וַיֶּחֱרַ֨ד יִצְחָ֣ק חֲרָדָה֮ גְּדֹלָ֣ה עַד־מְאֹד֒ וַיֹּ֡אמֶר מִֽי־אֵפ֡וֹא ה֣וּא הַצָּֽד־צַיִד֩ וַיָּ֨בֵא לִ֜י וָאֹכַ֥ל מִכֹּ֛ל בְּטֶ֥רֶם תָּב֖וֹא וָאֲבָרֲכֵ֑הוּ גַּם־בָּר֖וּךְ יִהְיֶֽה׃
קב הישר
מַה שֶּׁאֵין כֵּן אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, זָכָה לְזִקְנָה וּלְיָמִים טוֹבִים. זֶהוּ פְּשׁוּטוֹ, שֶׁהָיָה לוֹ לְאַבְרָהָם חֵלֶק טוֹב גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: שְׁלשָׁה הִטְעִימָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאֵלּוּ הֵן: אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב. דִּכְתִיב בְּהוּ: בַּכֹּל, מִכֹּל, כֹּל. עַד כָּאן. אֲבָל עַל פִּי הָאֱמֶת שָׁמַעְתִּי בְּשֵׁם הַגָּאוֹן מוֹרִי וְרַבִּי, מוֹרֵנִי הָרַב רַבִּי יוּדְל זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, שֶׁהָיָה אַב בֵּית דִּין וְרֹאשׁ מְתִיבְתָא בִּקְהִלַּת קֹדֶשׁ קַאוּלִי, עַל פִּי הַזֹּהַר פָּרָשַׁת וַיְחִי: דִּכְתִיב בְּיַעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (בְּרֵאשִׁית מז, כט): "וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת". וְהִקְשָׁה הַזֹּהַר: וְכִי בְּכַמָּה יוֹמִין מִית בַּר נָשׁ? דְּהָא בְּשַׁעְתָּא חֲדָא נָפִיק נְשָׁמָה מֵעָלְמָא! אֶלָּא הָכֵי תָּאנָא, כִּי כְּשֶׁהָאָדָם נִפְטָר מֵהָעוֹלָם, אֲזַי בָּאִין כָּל יוֹמִין לְחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁלֹּא יֶחְסַר אֶחָד מֵהֶם. וְהִנֵּה כְּשֶׁאָדָם הוּא צַדִּיק, שֶׁיִּרְאַת ה' הָיְתָה חֲקוּקָה בְּלִבּוֹ תָּמִיד, וּמִידֵי יוֹם וְיוֹם הוּא מֻשְׁלָם בַּתּוֹרָה וְיִרְאָה וּמִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, אֲזַי הַיּוֹם הַהוּא מְעֻטָּר וּמְלֻבָּשׁ הוֹד וְהָדָר.
שני לוחות הברית
לבאר כל זה הנני מקדים ב' הקדמות. א' כי להברכות יש ב' פירושים. הפירוש האחד הוא פשוטן של דברים, שיתן הש"י מטל השמים ומשמני הארץ וגו' שיהיה לחם לשובע וטוב הארץ יאכלו, וזהו הברכה היא לעולם הזה. עוד יש פירוש אחר הרומז על ברכת התורה שהם הנוגעים לעולם הבא כי שם צוה ה' את הברכה, וכדאיתא במדרש (בר"ר סו, ד) מטל השמים, זה מקרא. ומשמני הארץ, זה משנה. דגן, זו גמרא. תירוש, זה אגדה כו'. הנה לפי זה מדבר משמים וארץ העליוניםהגה"הולכל הפירושים הארץ שמזכיר היא הארץ ישראל, או ארץ ישראל שלמטה או ארץ ישראל שלמעלה, כי הם מכוונים זה כנגד זה:
והנה כל הארצות ניזונות מתמצית ארץ ישראל, ואפשר שעל זה אמר לו משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל. ויש להקשות למה היפך הסדר, שהיה לו לומר מטל השמים מתחילה ואחר כך משמני הארץ, וכמו שמוזכר בברכת יעקב (בראשית כז, כח) ויתן לך אלהים מטל השמים ומשמני הארץ. עוד קשה, למה הזכיר שם אלהים בברכת יעקב ולא בברכת עשו:
אלא הענין כמו שנאמר (דברים יא, יב) עיני ה' דורש בארץ ישראל ומשגיח, ומדריש[ה] זו נמשך לכל הארצות. ומה שאמר (בראשית כז, כח) משמני הארץ, רצה לומר מתמצית ארץ ישראל שהיא שמני הארץ יהיה מושבך. אמנם הטל יכול להיות שיהיה לו טל בפני עצמו, כי טל לא מעצר כמו שאמרו רז"ל (תענית ג, א). ואפשר דעל זה בקש ואמר לו, הלא אצלת לי ברכה, תן לי ברכה אצולה מפורשת ולא נמשכת מברכת הארץ. על זה השיב לו אביו כי זה אי אפשר הלא גביר שמתיו:
ולפי זה, אלו הפסוקים ויאמר עשו אל אביו הברכה אחת וגו' ויען יצחק אביו ויאמר וגו', הן פירושים על פסוקים ויאמר הלא אצלת וגו' ויען יצחק ויאמר לעשו הן גביר וגו'. ויהיה הסדר כך, הנה עתה לקח ברכתי, ויאמר עשו אל אביו הברכה אחת היא לך וגו', כי ויאמר הכי קרא וגו' אמר עשו דרך קובלנא, ואחר כך ויאמר אל אביו דרך בקשה הברכה אחת כו'. ויען יצחק ויאמר משמני הארץ וגו'. הלא אצלת לי ברכה. ויען יצחק וגו' הן גביר שמתיו וגו':. ועל אלו שני פירושים נראה שרומז בב"ר (סז, ב) ואוכל מכל, ר' יודא ור' נחמיא, ר' יודא אומר מכל מה שנברא בששת ימי בראשית, ר' נחמיא אומר מכל טוב שהוא מתוקן לעתיד לבא, אלו ואלו דברי אלהים חיים, המטעמים אף שנעשו מעניינים גשמיים הנבראים בששת ימי בראשית, הי' בהם טעם מהטוב המתוקן לעתיד לבא:
והנה כל הארצות ניזונות מתמצית ארץ ישראל, ואפשר שעל זה אמר לו משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל. ויש להקשות למה היפך הסדר, שהיה לו לומר מטל השמים מתחילה ואחר כך משמני הארץ, וכמו שמוזכר בברכת יעקב (בראשית כז, כח) ויתן לך אלהים מטל השמים ומשמני הארץ. עוד קשה, למה הזכיר שם אלהים בברכת יעקב ולא בברכת עשו:
אלא הענין כמו שנאמר (דברים יא, יב) עיני ה' דורש בארץ ישראל ומשגיח, ומדריש[ה] זו נמשך לכל הארצות. ומה שאמר (בראשית כז, כח) משמני הארץ, רצה לומר מתמצית ארץ ישראל שהיא שמני הארץ יהיה מושבך. אמנם הטל יכול להיות שיהיה לו טל בפני עצמו, כי טל לא מעצר כמו שאמרו רז"ל (תענית ג, א). ואפשר דעל זה בקש ואמר לו, הלא אצלת לי ברכה, תן לי ברכה אצולה מפורשת ולא נמשכת מברכת הארץ. על זה השיב לו אביו כי זה אי אפשר הלא גביר שמתיו:
ולפי זה, אלו הפסוקים ויאמר עשו אל אביו הברכה אחת וגו' ויען יצחק אביו ויאמר וגו', הן פירושים על פסוקים ויאמר הלא אצלת וגו' ויען יצחק ויאמר לעשו הן גביר וגו'. ויהיה הסדר כך, הנה עתה לקח ברכתי, ויאמר עשו אל אביו הברכה אחת היא לך וגו', כי ויאמר הכי קרא וגו' אמר עשו דרך קובלנא, ואחר כך ויאמר אל אביו דרך בקשה הברכה אחת כו'. ויען יצחק ויאמר משמני הארץ וגו'. הלא אצלת לי ברכה. ויען יצחק וגו' הן גביר שמתיו וגו':. ועל אלו שני פירושים נראה שרומז בב"ר (סז, ב) ואוכל מכל, ר' יודא ור' נחמיא, ר' יודא אומר מכל מה שנברא בששת ימי בראשית, ר' נחמיא אומר מכל טוב שהוא מתוקן לעתיד לבא, אלו ואלו דברי אלהים חיים, המטעמים אף שנעשו מעניינים גשמיים הנבראים בששת ימי בראשית, הי' בהם טעם מהטוב המתוקן לעתיד לבא:
שני לוחות הברית
ויבא לי ואוכל מכל (בראשית כז, לג). כבר כתבתי לעיל (ד"ה לבאר כל) דברי המדרש (בר"ר סז, ב) מכל מה שנברא בששת ימי בראשית, ומכל המוכן לעתיד שרומז על תרין אנפין. והנה עתה שידע יצחק שהיה יעקב אמר גם ברוך יהיה, גם לרבות אף ברכת עולם הזה שאינה מצד עצם יעקב, גם ברכה זו תנוח על ראשו. ועשו לא הבין דברי אביו במה שאמר גם, והבין דהכי קאמר, גם ברוך יהיה נוסף על הברכה שאתן לך דהיינו לך ברכת עולם הזה ולא ברכת עולם הבא, וצעק עד מאוד שלא יעכב ותיכף ומיד יתן לו זו הברכה כדי שיהיה לו גם כן ברכה: