מוסר על דברים ז:ז

וכבר כתבתי למעלה (ד"ה וסוד העיבור) נשמות ישראל בסוד (תהלים סח, כז) אדני ממקור ישראל. וזהו רמז (דברים ז, ז) כי אתם המעט מכל העמים, וכתב רש"י ה' מעט, כי נכנסו בסוד ה' זו והיו ס"ה כמנין אדנ"י העולה ס"ה. זו תורת יהו"ה משיבת נפש, רוצה לומר אותיות יה"ו מורות על התורה שבכתב ושבעל פה כדפירשתי, והיא תמימה רוצה לומר השם שלם בכפילות הה' שם נפשות ישראל כדפירשתי ה' אחרונה סוד ושמינו קראת בשמך:

ודעו בניי יצ"ו, כי דבר הזה שדברתי שהמפתחות מסורות ביד האדם יש בו סוד כמוס מוסר לחכמי האמת הבאים בסוד י"י המקובל איש מפי איש עד ממשה מסיני, כי ממש ביד האדם נתונים נתונים הם מפתחות החיצוניות ומפתחות הפנימיות. ולא לפתוח על עצמו לבד יצא בעבודת הקודש אשר עובד, כי אם עיקר העבודה צורך גבוה ליחד השם הגדול בכחותיו עד אי"ן סו"ף, וזהו ע"י התורה וקיום מצותיה אשר שרשם הם סוד האצילות הנאצל עבור האדם שהוא בצלם ודמות עליון, שעל ידי קיום התורה והמצות מעורר כח עליון וכביכול מחזיקו. כי כבר רמזתי למעלה בכמה מקומות כי כל אצילת הבנין הוא תפאר"ת ומלכו"ת שהם שרשי העולמות, והם סוד (תהלים לד, טו) סור מרע ועשה טוב, דהיינו מצות עשה ולא תעשה, ואז בקיום מעשה טוב התחתונים כי כן ראשית המחשבה סוף המעשה, אז נתוסף כח בגבורה שלמעלה כביכול ואהבה וריעות וחיבור גדול בין שני הדודים הנ"ל, ושני הכרובים ההם פניהם איש אל אחיו (שמות כה, כ), כמעור איש ולויות (מ"א ז, לו), כי אנחנו בית ישראל יצאנו בנשמותינו מבטן אמנו דהיינו שם אדנ"י מקור ישראל כמו שנאמר (תהלים סח, ל) במקהלות ברכו אלקים אדנ"י ממקור ישראל, ע"י זיווג תפאר"ת המריק שלו צדי"ק יסוד עולם שמשם נשמות פורחות כי א"ל ח"י בקרבנו. ועל כן משפחות ישראל הם ס"ה כמו שכתוב (דברים ז, ז) כי אתם המעט, ה' מעט מכל העמים, והעובדי גלולים הם ע', וישראל ס"ה כמנין שם אדנ"י. וכשהענפים שבמדת אדנ"י שהם שרשי ישראל מאירין, אז מאיר נגד פני השם הגדול, ואז מתייחד השם מכבודו בסוד (זכריה יד, ט) ידו"ד אחד ושמו אחד, וגורם אהבה ויחוד למעלה, ואז שכינה בישראל בסוד (ויקרא כו, יא) ונתתי משכני בתוככם. ואם ח"ו ישראל חוטאים, אז פירוד בין הדביקים, ושכינה כביכול בגלות, ושפחה תירש גברתה כדנפרש לקמן (עי' בד"ה וז"ל הרב פ"ז), ואז אין השם שלם ח"ו, כי חסר ו"ה כי כבר פירשתי למעלה (בהקדמה) באותיות ו"ה שהוא הבנין שם יש אחיזה לשרים החצוניים:

על כל זה בא משה רבינו ע"ה הדוגמא, ותיקן בסימנים שהיו בו ב' האחרונים יון ואדום. יון, צרת ביטול תורה, לוי שבט שלישי מורה על התורה כמאמרם (שבת פח, א) בריך רחמנא דיהב לן אוריין תליתאי כו'. גם לוי, ל"י עולה מ' יום בסיני, ו' ששי בסיון. גם לוי לויית חן. יון, יפת אלקים ליפת וגו' (בראשית ט, כז), יפיפיותו של יפת כו' לשון יוני, וכן יון בהיפוך נוי לשון יפיפיות, גם יון אותיות לוי בהיפוך דטלנ"ת. ובמדרש (עי' זוהר ח"ב רלז, א) תמימה זו יון שדעתם קרובה לדעתינו. והנה זאת תורת אדם כי אדם לגו, והנגלה נקרא בשם אדם, והאדם בצלם אלקים מצד התורה והשכל. וכמו שהתורה כלל העולם, כך האדם תמונת כל הג' עולמות כמו שכתבו כל המפרשים. הראש שבו השכל בדמות עולם השכל, אחר כך הצואר והגרון והלב שהאדם חי מדבר דיבור החיצוני יהגו בגרונם והלשון קולמוס הלב כנגד עולם הגלגלים השמים מספרים כבוד אל. אחר כך מתחת טיבורו ולמטה כלי הגיעול וההפסד מקום הערוה עולם השפל ערות הארץ. על זה בא הדמיון בלוי ויון. כובע בראש, ואח"כ נגד ההגיון משמיעים קול, ואח"כ מכסין הערוה, הרי יון מתדמה ללוי. ומאן נוכח כי הוא קליפה קוף בפני אדם, על זה אמר אלו מועטים כו', על דרך (דברים ז, ז) לא מרבכם וגו' כי אתם המעט, והוא סוד המרכז. עיין בפירוש המשניות להרמב"ם סוף סוטה, יוסי קטנתן של החסידים: