מוסר על דברים ה:כב

ויש לפום ריהטא קושיא גדולה על זה, ישראל הקדימו נעשה לנשמע קודם שבאו לדביקות הגדול שעלו למדריגת הנבואה בעת קבלת התורה. וכשבאו לדביקות הגדול הפכו להקדים נשמע לנעשה, כדכתיב פרשת ואתחנן (דברים ה, כד) קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר ה' אלהינו ואת תדבר אלינו את כל אשר ידבר ה' אלהינו אליך ושמענו ועשינו, אתמהה. הענין, היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם (עירובין כא, א), ושכר מצוה היא מצוה (אבות ד, ב), דהיינו רוחניות המצוה והשגחתה. ועשיית המצוה נקרא מעשה, ורוחניות נקרא תלמוד. וזהו ענין של נעשה ונשמע מצדינו, ואד יעלה מן הארץ (בראשית ב, ו) בעולם הזה שהוא עולם המעשה, ועולה ההתעוררות מלמטה למעלה ומתדבק המעשה ברוחניות המעשה דהיינו נשמע, כי במעשינו אנו מתקנים שמו הגדול בסוד (ש"ב ח, יג) ויעש דוד שם, שכתבתי למעלה. ואח"כ מצד הקדוש ברוך הוא שהוא יתן השכר, אזי מוקדם נשמע לנעשה, כי יפתח המקור סוד רוחניות המצוה והשקה את האדמה (בראשית ב, ו), הוא האדם שיקבל השכר ההוא. ואז מן נשמע יגיע לנעשה, רצוני לומר, כי כששפע הברכה יורד ממקום נשמע, ע"כ מהשפעה הדקה היורדת מלמעלה נתעבה קצת ברדתה זה נקרא נעשה. גם נעשה זה פרושו תיקון הדבר, כמו שפירש רש"י (בראשית א, ז) ויעש אלקים את הרקיע. על כן בקבלת התורה שהיו ישראל במדריגה עליונה וראו עולמם בחיים מדוגמת עולם הבא, הקדימו נעשה לנשמע. וזה (דברים ה, כב) ועתה למה נמות, כי תכלית המיתה היא לבא לעולם הבא למדריגת נשמע, ועתה שבאנו לזה אין צורך למיתה. אם יוספים אנחנו לשמוע וגו' ומתנו (שם). אמרו לשמוע, ורצונם בזה אם יהיה תוספת סוד שמיעה לנו במיתתנו יותר ממה שיש לנו עתה, אזי ומתנו, מרוצים אנו למיתה. וקרוב לזה פירש הר"מ אלמושנינו ז"ל:

ובדמיון דבר זה, יתורץ כל הני דחשיב התם. דאיתא התם, תנא ג' דברים עשה משה מדעתו והסכים הקב"ה עמו. הוסיף יום אחד מדעתו, ופירש מן האשה, ושבר את הלוחות. הוסיף יום אחד מדעתו, מאי דרש. היום ומחר, היום כמחר, מה מחר לילו עמו, אף היום לילו עמו, ולילה דהאידנא נפק ליה, ש"מ תרי יומי לבר מהאידנא. מנלן דהסכים הקב"ה על ידו. דלא עד שכינה צפרא דשבתא. ופירש מן האשה, מאי דרש. נשא קל וחומר בעצמו, אמר ומה ישראל שלא דברה שכינה עמהן אלא שעה אחת וקבע להם זמן, אמרה תורה (שמות יט, טו) והיו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל האשה. אני שבכל שעה ושעה שכינה מדברת עמי ואינו קובע לי זמן, על אחת כמה וכמה. ומנלן דהסכים הקב"ה על ידו. דכתיב (דברים ה, כב) לך אמור להם שובו לכם לאהליכם, וכתיב בתריה ואתה פה עמוד עמדי. ואית דאמרי, פה אל פה אדבר בו. שיבר את הלוחות, מאי דרש. אמר ומה פסח שהוא אחד מתרי"ג מצות, אמרה תורה (שמות יב, מג) כל בן נכר לא יאכל בו. התורה כולה וישראל משומדין, על אחת כמה וכמה. ומנלן דהסכים הקב"ה על ידו. שנאמר (שמות לד, א) אשר שברת, ואמר ריש לקיש, יישר כחך ששיברת, עד כאן:

הרי ג' מתנות טובות, ארץ, תורה, עולם הבא. ומשה רבינו ע"ה זכה בכולן מן המובחר ומסולת שבהן, דהיינו פנימיות אלה ג' מתנות כאשר אפרש. ועל זה בא הרמז לאחר הזכרת ארץ ישראל והזכרת מתן תורה ורמז עולם הבא במה שאמרו (דברים ה, כב), ועתה למה נמות כדפירשתי, אמרו ישראל אל משה רבינו ע"ה קרב אתה ושמע. וכן אמר הש"י למשה רבינו ע"ה (שם כח), ואתה פה עמוד עמדי. אתה ראשי תיבות *ארץ *תורה *הבא. ומשה רבינו ע"ה אף שלא נכנס לארץ התחתונה הגשמיית, נכנס בארץ העליונה בחייו כמבואר בזוהר (ח"א כא, ב), והעתקתיו לעיל בפרשת ויחי (תו"א ד"ה ומעתה). יעקב אבינו נקבר בארץ ישראל, כי נתדבק בארץ ישראל העליונה שהיא מדת מלכות. ומה שזכה יעקב אבינו לאחר מותו, זכה משה רבינו ע"ה בחייו, כי היה איש אלהים בעלה דמטרוניתא. ולאחר מותו נתעלה משה ביובל העליון שהוא הבינה הרי שג' מתנות אלה זכה בהם משה בפנימיות ובתוכיותם, בחייו זכה לארץ העליונה וגילוי כתר תורה שזכה לדעת סודותיה הנעלמים. אח"כ זכה לעולם הבא הנעלם הפנימי כי משה עלה הוא בן עליה על הכל. כי אלו ג' מתנות טובות הם נגלות והם נסתרות: