וַיְהִ֨י כַאֲשֶׁר־תַּ֜מּוּ כָּל־אַנְשֵׁ֧י הַמִּלְחָמָ֛ה לָמ֖וּת מִקֶּ֥רֶב הָעָֽם׃ (ס)
שני לוחות הברית
ביאור המדרש, הנה ד' עניינים יש בפסוקים אלה המורים על ד' מיני חיבות שהיו עתה בהקמת המשכן שהתחיל הדיבור באהל מועד. א' אמר ויקרא ולא ויקר. ב' וידבר ה' וגו' לאמר דמשמע דהדיבור היה בעצם וחיבה מדכפל וידבר לאמר. ורש"י הוצרך לתרץ זה ג' קדימות הקריאה לדיבור, לא אמר ויקרא ה' וידבר אל משה, אלא עשה הקדמה ויקרא להראות שמכאן ואילך קדמה קריאה כו' וזהו חיבה יתירה. ד' אליו למעוטי את אהרן, ואם אהרן שהיה לו מחיצה לעצמו ממועט ממעלת משה מכל שכן ממועטים אחריני: