מוסר על בראשית מט:טז

והנה מופלא הדבר. מנוח גדול הדור היה, כתוב עליו: ״ויהי איש אחד״ (שופטים יג), ודרשו חז״ל: ״כל מקום שנאמר בלשון הזה בצדיקים, שקול הוא כל״א צדיקים כמנין ויהי; ׳איש אחד׳, כל מקום שנאמר אחד, גדול הוא, בהקדוש ברוך הוא נאמר אחד, דכתיב: ׳ה׳ אחד׳, אין בעולם כיוצא בו. וכן באברהם: ׳אחד היה אברהם׳ (יחזקאל לג), לא היה באותם הימים כיוצא בו וכו׳״ (במדבר רבה י). ועוד שנענה ה׳ לתפלתו ושלח אליו שוב את מלאך האלהים. שנאמר: ״וישמע האלהים בקול מנוח ויברא מלאך האלהים עוד״. ובודאי היה ראוי לכך שזכה שיצא ממנו שמשון שהושיע את ישראל ושיעקב אבינו אמר עליו בברכותיו לבניו: ״דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל״ (בראשית מט), ודרשו חז״ל על פסוק זה ״ששמשון דן את ישראל כאביהם שבשמים״ ו״מה הקדוש ברוך הוא מגין על כל העולם כולו אף שמשון מגין בדורו על ישראל״ (סוטה י). ואם כן היאך אפשר לומר על מנוח זה, שהיה עם הארץ ואפילו בי רב לא קרא?

הנה לדגל זה ג' עניינים. א' גמילות חסדים. ב' צדקה. ג' מעשר. גמילות חסדים כולל לעניים, ולעשירים. לחיים, ולמתים. יחיד, ורבים. ועל כולם העוסק בצרכי ציבור באמונה, ומעמידים על הדין והאמת ושלום, וכשיש דין למטה אזי חסד מלמעלה. וכל זה היה בדן, (בראשית מט, טז) דן ידין עמו, ומי עוסק בצרכי ציבור כשמשון, ואמר (שם) כאחד שבטי ישראל, ופירש רש"י כדוד המלך, ובדוד המלך כתיב (ש"ב ח, טו) ויהי דוד עושה משפט וצדקה, ולזה מצטרף חסד, כמו שכתוב (ירמיה ט, כג) כי אני ה' עושה חסד ומשפט וצדקה: