מוסר על דברי הימים א יז:ח

וָֽאֶהְיֶ֣ה עִמְּךָ֗ בְּכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר הָלַ֔כְתָּ וָאַכְרִ֥ית אֶת־כָּל־אוֹיְבֶ֖יךָ מִפָּנֶ֑יךָ וְעָשִׂ֤יתִֽי לְךָ֙ שֵׁ֔ם כְּשֵׁ֥ם הַגְּדוֹלִ֖ים אֲשֶׁ֥ר בָּאָֽרֶץ׃

שני לוחות הברית

על זה פירשתי ענין (ב"ב כה, ב) שלחן בצפון מנורה בדרום, דכתיב (שמות כו, לה) ושמת את השלחן מחוץ לפרוכת ואת המנורה נוכח השלחן, תלה המנורה בשלחן, ולפי פשוטו שהמנורה חשובה מהשלחן, איפכא הוה ליה למתלי. אמנם בנסתר הוא להיפך, שולחן מלכים רומז למלכות האמיתי, כל ישראל בני מלכים, והוא דיבוקינו בה' אלהינו לעולם הבא בנצחיות, והוא בצפון מה רב טובך אשר צפנת. ומנורה רומז על קיום התורה והמצות נר מצוה ותורה אור, ענין (דברים ז, יא) היום לעשותם. וזהו שאמר טוב שם, הוא מלכות, (דה"א יז, ח) ועשיתי לך שם כשם הגדולים. גם שם ראשי תיבות שלחן מלכים, הוא טוב משמן טוב שהוא המנורה:
שאל רבBookmarkShareCopy

שני לוחות הברית

דע יאמר כשתתיאש מסיתו זה טרחת בעבודת הש"י אל תסתיר מעשיך מבני אדם שים נגד פניהם למען ילמדו ותהיה מזכה וגם יקויים בך מקרא (דה"א יז, ח) ועשית לך שם כשם הגדולים ונתתי להם וגו' שם טוב מבנות ומבנים השיב תשיב לו כי הדבר הזה יביאנו אל החונף והפסד מ"ט וכוונת הפסוקים בשם הוא לעניין עושר וגדולה כי מה יועילנו השם בידיעתי קיצורי ואף אם יצא שמי בכל העולם תצא רוחו ישוב לאדמתו וגו' ואומר אין זכרון לראשונים. חסיד אחד אמר לחבירו הנשתוות א"ל באיזה עניין א"ל נשתוה בערכיך השבח והגנושת א"ל לא א"ל א"כ אין מעשיך הגונים גם גדולות הש"י ממעט מגמול עולם הבא חסיד א' בא לסוחר לקנות חפץ א"ל שכינו לתת לו כי הוא מאנשי היראה והתורה א"ל החסיד איני צריך לויתורך לא באתי לקנות בתורתי כי אם בדרכמונים:
שאל רבBookmarkShareCopy

שני לוחות הברית

ואנשי השם, הם האבות, ואגדלה שמך (בראשית יב, ב), וכתיב (דה"א יז, ח) ואעשה לך שם כשם הגדולים וקאי אאבות, והם כלא היו עיין בפרק במה בהמה (שבת נה, א) בענין תמה זכות אבות. ועיין שם בתוס' שמביאים פסוק (דברים ד, לא) ולא ישכח את ברית אבותיך. ואני אומר, כי יש חילוק בין האומר זכר את פלוני, להאומר לא שכח פלוני. והנה תמה בזה שאין זוכר, רק שלא שכח, ודו"ק. ועל כן לא אמר אין, רק כלא היו, והרמז שעדיין הווייה של לא קיים. וחכמים הם זכות עזרת השבטים שעל כל אחד מהם נאמר ישמח אב. וכתיב (משלי כד, ג) בחכמה יבנה בית והוא בית יעקב. והנה היה עת שהיה זכרונם תמיד לפניו יתברך בחשן המשפט, וממנו הגיע הידיעה ע"י אורים ותומים. ועתה כבלי מדע:
שאל רבBookmarkShareCopy