וּנְתָנָ֞ם יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ לְפָנֶ֖יךָ וְהִכִּיתָ֑ם הַחֲרֵ֤ם תַּחֲרִים֙ אֹתָ֔ם לֹא־תִכְרֹ֥ת לָהֶ֛ם בְּרִ֖ית וְלֹ֥א תְחָנֵּֽם׃
שערי תשובה
לֹא תְחָנֵּם (דברים ז':ב'). פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל לֹא תִּתֵּן לָהֶם חֵן, שֶׁאָסוּר לְאָדָם שֶׁיֹּאמַר: כַּמָּה נָאֶה גּוֹי זֶה. עוֹד פֵּרְשׁוּ, שֶׁלֹּא לָתֵת לָהֶם מַתְּנַת חִנָּם.
שני לוחות הברית
וזה לשון תוס' (ד"ה) תשיך לא סגי דלאו הכי, אבל אי תשוך ניחא, דלא סגי דלא תשוך דאסור להלוות לו בחנם כדקאמר קרא (דברים ז, ב) לא תחנם. ועוד שאמר הכתוב להלוות להם בריבית כדי לחסרם. וא"ת ומאי פריך מהאי קרא הא לא אסור אלא מדרבנן גזירה שמא ילמוד ממעשיו כדאמרינן בסמוך (עא, א). וי"ל דהכי פריך מהאי קרא כיון דאמר רחמנא דמצוה לחסרם לא היה לחכמים לאוסרם, עד כאן לשונם:
פלא יועץ
לא תחנם (דברים ז ב) לא תתן להם חן (עבודה זרה כ, א). אסור לומר: מה נאה גוי זה! או לשבח מעשיהם, דכל חסד דעבדי לגרמיהו עבדי: