מוסר על בראשית כז:לז

וַיַּ֨עַן יִצְחָ֜ק וַיֹּ֣אמֶר לְעֵשָׂ֗ו הֵ֣ן גְּבִ֞יר שַׂמְתִּ֥יו לָךְ֙ וְאֶת־כָּל־אֶחָ֗יו נָתַ֤תִּי לוֹ֙ לַעֲבָדִ֔ים וְדָגָ֥ן וְתִירֹ֖שׁ סְמַכְתִּ֑יו וּלְכָ֣ה אֵפ֔וֹא מָ֥ה אֶֽעֱשֶׂ֖ה בְּנִֽי׃

שערי תשובה

וְעוֹד יִתְפַּלֵּל בַּעַל הַתְּשׁוּבָה אֶל הַשֵּׁם. לִמְחוֹת כָּעָב פְּשָׁעָיו וְכֶעָנָן חַטֹּאתָיו. וְשֶׁיַּחְפֹּץ בּוֹ וְיִרְצֵהוּ וְיֵעָתֵר לוֹ כַּאֲשֶׁר אִם לֹא חָטָא. כָּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב בְּדִבְרֵי אֱלִיהוּא עַל בַּעַל הַתְּשׁוּבָה אַחֲרֵי הַיִּסּוּרִין (איוב ל"ג:כ"ו) יֶעְתַּר אֶל אֱלוֹהַּ וַיִּרְצֵהוּ. כִּי יִתָּכֵן לִהְיוֹת הֶעָוֹן נִסְלָח וְנִפְדֶּה מִכָּל הַיִּסּוּרִין וּמִכָּל גְּזֵרָה. וְאֵין לַשֵּׁם חֵפֶץ בּוֹ. וּמִנְחָה לֹא יִרְצֶה מִיָּדוֹ. וְתַאֲוַת הַצַּדִּיקִים מִן הַהַצְלָחוֹת לְהָפֵק רָצוֹן מֵהַשֵּׁם וְשֶׁיַּחְפֹּץ בָּהֶם. וּרְצוֹנוֹ הַחַיִּים הַקַּיָּמִים וְהָאֲמִתִּיִּים וְהָאוֹר הַגָּדוֹל הַכּוֹלֵל כָּל הַנְּעִימוֹת. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ל':ו') חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ. וְנֶאֱמַר (תהילים פ':כ') ה' אֱלֹקִים צְבָאוֹת הָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אֵין לָנוּ אֶלָּא הֶאָרַת פָּנֶיךָ. וְהוּא עִנְיַן הָרָצוֹן וּכְבָר הִקְדַּמְנוּ וּבֵאַרְנוּ זֶה. עַל כֵּן תִּרְאֶה בִּתְפִלַּת דָּוִד בְּעֵת הַתְּשׁוּבָה. אַחֲרֵי שֶׁאָמַר (תהילים נ"א:ד') הֶרֶב כַּבְּסֵנִי מֵעֲוֹנִי וּמֵחַטָּאתִי טַהֲרֵנִי. הִתְפַּלֵּל עוֹד עַל הָרָצוֹן לִהְיוֹת רָצוֹן הש"י בּוֹ כְּקֹדֶם הַחֵטְא. וְאָמַר (תהילים נ"א:י"ג) אַל תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנִּי. אַחֲרֵי כֵן הִתְפַּלֵּל וְאָמַר (תהילים נ"א:י"ד) הָשִׁיבָה לִּי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ. שֶׁיִּהְיֶה נִסֵּי הַשֵּׁם וְיִשְׁעוֹ מְצוּיִים אִתּוֹ וְשֶׁתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה. וְאַחֲרֵי כֵן אָמַר (שם) וְרוּחַ נְדִיבָה תִּסְמְכֵנִי. פֵּרוּשׁוֹ – הִנֵּה קָטֹנְתִּי מִפְּנֵי פִּשְׁעִי וְאֵינִי רָאוּי לְנִסֶּיךָ וּלְהִגָּלוֹת עָלַי זְרוֹעַ קָדְשֶׁךָ. וְאִם נָשָׂאתָ עֲוֹן חַטָּאתִי. אֵינִי כְּדַאי לִהְיוֹת נֶאֱהָב וְרָצוּי כְּיַרְחֵי קֶדֶם. אֲבָל בְּרוּחַ נְדִיבָה תִּסְמְכֵנִי כִּי אֵין קֵץ לְנִדְבָתְךָ וְטוֹבָתְךָ וּבָא "וְרוּחַ" בְּחֶסְרוֹן בֵּי"ת. כְּמוֹ (בראשית כ"ז:ל"ז) וְדָגָן וְתִירוֹשׁ סְמַכְתִּיו. וּבָעִנְיָן הַזֶּה אָמַר הוֹשֵׁעַ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (הושע י"ד:ה') אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אֹהֲבֵם נְדָבָה. עִנְיַן אֹהֲבֵם נְדָבָה כְּעִנְיָן מָה שֶׁאָמַר דָּוִד [ורוח נדיבה] תִּסְמְכֵנִי.
שאל רבBookmarkShareCopy

שני לוחות הברית

וזהו רמז בענין הברכות שנטל יעקב מעשו להבא בסוד ה' ומבין העניינים, כי יצחק הוא מדת הדין, והוא אהב את עשו כי הוא הצד ציד שהוא צד הבריות הוא שטן העולה ומקטרג ומזכיר החטאים וממשיך הדינים לפועל, ועשו היא אדום האדום האדום מלא דם זהו סוד אהבת יצחק לעשו, סוד היין השוקט על שמריו. ויעקב עשה מטעמים לאביו שבשמים בעצת אמו סוד כנסת ישראל, וראה יעקב כי כל תאותיו למטעמותיו, על כן עשה לו מטעמים מעורבים במים מתוקים. ובתחילה השריש עצמו בקדושה בסוד הבכורה, ולא יכתיר עוד רשע את הצדיק, ויפריש את עצמו מן הקודש ללכת אל ארצו ואל עמו ולא יעמוד במעלתו עוד לקטרג, רק להתהפך להם עבד נרצה. וזהו (בראשית כז, לז) הן גביר שמתיו, ואז קצח"י נעשה שם יצחק:
שאל רבBookmarkShareCopy