מוסר על דברים טז:יב

הַזְּכִירָה הִיא מַעֲלָה עֶלְיוֹנָה, וְהִיא כְּלִי שֶׁמַּחֲזֶקֶת כָּל הַמִּצְווֹת וְכָל הַתּוֹרָה. בַּצִּיצִית נֶאֱמַר (במדבר טו לט-מ): ״וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת יְיָ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם... לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי״. בַּתְּפִלִּין נֶאֱמַר (שמות יג ט): ״וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ, וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ, לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְיָ בְּפִיךָ״; וּכְתִיב (דברים טז יב): ״וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרָיִם, וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה״.

והנה העונשים המה בעולם הנצחי וגם בעוה"ז, אלא שלעונשי עוה"ז יש תקנה כמאמרם ז"ל בפסחים ובילקוט הושע ב' תק"כ. גדול השלום כו' אינו יכול לשלוט בהם כו'. והעיקר מה שפחדו העובדי כוכבים הוא מפורענות העוה"ז, כי עוה"ב אינו נכנס בלב במהרה, לזאת כאשר שמעו שקבלו ישראל את התורה, ענו כולם ד' יברך את עמו בשלום, שינצלו מפורענות העוה"ז: