מוסר על דברים ג:כז

והיה עקב תשמעון (דברים ז, יב). מה כתיב למעלה מפרשה זו (שם ז), לא מרובכם מכל העמים חשק יי' בכם כי אתם המעט. במסכת חולין פרק כיסוי הדם (פט, א), דרש רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי, מאי דכתיב לא מרובכם מכל העמים חשק יי' בכם וגו', אמר להם הקב"ה לישראל, חושקני בכם, שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה, אתם ממעטין עצמיכם לפני. נתתי גדולה לאברהם, אמר לפני (בראשית יח, כז) אנכי עפר ואפר. למשה ולאהרן, אמרו (שמות טז, ז) ונחנו מה. לדוד, אמר (תהלים כב, ז) ואנכי תולעת ולא איש. אבל אומות העולם אינן כן. נתתי גדולה לנמרוד, אמר (בראשית יא, ד) הבה נבנה לנו עיר. לפרעה, אמר (שמות ה, ב) מי יי'. לסנחריב, אמר (מל"ב יח, לה) מי בכל ארצות וגו'. לנבוכדנצר, אמר (ישעיה יד, יד) אעלה על במתי עב. לחירם מלך צור, אמר (יחזקאל כח, ב) מושב אלהים ישבתי בלב ימים. אמר רבא ואיתימא רבי יוחנן, גדול שנאמר במשה ואהרן יותר ממה שנאמר באברהם. דאלו באברהם כתיב ואנכי עפר ואפר, ואלו במשה ואהרן כתיב ונחנו מה. ואמר רבא ואיתימא רבי יוחנן, אין העולם מתקיים אלא בשביל משה ואהרן. כתיב הכא ונחנו מה, וכתיב התם (איוב כו, ז) תולה ארץ על בלימה. אמר רבי אילעי, אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה, שנאמר תולה ארץ על בלימה. רבי אבהו אומר, מי שמשים עצמו כמי שאינו, שנאמר (דברים לג, כז) ומתחת זרועות עולם. אמר רבי יצחק, מאי דכתיב (תהלים נח, ב) האמנם אלם צדק תדברון מישרים תשפוטו בני אדם, מה אומנותו של אדם בעולם הזה, ישים עצמו כאלם. יכול אף לדברי תורה, תלמוד לומר צדק תדברון. יכול יגיס דעתו, תלמוד לומר מישרים תשפטו בני אדם:

עלה וגו' ימה וצפונה ותימנה ומזרחה (דברים ג, כז). עתה בא התשובה לסתור מה שחשב משה שסיחון ועוג מארץ ישראל, ומזה רצה להוכיח שהותר הנדר. אמר, ראה בעיניך כי סיחון ועוג אינו מארץ ישראל. והענין כי ידע משה כי ארץ ישראל ששם התפשטות הקדושה היא ארבע מאות פרסה על ד' מאות פרסה, ומשה היה שולט בעיניו בהפלגה. ובזה מתורץ יתור לשון שאמר שא נא עיניך וראה בעיניך, בעיניך מיותר, דודאי לא יראה בעינים אחרים. אלא רצה לומר בעיניך המופלגים בראיה מחודדת שהיא ביתר שאת מעיני שאר הנבראים. אמר ראה בעיניך ארבע מאות פרסה ותמצא אלו ד' מאות פרסה הם בתוך הגבולין של ארץ ישראל בלא ארצות סיחון ועוג, נמצא שאין לארץ סיחון כלל מקדושת ארץ ישראל אפילו במקצת, ובמלחמות מצוה של ארץ ישראל הנחתי הכל ליהושע ולא הותר הנדר. והוסיף לו הקב"ה ואמר ואפילו מלחמת סיחון ועוג שאינו מארץ ישראל הייתי מניח ג"כ ליהושע מאחר שלו נתנה מלחמת ישראל רק עשיתי כן. וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו, כי לולי עיניו הרואות זה לא היה לבו חזק כל כך בקבלת הציווי, וכענין שכתוב בסוף פרשת דברים (שם ג, כא) ואת יהושע צויתי בעת ההיא לאמור עיניך הרואות וגו':