מוסר על בראשית מט:יח

עוד בכלל הזה יש ענין פרטי, שמחויב אדם להלל לה' על עטישותיו, והוזכר זה בפרקי ר' אליעזר (נא) מיום שנבראו שמים וארץ לא היה אדם עוטש וחיה מאליו, אלא בכל מקום שהיה או בדרך או בשוק והיה עוטש היה נפשו יוצאה. עד שבא יעקב ובקש רחמים על זאת. אמר לפני הקב"ה, רבש"ע אל תקח נפשי ממני עד שאצוה אל ביתי את בני ואת בני בני. ונעתר לו, שנאמר (בראשית מח, א) ויהי אחרי הדברים האלה ויאמר ליוסף וגו'. שמעו כל מלכי הארץ רגזו וחלו שלא היה בטוח מיום שנברא העולם, לפיכך חייב אדם בשעת עטושו להודות להקב"ה שהפכו ממות לחיים, שנאמר (איוב מא, י) עטישותיו תהל אור, עד כאן. ושמעתי במה שאומרים בעיטושם (בראשית מט, יח) לישועתך קויתי ה', ויפה הוא. והכוונה בזה ההילול לה', כשם שהושעתני עתה, כן אני מקוה לישועתך. כעין ברכת הגומל שאומרים מי שגמלך טוב, הוא יגמלך טוב סלה:

והנה כתיב (תהלים צו, ו) הו"ד והד"ר לפניו עוז וחדוה במקומו, וזה הפסוק מורה על הגליות שהם לטובת ישראל, כי הכתוב אומר (איכה א, יג) כל היום דוה, רמז על הגלות הארוך שהוא על כל פנים אלף שנה, כי יומו של הקב"ה אלף שנה, ובעוונותינו הרבים רבו עוד רבו. ואומר הזוהר והודי נהפך עלי למשחית (דניאל י, ח), כי כשתהפך הו"ד נעשה דו"ה, וכבר הארכתי בזה הענין במקום אחר (עי' מס' שבועות פרק תו"א מעלת לומדיה הקדמה הג' ד"ה כתיב הוד והדר), וכתבתי כי הדר פירושו היפוך מלשון הדרן עלך, כלומר הפוך בה והפוך בה. והכוונה הוד וההיפך של הוד שהוא דוה הכל יצא מלפניו ויגרום לעתיד עוז וחדוה במקומו, כי ישמ"ח ה' במעשיו, ישמ"ח אותיות משי"ח. ועל זה אמר במדרש (שוח"ט כא), ינתן למשיח ההו"ד של משה וההדר של יהושע. כלומר, מן יהושע ואילך הותחלה ההשגה להתמעט והותחל ההוד להתהפך ונעשה הדר מלשון הרע, ודבר זה בעצמו גורם בהכלות פשע זוהמת הנחש, ויבא משיחנו יהיה יתרון אור שיהיה למשיח ההוד. וגם היתרון מכח ההדר שיהיה יתרון אור, וזה יהיה בזמן שיעמוד הכהן לאורים ותומים. וכן בפרשה זו נרמזים (כז, כא) ושאל לו במשפט האורים. וכן במנין בני ישראל נרמז ענין משיח, כמה שתמצא בבני דן חושם. ובפרשת ויגש (בראשית מו, כג) כתיב, ובני דן חשים. ומצאתי שכתב האר"י ז"ל, כי חסר כתיב, שהוא אותיות משיח, כי אז יעשה אחד משבט דן מלחמה גדולה כדאיתא בזוהר פרשת בלק (קצד, ב), יהי דן נחש עלי דרך (בראשית מט, יז), דא שמשון. שפיפון עלי ארח (שם), דא אליה אתא מן דן דפרח אחר בלעם, שכתיב בו (במדבר כג, ג) וילך שפי, ופרח באוירא בההוא ארח כדין אתכסי מעינא כו'. הנושך עקבי סוס (בראשית שם), דא עירא דאתא מדן דהוה בהדיה דוד, ובגיניה תליא גבורתא דדוד, דכתיב (ש"ב ח, ד) ויעקר דוד את כל הרכב. ויפול רוכבו אחור (בראשית שם), דא שריה דזמין למיתי בהדיה משיח בן אפרים, ואיהי משבטא דדן. מאן איהו למעבד נוקמין וקרבין בשאר עמין, ואז (שם יח) לישועתך קויתי ה' כו'. ומה שכאן מזכירו בשם חוש"ם, כי יהיה הוא כמו משו"ח מלחמה. וכן פינחס דאתי מצד אם מיוסף היה משוח מלחמה, מורה על משיח בן יוסף. ואח"כ יתהפך חוש"ם לחומש, כי יקויים (במדבר ה, ז) וחמישיתו יוסיף עליו, כדין המועל בהקדש, וקודש ישראל לה' כמו שכתב רש"י בפסוק (שה"ש ח, יב) האלף לך שלמה ומאתים לנוטרים את פריו. אמן:

וְכֵן לֶעָתִיד תִּהְיֶה הַנְּקָמָה בְּאוֹיְבֵי ה' עַל יְדֵי שָׂרָיָה מִשֵּׁבֶט דָּן, וְכַד יָקוּם דָּן כְּדֵין מְחַכֶּה לְפֻרְקָנָא דְּיִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב: "לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'". כְּשֶׁבָּא בִּלְעָם הָרָשָׁע לִפְנֵי פִּנְחָס, אָמַר לוֹ פִּנְחָס לְבִלְעָם הָרָשָׁע: רָשָׁע, כַּמָּה גִּלְגּוּלִין בִּישִׁין עַבְדַּת עַל עַמָּא קַדִּישָׁא! אָמַר לֵיהּ פִּנְחָס לְצַלְיָא: קוּם וְקַטְלֵיהּ, וְלֹא בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, וְתִתְקַיֵּם בֵּיהּ: "תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים". בְּהַהוּא שַׁעְתָּא עָבִיד בֵּיהּ כַּמָּה מִיתוֹת מְשֻׁנּוֹת, וְלֹא מֵת עַד דְּנָטִיל חַרְבָּא, דַּהֲוֵי חָקוּק עֲלֵיהּ חִוְיָא מֵהַאי סְטָר וְחִוְיָא מֵהַאי סְטָר. אָמַר לֵיהּ פִּנְחָס: בְּהָא טֻמְאָה, דַהֲוֵית עָסוּק בֵּיהּ, אַתָּה תָּמוּת בּוֹ. כְּדֵין קָטִיל לֵיהּ וְדַיְנוּן לֵיהּ בְּהַהוּא טֻמְאָה וּבְהַהוּא עָלְמָא עַצְמוֹי כֻּלָּהּ אִתְרְקִיבוּ, וּמִבְּשָׂרוֹ וְגוּפוֹ שֶׁל בִּלְעָם אִתְעֲבִידוּ נְחָשִׁים, חִוְיָן בִּישִׁין, וַאֲפִלּוּ מִתּוֹלָעִים, שֶׁאָכְלוּ אֶת בְּשָׂרוֹ, אִתְהֲדַרוּ מֵהֶם וְנַעֲשִׂים חִוְיָן, וּמֵעַצְמוֹתָיו נַעֲשׂוּ גַּם כֵּן נְחָשִׁים גְּדוֹלִים.