מוסר על דברים ב:ט

ובקונטרסי האר"י ז"ל מצאתי, יש לדעת למה בז' עממין ציווה הש"י לא תחיה כל נשמה, ובשעיר ועמון ומואב ציוה שלא להלחם. והענין כי ז' עממין הם ז' קליפות הז' כלים שנשברו, ואז כבר יצא מהם כל הקדושה. אבל של ג' ראשונות עדיין היה בהם קדושה, והם קני קניזי קדמוני שהוא מה שנתברר מג' ראשונות. ולעתיד יגמור לצאת כל הקדושה מהם ואז גם מהם לא נחיה כל נשמה, ואלו הג' הם שעיר ועמון ומואב. שעיר, רמז לראשונה כד"א משעיר מלכין. מוא"ב, לשון א"ב חכמה. עמון, נועם בינה. ושעיר הוא אדום. והז' מלכים שמלכו שם אינם ממנו, רק מלכו בארצו. ולכן כתיב בכל אחד מהם שם ארצו, כי לא היו מאדום. והזמזומים, הם מבירור חכמה לשון מחשבה, כמה דאת אמר (דברים יט, יט) כאשר זמם. ומאלו היה הערב רב, וכל מי שיש לו הרהור ומחשבות רעות הוא מהם. סיחון, לשון סייחים ועגלים, והוא קליפת חמור, והוא הערלה שעל הברית. ועוג, הוא עור הפריעה המקיף הברית, וזהו (תענית יט, א) עג עוגה, והיא קליפה קשה במאוד, גם כי דקה, כי היא יותר קרובה לקדושה, ואלו הם שני מלכי האמורי שהוא היסוד כד"א (ישעיה יז, ו) שנים שלשה גרגרים בראש עמיר. אשר בעבר הירדן, הירדן הוא יסוד הנוקבא ולכן לא היה אפשר להלחם בם ולנצחם אלא משה רבינו ע"ה, שהוא עמודא דאמצעיותא ומשתלשל בברית קודש והוא שוברם ולקח הקדושה מהם. ולכן *שני *מלכי *האמורי ראשי תיבות משה. והשם יתברך אמר לו (דברים ב, לא), ראה החילותי ת"ת לפניך, שכפת השר שלו לפניו. וארץ ישראל היא הנוקבא. והירדן יסוד. וזהו שכתוב (תהלים נ, ב), מציון מכלל יופי. פירוש שבה נכלל היופי שהוא יסוד הזכר הנקרא יופי בסוד יפה תואר ויפה מראה (יוסף בגימטריא ציון). וזהו שכתוב (דברים לא, יא) בבוא כל ישראל, לשון ביאה ממש כו', עיין שם שהאריך:

ואח"כ אלה הדברים דברי תוכחת. גם אלה רומזים שנתקיימו בהם קללות שבתורת כהנים ובמשנה תורה. בתורת כהנים כתיב (ויקרא כו, מו), אלה החקים והמשפטים וגו'. במשנה תורה כתיב (דברים כח, סט), אלה דברי הברית. אמנם תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך ותתהפך הקללה לברכה, והגלות סיבת הגאולה הגדולה כמו שתמצא בארוכה בפרשיות מטות ומסעי ודברים שסדרתים במסכת תענית שלי, שים עיניך עליו. גם בפרשת בלק ופנחס. ואלה יתהפך לאלה הכתוב במתן תורה (שמות יט, ז) וישם לפניהם את כל הדברים האלה, כי תמלא הארץ דעה, וזה יהיה בזמן משיח. אשר על כן בא הציווי בפסוק (דברים ב, ט) אל תצר את מואב וגו', אל תצר ואל תתגר בעמון וגו'. ופירש רש"י בפרשת בלק (במדבר לא, ב), מאת המדינים ולא מאת המואבים וכו', בשביל שתי פרידות שיצאו מהם רות המואביה ונעמה העמונית, שמהם יצא משיח יתגלה במהרה בימינו אמן:

עוד כתב הגאון רש"ל בדף הנ"ל וזה לשונו, (נזיר כג, ב) א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן, אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, אפילו שכר שיחה נאה, דאילו בכירה דקאמרה מואב, אמר ליה הקב"ה למשה (דברים ב, ט) אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה. מלחמה הוא דלא, הא אנגריא צריך ליעבד בהו. צעירה דקאמרה בן עמי, אמר ליה הקב"ה למשה ( שם יט) וקרבת מול בני עמון אל תצורם ואל תתגר בם, כלל, ואפילו אנגריא לא תעבד בהו: