מוסר על דברים ז:ט

ג' למסור גופו ונפשו עבור מצוה לעת הצורך. במכילתא (פ' בחדש ו) ועושה חסד לאלפים וגו' (שמות כ, ו), אלו הן ישראל שהן יושבין ומוסרין נפשם על המצות, מה לך יוצא ליהרג על שמלתי את בני, לצלוב על שעשיתי המצות, מה לך לוקה על שנטלתי הלולב כו'. וזהו ענין יצחק שאמר לישמעאל באבר אחד אתה מייראני כו' (סנהדרין פט, ב), ועל זה עקידה:

וּכְשֶׁיֵּשׁ אֱמֶת לְמַטָּה – אָז יַשְׁקִיף הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּצֶדֶק עַל הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פה יב): ״אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח, וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף״. לָכֵן רְאֵה שֶׁיִּהְיוּ כָּל עִנְיָנֶיךָ בָּאֱמֶת, רַע אוֹ טוֹב, וְתִסְמֹךְ עַל הָאֵל הַנֶּאֱמָן, שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָיו״ (דברים ז ט).