מוסר על דברים ו:ח

משפט הנחתן. תחלה מניח תפלין של יד ואח"כ של ראש שכן אמר הכתוב (דברים ו׳:ח׳) וקשרתם לאות על ידך וגו' וקבלו רז"ל שהיד הזאת היא של שמאל ממה שכתוב (שמות י״ג:ט״ז) והיה לאות על ידכה יד כהה והיא היד שאין הכח והגבורה מצויין בה כמו בימין. ועוד שהימין נקראת ימין והשמאל נקראת יד הוא שכתוב (ישעיהו מ״ח:י״ג) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים. וכתיב (שופטים ה׳:כ״ו) ידה ליתד תשלחנה וימינה וגו'. וטעם הנחת תפלין של יד קודם לשל ראש מפני שהתפלין של יד נקראו אות ושל ראש נקראו זכרון ועל כל פנים האות קודם לזכרון שאם אין אות אין זכרון, ולכך אמרו כשהוא מניח מניח של יד תחלה ואחר כך של ראש וכשהוא חולץ חולץ של ראש ואחר כך של יד שכן כתוב (דברים ו׳:ח׳) וקשרתם לאות על ידך וגו' ודרשו רז"ל כל זמן שבין עיניך יהיו שתים, ואלו היה חולץ של יד תחלה כמו שהניחן תחלה לא היה בין עיניו שתים ועל כן יש לו להניח של יד תחלה ולחלוץ של ראש תחלה כדי שיהיה האות ראשון ואחרון אשר עליו בא הזכרון:

עוֹד בָּאתִי לְעוֹרֵר עַל דְּבַר מַה דְּאִיתָא בַּגְּמָרָא (ברכות י"ד:): אָמַר עוּלָא: כָּל הַקּוֹרֵא קרִיאַת שְׁמַע בְּלִי תְּפִלִּין, כְּאִלּוּ מֵעִיד עֵדוּת שֶׁקֶר בְּעַצְמוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁאוֹמֵר (דברים ו' ח'): "וּקשַׁרְתָּם" וְהוּא אֵינוֹ קוֹשֵׁר. וְאַף שֶׁבְּדַעְתּוֹ לִקְשֹׁר אַחַר כָּךְ, אֵינוֹ מוֹעִיל לָזֶה, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ קּוֹשֵׁר תֵּכֶף. וְלִכְאוֹרָה פָּשׁוּט, דְּהוּא הַדִּין כְּשֶׁאוֹמֵר (שם ה'): "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ" וְגוֹ', יִרְאֶה לְהַכְנִיס אַהֲבַת ה' יִתְבָּרַךְ בְּלִבּוֹ, וְהַיְנוּ כְּמוֹ שֶׁכָּתַב בְּ"חוֹבַת הַלְּבָבוֹת" שַׁעַר אַהֲבַת ה' פֶּרֶקּ ג', שֶׁיִּתְבּוֹנֵן בִּגְדֻלַּת הַבּוֹרֵא וְרוֹמְמוּתוֹ [שֶׁהוּא מְחַיֶּה כָּל הָעוֹלָמוֹת] וּבְהִפּוּךְ קַטְנוּת עֵרֶךְ נַפְשׁוֹ וּזְעִירוּתוֹ וְזוּלָתוֹ, וְאַחַר כָּךְ יַכִּיר רֹב טוּב הַבּוֹרֵא עָלָיו בְּהַתְמָדַת טוֹבוֹתָיו מִיּוֹם הֱיוֹתוֹ עַל הָאָרֶץ לֹא לְפִי מַעֲשָׂיו, וּמַסְתִּיר עֲוֹנוֹתָיו מִבְּנֵי אָדָם וּמַאֲרִיךְ לוֹ. וְאִם קָשֶׁה לוֹ לְכַוֵּן כָּל זֶה בְּעֵת קְרִיאַת שְׁמַע, יִרְאֶה לְהִתְבּוֹנֵן בְּכָל זֶה עַל כָּל פָּנִים פַּעַם אַחַת בַּיּוֹם, וְכִי בִּשְׁבִיל שֶׁהִיא מִצְוָה תְּדִירִית, שֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בִּזְמַן, כַּיָּדוּעַ, תִּהְיֶה נִגְרַעַת שֶׁלֹּא יִרְאוּ לְקַּיֵּם אוֹתָהּ עַל כָּל פָּנִים פַּעַם אַחַת בַּיּוֹם. ? וְטוֹב שֶׁיִּרְאֶה לְהִתְבּוֹנֵן בְּזֶה אַחַר הַתְּפִלָּה, קֹּדֶם שֶׁיִּכָּנֵס לְבֵיתוֹ לֶאֱכֹל, וְדֻמְיָא דִּשְׁאָר מִצְוֹת הַמֻּטָּלוֹת עַל הָאָדָם, כְּמוֹ תְּפִלִּין אוֹ לוּלָב וּמִינָיו בְּחַג הַסֻכּוֹת, דְּאֵינוֹ אוֹכֵל קֹדֶם שֶׁמְּקַיְּמָן כַּמְבֹאָר בְּסִימָן תרנ"ב וּבְסִימָן רל"ה, עַיֵּן שָׁם.

עוד שם בעמק ברכה (דף ק"ה), כתב האבן שועיב בדרשת סוכות וזה לשונו, ושמעתי שיש לאדם להקדים נטילת האתרוג בשמאל, ואח"כ לולב בימין. וכשמניחו או נתנו, נותן הלולב תחלה, ואח"כ האתרוג, כענין התפלין. וכן הקדים הפסוק (ויקרא כג, מ) פרי עץ הדר כו'. וכמו שכתוב בתפילין (דברים ו, ח) והיו לאות על ידך, כל זמן שיהיו הטוטפות בין עיניך יהיו שתים, וכן כל זמן שהלולב בימין כו', עד כאן לשונו: