וַיִּתְעַבֵּ֨ר יְהוָ֥ה בִּי֙ לְמַ֣עַנְכֶ֔ם וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֵלָ֑י וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֤ה אֵלַי֙ רַב־לָ֔ךְ אַל־תּ֗וֹסֶף דַּבֵּ֥ר אֵלַ֛י ע֖וֹד בַּדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃
שני לוחות הברית
ועל זה רמז (שם יב) האנכי הריתי מהם את כל העם הזה אם אנכי ילדתיהו, כי הם כלולים בו, על כל זאת אין אנכי הרה שהוא כנגד השכינה המתעברת מהם, וגם אין אנכי מוליד אותם כנגד התפארת שהוא האב המוליד. ועל זה אמר (דברים ג, כו) ויתעבר ה' בי למענכם, פירוש נעשית השכינה מתעברת בי, פירוש כל עובריה היו בי ואנכי הייתי שלוחכם למענכם ודאי. ולכן פירש בתקונים שמשה רבינו ע"ה מתפשט בכל דור ודור בס' רבוא, דהיינו סבוב הגילגול של ס' רבוא שעליו נאמר דור הולך ודור בא, ופירוש שדור שהולך הוא דור שבא ולכן בכל דור ודור הוא מתפשט בס' רבוא ותורתו מאירה בהם וכלם יונקים ממנו כמבואר ענין זה בתקונים (תקון ס"ט קיד, א) בפסוק (בראשית ד, ב) ותוסף ללדת וכו':
אור הצפון
כתוב בתורה: "ויאמר ה׳ אלי רב לך" (דברים ג) "אמר ר׳ לוי: ברב בישר, ברב בישרוהו. ברב בישר - ׳רב לכם׳ (במדבר טז), ברב בישרוהו - ׳רב לך׳" (סוטה יג:). ופירש רש"י "שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה ונענש באותה מדה". משה רבינו עשה הכל, ולא חס על כבודו, כאמור, כדי לפייס את החולקים עליו ולהשלים אתם, אבל כנראה נמצא פגם מה בביטויו כנגדם "רב לכם בני לוי". ולא נוקה מפגם זה עד שהקדוש ברוך הוא דן אותו מדה כנגד מדה, ובעת התחננו לפניו שיזכהו להיכנס לארץ דחה את דבריו וציוה עליו להפסיק מתפילותיו באותו ביטוי: "רב לך אל תוסף דבר".
שני לוחות הברית
ובענין תפלה*רמז גדול שתפלה הועילה מחצה וראיה מגמרא דברכות ויתבאר דבור תוספות וחולק על ר"ש מודינא. עושה מחצה יתבאר מאמר א' בברכות (לד, ב) ודבור תוספות א' ועוררני זה הענין מה שמצאתי בתשובת רבי שמואל מודינא כחלק אחד בשאלה ל' אמר רבי אלעזר גדולה תפלה יותר ממעשים טובים שאין לך גדול במעשים טובים כמשה רבינו ע"ה אעפ"כ לא נענה אלא בזכות תפלה שנאמר (דברים ג, כו) אל תוסף דבר אלי עלה ראש הפסגה וזה לשון תוספות גדולה תפלה ממעשים טובים בלא תפלה שהרי משה רבינו ע"ה אף על פי שהיה בידו מע"ט הוצרך לתפלה. וז"ל רבי שמואל ממודינא וקשה מה חדשו לנו תוספות שאינו בגמרא ותחלה נראה לי לעורר בגמרא איך מוכיח שגדולה תפלה יותר וכו' בשלמא אם היינו רואים אדם שאין לו מעשים טובים ונענה בתפלה ואדם שיהיה בו מע"ט ולא נענה היה מוכח שגדולה תפלה אבל אין להוכיח ממרע"ה שאני אומר דתרוייהו כי הדדי נינהו ותרוייהו צריכות להיות נענה. עוד קשה למה לא אמר גדולה תפלה מת"ת שאין לך גדול בתורה כמרע"ה ולא נענה וכו'. או לאשמועינן רבותא גדולה תפלה מתורה ומע"ט מטעם דאין גדול בתורה ומעשים טובים כמשה רבינו ע"ה. עוד קשה איך אפשר לומר גדולה תפלה והלא נקרא כתיב אוטם אזנו וגו' וגם העוסק במצוה פטור מן התפלה. על כרחך נראה ומוכח שמע"ט גדולה מתפלה שדוחה אותה ונראה שכל זה מתורץ כשנבין כוונת התוספות והוא שנראה בעיני שהם אין גורסין תיבת יותר כמו שהוא בדבור וא"כ נאמר שכוונת התוס' לומר שלא נפרש גדולה תפלה יותר ממע"ט שודאי אינו כן. אלא הכי פירושו גדולה תפלה דבר גדול הוא תראה ותלמוד ממע"ט שאין לך וכו' כמרע"ה והוצרך לתפלה. הא ודאי שמעלה גדולה יש לתפלה ונראה מה שלא אמר שהרי מרע"ה לא היה כמוהו בתורה ובמע"ט עם כל זה הוצרך לתפלה. שכפי הנראה קשה מה שייך ולא נענה אלא וכו' נראה שלא נענה במעשים ונענה בתפלה ומה שייך ענייה במע"ט לכן נראה כמעט אדונינו משה היה שכל הפועל ולא היה פוסק תורה מפיו ואם כן כשגזר עליו הגזירה לא הוסיף בזה יותר ממה שהיה נוהג בעיונו תמיד כל האפשר בחק ב"ו אבל מעשים טובים אפשר להוסיף עליהם ובודאי מרע"ה שראה שנגזרה עליו גזירה אין ספק שהוסיף אומץ בע"ט לבטל הגזירה ולא הועיל לו עד שהתפלל קצת. וא"כ פירוש המאמר כן גדולה תפלה בא וראה כמה גדולה מעלת התפלה מנין אתה למד ממעשים טובים שאין לך וכו' וזה גילה לנו תוספות באמרם ממע"ט בלא תפלה דודאי היה קשה וכי עולה בדעת שתפלה גדולה ממעשים טובים עם התפלה אלא בא ללמד שגדולה תפלה ילמד ממע"ט בלא תפלה אע"פ שמרע"ה הוסיף אומץ לעשות מע"ט לבטל הגזירה מ"מ לא הועיל לו עד שהתפלל עכ"ל ר' שמואל ממודינא: