מוסר על דברים ד:יא

בני, בואו ולמדכם מעלת יראת שמים. דעו בני כי יראת שמים מעלה גבוה ומעלתה רם על כל שאר מעלות המדות החשובות, ומפני חשיבותה נתנה הקדוש ברוך הוא ברשות האדם והשליטו עליה, שכך אמרו חכמים ז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, שנאמר (דברים י, יב) ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלהיך. חביבה היא יראת שמים לפני המקום שהיא שקולה כנגד כל מצות התורה, שכל העוסק בתורה ובמצות לשם שמים מביאין אותו לחיי העולם הבא, כענין שנאמר (משלי יד, כז) יראת ה' מקור חיים לסור ממוקשי מות. ואומר (קהלת יב, יג) סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם, כלומר שמור ועשה את המצות ביראת שמים, ואם יעשה אדם כל המצות כולן שלא לשמן ושלא ביראת שמים, לא די שאינן עולין למצות, אלא שעולין לו לחובה, כענין שנאמר (תהלים נ, טז-יז) ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי ותשא בריתי עלי פיך, ואתה שנאת מוסר ותשלך דברי אחריך. ואמרו חכמים ז"ל כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת ואיזו חכמה שתחלתה היתה לשם שמים, כגון חכמתו של ר"ע, דאמר ר"ע זו היתה תשמישי לפני חכמים, מצאתי הרוג אחד, ונטפלתי בו בשלשה תחומי שבת, עד שהבאתיו למקום קבורה, וכשבאתי והרציתי הדברים לפני חכמים אמרו לי, על כל פסיעה שפסעת מעלין עליך כאלו שפכת דמים. דנתי על עצמי קל וחומר ומה בשעה שנתכוונתי לזכות חטאתי לרבות מעטתי, אלו נתכוונתי למעט על אחת כמה וכמה. וכיון שהיתה תחלת תורתו לשם שמים לפיכך זכה ועלתה לידו. הרי כבר למדנו כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת. כגון ר' עקיבא שהיתה תחלת תורתו ביראת שמים. וכל שאין יראת חטאו קודמת לחכמתו אין חכמתו מתקיימת, כגון שאם אין תחלת תלמודו ביראת שמים, אין תלמודו מתקיים בידו, כגון תלמודו של אלישע בן אבויה שלא היתה תחלת תלמודו לשם שמים אלא על שראה אביו מעלת התורה למד לבנו תורה, אמרו עליו על אבויה שהיה מחשובי ירושלים, ובשעה שנולד לו אלישע זימן אבויה אביו את כל זקני ישראל שיסעדו אצלו, וזימן ביניהן רבי אליעזר ורבי יהושע, כיון שאכלו ושתו מהן מרקדין ומהן מזמרין. אמר רבי אליעזר לרבי יהושע, כל אלו עוסקין במלאכתן אף אנו נעסוק במלאכתנו, ישבו ונתעסקו בתורה וירדה האש והקיפה אותם, אמר להם אבויה באתם לשרוף את ביתי, אמרו לו לאו, אלא בדברי תורה אנו עוסקין ועיקר נתינתה באש נתנה, שנאמר (דברים ד, יא) וההר בוער באש, אמר הואיל וכך היא כבודה של תורה, אף אני איני מלמד לתינוק זה אלא תורה. ועל ידי שלא היתה לשם שמים לא עלתה בידו ונטרד מן העולם. וכן הוא אומר (תהלים קיא, י) ראשית חכמה יראת ה', שכל חכמה שאין יראת שמים קודמת לפניה, אינה חכמה. ואמרו חכמים כל אדם שיש בו תורה ואין בו יראת שמים, דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימיות, והחיצונות לא מסרו לו, שאין לו דרך ליכנס בפנים. שאלו את ר' יוחנן חכם וירא חטא מהו, אמר להן זה אומן וכלי אומנתו בידו. חכם ואין ירא חטא, אמר להן הרי זה אומן ואין כלי אומנתו בידו, ואמרו חכמים ז"ל גדולה היא היראה ששני ספרים כתב שלמה ולא חתם בהם אלא ביראה, שכן חתם בקהלת (יב, יג) סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא. וחתם במשלי (לא, ל) שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל. וכל מי שיש בו תורה ויראת שמים, הקדוש ברוך הוא והבריות מתהללין בו כענין שנאמר (תהלים קיא, י) ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם תהלתו עומדת לעד. ולא עוד אלא שהבריות מתהללין בו ומכבדין אותו כענין שנאמר (תהלים קיב, ט) קרנו תרום בכבוד:

ועתה אסדר ג' מתנות טובות אלו. אעברה נא ואראה את הארץ כו' (דברים ג, כה), בכאן מעלת ארץ ישראל. אח"כ התחיל במעלת התורה ותלמוד מביא לידי מעשה, התחיל (ד, א) ועתה ישראל שמע אל החקים ואל המשפטים אשר אנכי מלמד אתכם לעשות כו'. ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים כו' (שם ה). ואח"כ מספר מעלת מתן התורה (שם יא), ותקרבון ותעמדון תחת ההר וההר בוער באש עד לב השמים. אח"כ פרשת כי תוליד בנים ומוזכר שם מתן תורה (שם לו) מן השמים השמיעך את קולו וגו':

וזהו סוד (דברים ה, ה) אנכי עומד בין ה' וביניכם. וכבר ידוע כי סוד אנכי בבינה, וכמו שאמר (רות ד, ד) אנכי אגאל, והבינה היא היובל הדרור, ואז היה משה באספקלריא המאירה אור בהיר מאור הגנוז מאחר שהשיג ג"כ שער החמשים. ובזה יובן מה שאמר (דברים ה, ד) פנים בפנים דיבר ה' עמכם, משמע שלא היה הפסק ביניהם, ואיך אמר אנכי עומד בין ה' וביניכם. אלא משה רבינו ע"ה לא היה הפסק, כי הוא לא היה מחיצה רק אור בהיר וזהיר, ועל שזכה בקבלת תורה לכל נ' שערי בינה נתקיים שם הבל, כי משה גלגול הבל כנודע, וכבר לקח הה"א לשמו דהיינו משה. עתה עלה בהר הבוער באש על ל"ב השמים שהם ל"ב נתיבות חכמה מצד השפעתם לבינה, כי כשזכה לכל נ' שערי בינה ממילא קיבל השפעתו ל"ב נתיבות חכמה, הרי נשלם שם הבל. וגם בה"א הוסיף הארה בה' חומשי תורה, ומצאתי בקונטרסי האר"י ז"ל *בעלותי *ההרה *לקחת, ראשי תיבות הב"ל: