מוסר על בראשית לב:ד

וְזֶה לְשׁוֹנוֹ בְּפָרָשַׁת וַיִּשְׁלַח: כַּמָּה חֲבִיבָא אוֹרַיְתָא קַמֵּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּכָל מַאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְתָא, רְחִים הוּא לְעֵילָא, רְחִים הוּא לְתַתָּא, קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַצִּית לֵהּ לְמִלּוּלֵי, לָא שְׁבִיק לֵהּ בְּהַאי עָלְמָא וְלָא שְׁבִיקּ לֵהּ בְּעָלְמָא דְּאָתֵי, וְאוֹרַיְתָא בָּעֵי לְמִלְעֵי בַּהּ בִּימָמָא וְלֵילְיָא.

ויען שהמדרשים צריכין דקדוק גדול להבין אפילו פשוטן לירד לעומקן אעתיק קונטריס קטן מחכם אחד שהרשים המקומות שראוי להרגיש בהם ולתקנם וז"ל. בכל מקום שנאמר ר' פלוני פתח דרך משל ואהיה אצלו אמון צריך להבין מה קושיה יש בפרשת בראשית. ובפסוק ואהיה אצלו אמון ועוד להבין מה שייכות יש לזה עם זה. עוד כשאומר ד"א צריך להבין מה קושיא יש לו בדרך הראשון עד שבא לפרש באופן אחר עוד צריך להבין למה במדרש אינו אומר ר' פלוני אומר זה הפסוק וכו' אלא אומר בלשון פתח כי צריך להבין זה הפת"ח או זה הקמ"ץ מה עניינו. עוד צריך להבין למה המדרש בהרבה מקומות אומר כתיב אע"פ שלא נזכר מי הוא בעל הפתיחה הל"ל נאמר. עוד צריך להבין למה המדרש אומר בכל מקומות הכא אתה אומר כך וכך ולהלן אתה אומר כך וכך למה לא לקח לשונו בזה האופן הכא כתיב כך וכך ולהלן כתיב כך וכך או על הסתם כתיב וכתיב בלא הכא ובלא להלן. עוד צריך להבין מה שאומר המדרש בכמה מקומות אחר שמביא הפסוק אומר תנינן למה אינו מביא ראיה מפסוק אלא ממשנה מאחר שיש לו פסוק להביא ראיה. עוד צ"ל למה בכמה מקומות אין המדרש אומר כתיב אלא מביא הפסוק ואח"כ מביא פסוק אחר בלא כתיב. עוד צ"ל כשהמדרש מביא משל ואותו הדבר היה מובן בלי משל מה היתה כונת המשל. ועוד צריך להבין כי לפעמים מביא המשל ואחר כך הנמשל ולפעמים עושה בהפך. עוד צריך להבין במדרש כשהרבה מן החכמים כל אחד ואחד עושה דרשה בפסוק וכל אחד עושה הדרשה על פסוק א' צריך להבין מפסוק מהיכן מוציא הדרשה כל אחד ואחד הוקשה לו בפסוק. עוד צריך להבין במדרש כשמביא פסוק א' לאחר הפסוק הראשון מה היא הכוונה אם בפסוק ראשון היה מוכן הראיה שלו למה מביא ב' פסוקים או אם לא היה מספיק לראיה שלו אלא שנים. עוד צריך להבין למה בקצת מקומות הוא אומר ז"ש הכתוב ואינו אומר כתיב. עוד צריך להבין מה הוא שאומר המדרש בכמה מקומות וברוב כשמביא פסוק א' משל ורחוק מפנינים מכרה שואל המדרש או החכם מהו מכרה מה שואל הדבר כמשמעו אלא בכל מקום ששואל המדרש או החכם מהו הוא מצד ד' דברים או כי זה הדבר היה יכול לדבר אותו בלשון אחר יותר מובן כמו משל ורחוק מפנינים מציאתה אמר מכרה לכן שאל מהו מכרה שהכוונה למה נקיט ליה בהאי לישנ'. עוד דרך שני כי כל מקום שהוא שואל מהו שיש ייתור בפסוק שלא היה צריך עוד ג' כי כל מקום ששואל מה הוא שהפסוק הוא שלא על הסדר עוד ד' כי בכל מקום ששואל מהו כי זה הייתי מבין אותו בפסוק בלא זאת התיבה. עוד יש מהו שהוא מקשה הכפל כמו ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך מהו בכל לבבך ובכל נפשך ומקשה מהו וכו'. עוד יש מהו מצד דגשות התיבה כמו הן אראלים צעקו חוצה שואל המדרש מהו חוצה ומתרץ חצה כתיב פרש"י חצה כתיב לשון מהירות כמו דבר המלך נחוץ ר"ל האב חצה לשחוט את בנו כמו דבר המלך נחוץ ר"ל מהרה והדגש בחי"ת. עוד צריך להבין למה המדרש כשאומר ע"ד משל ר' פלוני פתח ואולם הר נופל יבום וצור יעתק ממקומו חוזר פעם אחר הפסוק ואומר ואולם הר נופל יבול זה פלוני למה לו לחזיר הפסוק בלא חזרה הפסוק היה יכול לעשות הדרש. עוד צריך להבין המדרש בכמה מקומות אומר לאחר שעשה כמה דרושים בפסוק אומר לפיכך היה צריך הכתוב לומר ויצא יעקב וגו' וכן ע"ז הדרך וכי בכל הדרשות כלן האמורות קודם לכן או לאחר מכאן לא היה צריך הכתוב לומר כך צריך להבין מה הטעם שאומר שהיה צריך הכתוב לומר כך יותר מאחרים. עוד צריך להבין כשאומר במדרש ר' פלו' בשם ר' פלו' אמר כתיב וכו' למה לא אמר ר' פלוני בשם פלוני כתיב וכו'. עוד צריך להבין כשחכם אחד מבעלי המדרש עושה פתיחה ומביא פסוק אחד דרך משל ר' פנחס הביא על פרשת וישלח יעקב מלאכים לפניו פסוק קומה ה' קדמה פניו הכריעהו ור' יודא בר סימן פתח בפסוק והוא מעיין נרפס ומקור משחת למה לא עשה הדרשה שלו על פרשת פנחס. ועוד צריך להבין איך יבא שייכות זה לפסוק וישלח יעקב. ועוד צריך להבין מה קשה לו בזה ובזה כמ"ש. עוד צריך להבין כשאומר ד"א ואומר לפי דרך משל שאמר עשו יש לי רב אמר רב איבו לפי שהיו הברכות מפוקפקות בידו והיכן נתאוששו לו כאן מאי לשון לפי שהיה יכול לומר דבריו בלא לשון לפי. עוד צריך להבין כשאומר על פסוק ויבא יעקב שלם למה חוזר המדרש בכאן ובכמה מקומות לחזור הפסוק בעצמו כמו שאמרונ. ועוד שאינו עושה שום דרשה בפסוק אלא מביא פסוק אחד כמו בכאן שחוזר ואומר ויבא יעקב שלם שיר המעלות רבת צררוני מנעוריו יאמר נא ישראל א"ל הקב"ה ויכלו לך א"ל גם לא יכלו לי ויבא יעקב שלם כמה ישמח לבו ויגל כבודו של המעיין כשירד לסוף דעתם של רז"ל. עוד צריך להבין ד"ת על פרשת וישב שמביא פ' בזעקך יצילוך ואחר כך מביא והחוסה כי ינחל ארץ זה יעקב כי הפ' נדרש בהא סלקי' ובהא נחתינן. עוד צריך להבין כשהמדרש אומר על דרשה א' שעשה ר"מ נשיא לבני אפרים אלישמע בן עמיהוד או' הה"ד לי גלעד ולי מנשה וגו' ואמר תנינן ג' מלכים וד' הדיוטות וכו' וסוף המאמר נמנעו מלצרפו עמהם דורשי רשומות אומר יש להם חלק לעה"ב חוץ מבלעם מה טעם לי גלעד ולי מנשה צריך למעיין שיבין מ"ש דורשי רשומות מ"ט לי גלעד ולי מנשה אין יוצא זה הטעם מזה הפסוק. עוד צריך להבין איך המדרש בתיבה א' כופל ג' דברים. ר"מ ויאמר יתרו למשה לך לשלום אמר לו לך לשלום ותכנס ותבא לשלום מהיכן משמע מתיבת לשלום כל אלו הדרשות שעשה. עוד צריך להבין כשאומר במדרש ד"מ על פסוק ויותר יעקב לבדו וגו' אין כאל ישורון ד' ברכיה בשם ר' יודא בר סימון אמר אין כאל ישורון ומי כאל ישורון צריך להבין בדברי ר' ברכיה למה חזר והפך הפי' מחמת איזה קשי' שיש לו בפסוק הזה. עוד צריך להבין כי אומר המדרש זש"ה ע"י פלוני כמו במדרש חזית זש"ה ע"י שלמה מה לנו לידע ע"י מי נאמר ומהו התועלת הנמשך לנו מזה ואפילו שלא היה אומר ידוע הוא ששלמה אמרו. עוד צריך להבין כשאומר המדרש בפ' א' כמו שיר השירים מהו צרור המור ובפ' הבא אחריו אינו שואל מהו אשכול הכופר וזה אינו דומה למהו האמור לעיל:

עוד יש לפרש במה שאמר תיבת עמדי, כבר בארתי בארוכה בפרשת וישלח ענין (תענית ה, ב) יעקב אבינו לא מת, כי היו בו ב' עניינים של נפש, החלק של יעקב כבר מת מאבילות יוסף, אח"כ (בראשית מה, כז) ותחי רוח יעקב, וחלק זה שוב לא מת רק (שם מז, כט) ויקרבו ימי ישראל למות, והוא החלק הנקרא ישראל, ויקרא לבנו יוסף. ודביקות ורוממות חלק הנפש הנקרא ישראל, היא במעלה יתירה מחלק יעקב. וכבר רמזתי כי בקשת חסד של אמת שלמעלה הוא מקום גבוה על גבוה, על כן ביקש זה מצד חלק ישראל זהו ועשית עמדי, כלומר עם ישראל הנזכר: