה אמי כך היה מחבב הקב"ה לישראל יותר מדאי קראן בת הדא הוא דכתיב (תהלים מה, יא) שמעי בת וראי קראן אחותי שנאמר (שה"ש ה, ב) פתחי לי אחותי רעייתי ולא זז מחבבן עד שקראן אמי שנאמר (ישעיה נא, ד) הקשיבו אלי עמי ולאומי אלי האזינו ולאמי כתיב כו' והנה קשה לי בזה למה שינה בסיפא ברישא מקדים מלת הקשיבו ואח"כ הזכיר עמי ובסיפא שינה הסדר ולאומי אלי האזינה להיפך הל"ל האזינו אלי לאומי אלא מטעם זה שינה הסדר כדי שיפול עליו אות הו' לומר ולאומי ולמאי נ"מ והוא ע"ד הגמ' דסוכה דכ"ח (ע"א) במתני' קטן שאין צריך לאמו חייב בסוכה ופריך בגמרא היכי דמי קטן שאין צריך לאמו אמרי דבי רבי ינאי כל שנפנה ואין אמו מקנחתו ר' שמעון אומר כל שניעור ואין קורא אמו. ופריך גדולים נמי קרא אמא אלא כל שניעור ואין קורא אמא אמא. ופי' רש"י שאין כרוך אחריה לקרות ולשנות עד שתבוא אליו אם כן הרי לך לפניך שכפל אמא אמא מורה על אהבה יתירה והנה גם פה ביקש להורות החיבה יתירה שחיבב הקדוש ברוך הוא את ישראל שקראן אמי ולא תימא שאהבה היא שקראן אמי חד פעמים אלא חבה יתירה הודיע להם שקראן שני פעמים אמי אמי ומשום הכי שינה בסיפא ואמר הקשיבו אלי ולאומי האזינו כדי שיפול עליו אות הוי"ו ולדרוש ב' פעמים אמי פעם אחת ותוס' ו' ולאומי יורה על ב' פעמים אמי.*ענין נחמד על פ' ויצא שאמר ג' פעמים זה והוא ע"ד מדרש רבה פרשת ויצא. ע"ד זה פרשתי בפרשת ויצא במה שאמר (בראשית כח, יז) מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים וקשה מה מורה אלו ג' פעמים זה המוזכרים פה. ויתבאר על דרך המדרש (ב"ר סט, ז) מלמד שראה יעקב בית המקדש בנוי וחרוב ובנוי כשראה חרוב אמר אין זה ע"ש. ויתבאר הענין ע"ד מ"ר פרשת בשלח (כג) על (שמות טו, ב) זה אלי ואנוהו אמר להם הקב"ה לישראל בעוה"ז אמרתם פעם אחת זה אלי אבל לעתיד לבוא אתם אומרים אותו דבר ב' פעמים שנאמר (ישעיה כה, ט) ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה וגומר. ובזה יתבאר אלו ג"פ זה בתחלה שראה יעקב בית המקדש בבניינו בעוה"ז אמר פעם אחת זה ואמר מה נורא המקום הזה. וכשראה החורבן אין זה ר"ל אין זה כלל אפילו פעם אחת וכשחזר וראה אותו בנוי לעתיד נבוא אמר וזה באות וי"ו לדרוש זה וזה על ב' פעמים זה. נמצא יתורץ שפיר שאמר ואלה המשפטים בוי"ו לדרוש אותו אלה ואלה שני פעמים כדפרישית ויפה ומקובל הוא:
שאל רבBookmarkShareCopy