מוסר על בראשית מט:י

גם נרמז מתתיה בהקרבת נשיאים, בקריאת יום ראשון דחנוכה ויקריבו נשיאי ישראל ראשי בית אבתם 'בית אבתם' בגימטריא 'מתתיה', ונעשה הנס על ידי מתתיה כהן גדול. ורמז הקב"ה לאהרן שהוא כהן גדול ראשון זה הנס בענין בהעלותך את הנרות כמו שכתב הרמב"ן, וכן מתחלה מקום אהרן היה ב'הוד', ואחר כך עלה למעלה ביותר. וכן תניא במסכת דרך ארץ (זוטא א') שבעה אבות כורתי ברית, ואלו הן, אברהם יצחק יעקב משה ואהרן פינחס דוד, והם שבע ספירות הבנין, ולסודם שבע הקפות בהושענא רבא, ויש לספרדיים פיוטים על זה כל הקפה חד מינייהו, הרי אהרן הכהן מבחינת 'הוד'. ואח"כ עלה ל'חסד' כמו שנאמר (דברים לג, ח) תומיך ואוריך לאיש 'חסידיך', וכמו שעלה משה רבינו ע"ה למדת תפארת בסוד הדעת למעלה. והנה מצד חסד שם של ע"ב כמנין 'חסד', וכן יהודה 'מכבי' עשה גבורות גדולות בעזר השם יתברך, גם 'מכבי' עולה ע"ב, וראשי תיבות *מי *כמוכה *באלים *יהו"ה, גם 'מכבי' אותיות 'בכים' ראשי תיבות *ברוך *כבוד *יהו"ה מ מקומו, (ונראה לי כי רומז למה שאמרו רז"ל (סנהדרין קי, א) החולק על מלכות בית דוד כחולק על השכינה. והנה חטא החשמונאים הם שלקחו המלכות לעצמם, כי כבר נגזר המלכות לשבט יהודה כמו שהאריך הרמב"ן בפרשת ויחי בפסוק לא יסור שבט מיהודה, ועל זה הרמז של 'מכבי' 'בכים' ברוך כבוד ה' ממקומו, כי ברוך ה' לעולם אמן ואמן, וענין החשמונאים לא פגמו בכבוד השכינה במה שלקחו המלכות, וכבודם היה לשמים, ועניינם לא היה רק כשגגה היוצאת מלפני השליט). ונעשו ניסים גדולים על ידי הכהנים הקדושים הללו, והחזירו עטרת התורה ליושנה וקיום מצותיה, וכתיב (משלי ו, כג) נר מצוה ותורה אור, על כן נתגלה בבית המקדש נס במנורה:

ובספרי ר' נהוראי אומר לא בקשו מלך אלא להעבידם עבודה זרה, שנאמר (ש"א ח, כ) והיינו אנחנו ככל הגוים. ועל הספרי הקשה האברבנאל, כשאמר הקב"ה לשמואל ועתה שמע בקולם, למה לא הזהירם הקב"ה רק שלא יעבדו עבודה זרה כו'. ונראה לפרש כי נרמז תוכחת במה שאמר (ש"א ח, ז) לא אותך מאסו כי אם אותי וגו'. והרמב"ן כתב בפסוק (בראשית מט, י) לא יסור שבט מיהודה כו', שחטאם היה שעשו כן לשמואל. וקשה א"כ לא סגי בלא חטא, דכל שופט הוא כשמואל, דיפתח בדורו כשמואל בדורו (ר"ה כה, ב). והמחוור שבכולן הוא דעת הר"ן בדרשותיו, ונראה שזה יהיה דעת רבי אליעזר, והוא שהם שני ענייני הנהגות. א' הוא משפט על פי התורה, ועל זה נתמנו הסנהדרין. וא' הוא נגד דין התורה, וזה נקרא הוראת שעה כי השעה צריכה לכך, ולא חרבה ירושלים אלא שהעמידו דבריהם על דין תורה (ב"מ ל, ב). ועל זה בא דרך רמז (דברים כא, ט) ואתה תבער דם הנקי, כי לפעמים מבערין דם נקי מכין ועונשים שלא כדין מפני צורך שעה. ועל זה היה תכלית שימת המלך, כי מלך פורץ גדר (פסחים קי, א). ועל זה אמר הכתוב (תהלים קכב, ה) כי שמה ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד, כסאות למשפט הם הסנהדרין, כסאות לבית דוד הוא כסא מלכות בית דוד:

לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו עד כי יבא שילה (בראשית מט, י). מצוה לידע פירוש זה הפסוק, בשביל להקהות שיני הפוקרים אשר פוקרים בזה הפסוק. וזה לשון הרמב"ן, לא יסור שבט מיהודה, אין עניינו שלא יסור לעולם, כי כתוב (דברים כח, לו) יולך ה' אותך ואת מלכך אשר תקים עליך אל גוי אשר לא ידעת אתה ואבותיך, והנה הם ומלכם בגולה אין להם עוד מלך ושרים, וימים רבים אין מלך בישראל, והנביא לא יבטיח את ישראל שלא ילכו בשבי בשום ענין בעבור שימלוך עליהם יהודה. אבל עניינו שלא יסור שבט מיהודה אל אחד מאחיו, כי מלכות ישראל המושל עליהם ממנו יהיה, ולא ימשול אחד מאחיו עליו. וכן לא יסור מחוקק מבין רגליו, שכל מחוקק בישראל אשר בידו טבעת המלך ממנו יהיה, כי הוא ימשול ויצוה בכל ישראל ולו חותם המלכות עד כי יבא בנו. ולו יקהת כל העמים לעשות בכלם כרצונו וזהו המשיח, כי השבט ירמוז לדוד שהוא המלך הראשון אשר לו שבט מלכות, ושילה הוא בנו אשר לו יקהת עמים, עד כאן לשונו: