מוסר על דברים טז:יז

איש כמתנת ידו כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך (דברים טז, יז). ישוב אלו הכפי"ן הוא כך. אל יחשוב האדם כשהוא מפזר ונותן מתנת ידו ממש, כי משל הקב"ה הוא שהזמין לו, וכמו שאמר דוד המלך ע"ה (דה"א כט, יד) כי ממך הכל ומידך נתנו לך. וזהו כמתנת ידו, ולא מתנת ידו ממש:

וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ, שֶׁזּוֹכְרִין תָּמִיד זְכוּת אָבוֹת, צְרִיכִין לֵילֵךְ גַּם כֵּן בְּעִקְּבוֹת יַעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וְכָל אָב יִרְאֶה לְהַרְגִּיל בְּנוֹ לְתוֹרָה וּלְמִצְוֹת כָּל עֵת הֱיוֹת הַבֵּן עַל שֻׁלְחָנוֹ, וְהוּא עַד שְׁנַת עֶשְׂרִים וְאַחַת, וְאָז, אֲפִלּוּ אִם יֵצֵא לוֹ הַגּוֹרָל לַעֲבוֹדַת הַקִּיסָר יָרוּם הוֹדוֹ, וּבְוַדַּאי לֹא יוּכַל לִלְמֹד בָּעֵת הַהִיא, אַף עַל פִּי כֵן לֹא תָּסוּר מִמֶּנּוּ קְדֻשַּׁת הַתּוֹרָה, שֶׁלָּמַד עַד עַתָּה. [וּבְוַדַּאי יַצְלִיחֶנּוּ הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְיִתֵּן בְּלֵב הַמַּלְכוּת וְיוֹעֲצָיו וְשָׂרָיו עָלָיו לְטוֹבָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב אֵצֶל יוֹסֵף (בראשית ל"ט כ"א): "וַיְהִי ה' אֶת יוֹסֵף וְגוֹ', וַיִּתֵּן חִנּוֹ" וְגוֹ']. וְגַם בִּמְלֹאת שְׁנֵי עֲבוֹדָתו, כְּשֶׁיָּבוֹא לְבֵיתוֹ, יִהְיוּ כָּל מַעֲשָׂיו בְּתֹם וּבְיֹשֶר, וְלֹא יִתְבַּיֵּשׁ אָבִיו מִפָּנָיו, וְיַצְלִיחוֹ הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲבוּר זֶה בְּזֶה הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה לְיַעֲקֹב אָבִינוּ בִּכְלוֹת יְמֵי עֲבוֹדָתוֹ אֵצֶל לָבָן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, וְגַם בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, כְּשֶׁיִּזְכֶּה לַעֲמֹד לִפְנֵי כִּסֵּא כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, יִהְיֶה מִקִּדוֹשֵׁי ה', בִּזְכוּת שֶׁהֶאֱמִיר אֶת ה' לִהְיוֹת לוֹ לֵאלֹקַים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים כ"ו י"ז): "אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹקִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו וְגוֹ', וְה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם וְגוֹ', וְלִהְיֹתְךָ עַם קָדֹש לַה' אֱלֹקֶיךָ" וְגוֹ'.

וכבר כתבו הפוסקים (יו"ד סימן רנא, סעיף ג), כי מה שאמרו בעצם עניי עירך קודמין, הוא על עניי ארץ ישראל, כי הם הנקראים עניי עירך באמת, והם יושבים שם כתרנגולים בלוליהם, אינם יכולים להרויח ואין בנמצא כל כך מי שירחם עליהם, ועיניהם תלויות על יושבי חוץ לארץ, בין לאגרות לדעת את שלום קרוביהם, בין על מנות להחיות את נפשם ולשמח את לבם, וצדקה וחסד גדול עושה הכותב להם והשולח להם מתנות, אם מעט ואם הרבה, איש כמתנת ידו כברכת ה' אשר נתן לו (דברים טז יז), למצוה רבה יחשב. וטוב לגבר כשכותב לעיר אחרת שיכתב, ויזכיר את כל הנמצאים אתו מיושבי אותה העיר, כי לפעמים יארע שעל ידי אגרתו ידעו אחרים משלום קרוביהם וישמח לב אמללים, וישא ברכה מאת ה' ומבני אדם, ומצותו עומדת לעד: