מוסר על דברים ד:כ

מה לנו לחפש אחר תוכחת מוסר, הלא הפרשה כולה וכן כל הפרשיות משנה תורה כולם מלאים מתוכחת מוסר, הן מקיום החקים והמשפטים והמצות, ושלא לסור ימין ושמאל, וליראה את ה' אלהינו ולאהבה אותו. והן מלימוד התורה, כמו שכתוב (דברים ד, ו) ושמרתם ועשיתם. ושמרתם זו משנה, ועשיתם מעשה, דהיינו ללמוד וללמד לשמור ולעשות. וציוה להם שיזכרו תמיד במתן תורה, כי פנים בפנים דיבר ה' עמנו, כי אף נשמות של כל הדורות היו במתן תורה. ומחייבים אנו לזכור בחסד הגדול אשר בחר בנו מכל העמים כמו שנאמר (שם ד, כ) ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים להיות לו לעם נחלה כיום הזה. ויום הזה פירושו בכל יום ויום שאנחנו קוראים זה הפסוק, וכמו שכתב רש"י בפסוק (בראשית כב, יד) אשר יאמר היום בהר ה' יראה, עיין שם. ואנחנו עמו אשר בחר בנו ונתן לנו תורתו, ומשה רבינו ע"ה למדה אותנו כמ"ש (דברים ד, ה) ראה למדתי אתכם, ובא אזהרה גדולה שלא נשכח:

ועל זה רומז במדרש שוחר טוב (קז, ד) על פסוק (תהלים קז, ב) אשר גאלם מיד צר, כשם שהצפור ביד צייד, אם מבקש המיתה, אם מבקש חיה. כך היו ישראל משוקעים ביד המצריים וארד להצילו מיד מצרים. וכן הוא אומר (שמות יד, ל) ויושע י"י ביום ההוא. אמר ר' אבא בר יהודא בשם רבינו, כך היו ישראל ניתנים ביד מצרים כעיבור שניתן בתוך מעיה של בהמה. וכשם שהרועה נותן היד בתוך מעיה ושומטו, כך עשה הקב"ה, שנאמר (דברים ד, לד) לבא לקחת לו גוי מקרב גוי. אמר ר' איבו בשם רבי יוסי בן זמרא, כשם שהזהבי הזה פושט ידו ונוטל הזהב מן הכור, כך הוציא הקב"ה את ישראל ממצרים, שנאמר (שם כ) ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים, עד כאן לשונם: