הֲל֧וֹא נָכְרִיּ֛וֹת נֶחְשַׁ֥בְנוּ ל֖וֹ כִּ֣י מְכָרָ֑נוּ וַיֹּ֥אכַל גַּם־אָכ֖וֹל אֶת־כַּסְפֵּֽנוּ׃
שמירת הלשון
וּלְתָּרֵץ כָּל זֶה נִרְאֶה בִּפְשִׁיטוּת, דְּהִנֵּה יַעֲקֹב אָבִינוּ יָדַע בְּלָבָן, כִּי בְּוַדַּאי לֹא יִתְרַצֶּה לִתֵּן לוֹ בִּתּוֹ, בִּלְתִּי שֶׁיְּקַבֵּל עֲבוּר זֶה מַתָּנָה גְּדוֹלָה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית ל"א ט"ו): "הֲלוֹא נָכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנוּ לוֹ" וְגוֹ'. וְיָדוּעַ, שֶׁיַּעֲקֹב אָבִינוּ נַעֲשָׂה עָנִי בַּדֶּרֶךְ עַל יְדֵי אֱלִיפָז, אִם כֵּן בְּוַדַּאי יִהְיֶה מֻכְרָח לַעֲבֹד אֶצְלוֹ עֲבוֹדַת עֶבֶד וְלִשָּׂא מִבְּנוֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁצִּוָּה לוֹ יִצְחָק, וּכְמוֹ שֶׁהָיָה לְבַסּוֹף. וְהָיָה יָרֵא יַעֲקֹב אָבִינוּ לָרֶדֶת אֶצְלוֹ וּלְהִתְעַכֵּב שָׁמָּה, כִּי יָדַע אֶת לָבָן כִּי רַמַּאי הוּא, וְגַם יִרְצֶה לְהַאֲבִידוֹ מִן הָעוֹלָם, וּכְמוֹ שֶׁהֵעִיד עָלָיו הַכָּתוּב לְבַסּוֹף, שֶׁרָדַף אַחֲרָיו וְרָצָה לְהָרְגוֹ, לוּלֵא שֶׁאֱלֹקֵּי אַבְרָהָם הָיָה בְּעֶזְרוֹ וְהִצִּילוֹ, וְגַם בֵּיתוֹ מָלֵא טֻמְאַת תְּרָפִים, וְאֵין בְּכֹחוֹ לַעֲמֹד נֶגֶד טֻמְאָה רַבָּה כָּזוֹ, בִּלְתִּי בִּזְכוּת קְדֻשַּׁת הַתּוֹרָה, וּבְבֵית לָבָן לֹא יִהְיֶה בְּאֶפְשָׁרוּתוֹ לִהְיוֹת דָּבוּק לַתּוֹרָה.