וַיָּבֹ֨א יַעֲקֹ֣ב מִן־הַשָּׂדֶה֮ בָּעֶרֶב֒ וַתֵּצֵ֨א לֵאָ֜ה לִקְרָאת֗וֹ וַתֹּ֙אמֶר֙ אֵלַ֣י תָּב֔וֹא כִּ֚י שָׂכֹ֣ר שְׂכַרְתִּ֔יךָ בְּדוּדָאֵ֖י בְּנִ֑י וַיִּשְׁכַּ֥ב עִמָּ֖הּ בַּלַּ֥יְלָה הֽוּא׃
שני לוחות הברית
דרש ר' אבהו, מאי דכתיב (במדבר כג, י) מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל, מלמד שהקב"ה כביכול יושב וסופר את רביעותיהם של ישראל מתי תבא טפה שהצדיק נוצר הימנה. ועל דבר זה נסמית עינו של בלעם הרשע, אמר מי שהוא טהור וקדוש ומשרתיו טהורים וקדושים יציץ בדבר זה, מיד נסמית עינו, דכתיב (שם כד, ג) נאום הגבר שתום העין. והיינו דאמר ר' יוחנן, מאי דכתיב (בראשית ל, טז) וישכב עמה בלילה הוא, מלמד שהקב"ה סייעו באותו מעשה, שנאמר (שם מט, יד) יששכר חמור גרם, חמור גרם לו ליששכר:
מעלות המדות
תדע, שמתחילת ברייתה של אשה, לא נבראת אלא לצניעות, שנאמר (בראשית ב, כב) ויבן ה' אלהים את הצלע, ואמרו חז"ל מהו ויבן, התבונן בה הקדוש ברוך הוא מהיכן לבראה, אמר לא אברא אותה מן הראש, כדי שלא תהא מזקפת ראשה, ולא מן העין, שלא תהא סקרתנית, ולא מן האזן שלא תהא צייתנית, ולא מן הפה שלא תהא דברנית, ולא מן הלב, שלא תהא קנטרנית, ולא מן היד, שלא תהא ממשמשנית. ולא מן הרגל שלא תהא פרדנית, אלא בראה ממקום צנוע באדם, שאפילו בשעה שאדם עומד ערום, אותו מקום מכוסה, הו' ועל כל אבר ואבר שהיה בורא בה, היה אומר לה אשה צנוע, ואף על פי כן ותפרעו כל עצמי. לא בראתי אותה מן הראש, והיא זוקפת ראשה, שנאמר (ישעיהו ג, טז) ותלכנה נטויות גרון. ולא מן העין, והיא סקרתנית, שנאמר ומסקרות עינים. ולא מן האוזן, והיא צייתנית, שנאמר ושרה שומעת. ולא מן הלב, והרי היא קנטרנית, שנאמר (בראשית ל, א) ותקנא רחל באחתה. ולא מן היד והרי היא משמשנית, שנאמר (בראשית לא, יט) ותגנב רחל את התרפים. ולא מן הרגל והרי היא פרדנית, שנאמר (בראשית ל, טז) ותצא לאה לקראתו:
אור הצפון
ועוד יותר מזה, התורה מטילה אשמה גם על לאה וקוראים אף אותה יצאנית שנאמר "ותצא לאה לקראתו" (בראשית ל).