וַיֵּרָ֨א אֱלֹהִ֤ים אֶֽל־יַעֲקֹב֙ ע֔וֹד בְּבֹא֖וֹ מִפַּדַּ֣ן אֲרָ֑ם וַיְבָ֖רֶךְ אֹתֽוֹ׃
מנורת המאור
ר' חנינא הגדול אומר, למה הדבר דומה, למלך שהיו לו אוהבין, בקשו לראות פני המלך, שלח ואמ' לראשון, הבא לי עטרה של זהב ואני נראה לך, לשני אמ' הבה לי עטרה של ורד ואני נראה לך. כך אברהם אבינו ע"ה, אמ' לו הב"ה, מול את עצמך ואני נראה לך, כיון שמל וירא אליו ה' באלני ממרא. יעקב רמז לו הב"ה, שלם נדריך ואני נראה לך, שנא' (בראשית לה, א) ויאמר אלהים אל יעקב קום עלה בית אל ושב שם ועשה שם מזבח לאל הנראה אליך בברחך מפני עשיו אחיך, ונגלה לו, דכתי' (בראשית לה, ז) כי שם נגלו אליו האלהים בברחו מפני אחיו, וכתי' (בראשית לה, ט) וירא אלהים אל יעקב עוד בבואו מפדן ארם ויברך אותו. אבותינו במצרים אמ' להם הב"ה, עשו לי משכן והקריבו לי קרבנות ואני נגלה לכם. מיד עמדו ועשו את הכל ואחר כך הקריבו קרבניהם, שנא' (ויקרא ט, א) ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל, וכתי' (ויקרא ט, ב) ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה, וכתי' (ויקרא ט, ד) ושור ואיל לשלמים לזבוח לפני ה' ומנחה בלולה בשמן כי היום ה' נראה אליכם, וכתיב (ויקרא ט, כג) וירא כבוד ה' אל כל העם. אף שלמה הקריב אלף קרבנות עד שנגלה לו הב"ה, שנא' (מלכים א ג, ד) וילך המלך גבעונה היא הבמה הגדולה, מיד נגלה אליו הב"ה, שנא' (מלכים א ג, ה) בגבעון נראה ה' אל שלמה. אבל בדורינו שאנו עניים ואין לנו בית המקדש להקריב קרבנות אמ' הב"ה עשו ציצית ואני נראה לכם, שנא' (תהלים סא, ה) אחסה בסתר כנפיך סלה. הא למדנו שבזכות הציצית הצדיקים נהנין מזיו השכינה, שנא' (תהלים סא, ה) אגורה באהלך עולמים ואחסה בסתר כנפיך סלה, ר"ל בזכות כנפי ציצית.
שני לוחות הברית
וחטא מניעת הכיבוד היה ביותר בעת מיתת אמו, כי גרם שקללו כרס אמו שיצא ממנו עשו, והוא כמו שכתב הרמב"ן בפסוק ותמת דבורה מינקת וגו' וזה לשונו, וטעם הקללה אינו מחוור, שהרי הזכירו במיתת יצחק (בראשית לה, כט) וקברו אותו עשו ויעקב בניו. אבל יתכן לומר שלא היה לה כבוד במיתתה כי יעקב איננו שם, ועשו שונא אותה ולא בא שמה, ויצחק כהו עיניו ואיננו יוצא מביתו, ולכן לא רצה הכתוב להזכיר שיקברוה בני חת. וכענין זה מצאתי באלה דברים רבה בפרשת כי תצא למלחמה (פס"ר יב, כב) אמרו, אתה מוצא כשמתה רבקה אמרין מאן יפוק קמה, אברהם מת, יצחק יושב בביתו עיניו כהות, יעקב הלך לפדן ארם, יפוק עשו רשיעא קמה ויימרון ברייתא לוטין שדי' דהא כדון ינקין. מה עשו, הוציאו מטתה בלילה. א"ר יוסי בר חנינא לפי שהוציאו מטתה בלילה לא פירשו הכתובים מיתתה אלא מן הצד, הדא הוא דכתיב (בראשית לה, ח) ויקראו שמו אלון בכות שתי בכיות. הדא הוא דכתיב (שם ט) וירא אלהים אל יעקב ויברך אותו, מה ברכו, ברכת אבלים ברכו, עד כאן. והנה בעבור שהיה עשו יחידי בקבורתה פחדו מן הקללה, ולא שיהיה לה לכבוד, וזהו ענין הרמז, עד כאן לשונו. הרי אף שהנבואה זו גדולה וחשוב במאוד ומעלה והתרוממות, מכל מקום נרמז בה עונש שיגיע לו מכח מיתת אמו שלא גרם לה כבוד:
שני לוחות הברית
והא דאמרן לעיל דעדיפא מצות שמחת חתן וכלה משאר חסדים ומדה של טובה מרובה, זהו דוקא כשהוא חסד של אמת שעושה כן לשם שמים ולא לתשלום גמול, וילך בדרכי קונו ית' שגמל עם אדם וחוה חסד של אמת. וברבה (ב"ר) סוף פרשה ה' (ח, יג), אמר רבי שמלאי, מצינו שהקב"ה מברך חתנים מנין, (בראשית א, כב) ויברך אותם אלהים. ומקשט כלות מנין, (שם ב, כב) ויבן ה' אלהים את הצלע. מבקר חולים מנין, שנאמר (שם יח, א) וירא אליו ה' באלוני ממרא. קובר מתים מנין, (דברים לד, ו) ויקבור אותו בגי. א"ר שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן, אף מראה פנים לאבל, הדא הוא דכתיב (בראשית לה, ט) וירא אלהים אל יעקב עוד וגו'.הגה"הור' שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן הביא הפסוק דיעקב ולא דיצחק, להראות מעלה יתירה בענין ניחום האבלים, דהיינו להראות לו פנים. ויש ללמוד מזה שלא די בניחום לבד, אלא ג"כ ידבר ניחומים וידבר לאבל דברים טובים עד שישמחו ויהיו פניו יפות: מה ברכה ברכו, ר' יונתן אמר ברכות אבלים: