מוסר על דברים ט:כז

וכן הוא בזוהר בפרשה זו (ח"ג פג, ב), בפסוק (דברים ט, כז) אל תפן אל קשי העם הזה, ר' חייא פתח, אל תפן אל קשי העם הזה, וכי מה דיימא למלכא אל תפן, והא כתיב (איוב לד, כא) כי עינו על דרכי איש, וכתיב (ירמיה כג, כד) אם יסתר איש במסתרים ואנכי לא אראנו נאם ה', והא בכולא אשגח קודשא בריך הוא, בכל עובדין אסתכל ואעיל בדינא על כולהו אם טב ואם ביש, כד"א (קהלת יב, יד) כי כל מעשה האלהים יביא במשפט, ומשה אמר אל תפן אל קשי העם הזה. אלא הכי תנינן, כל בר נש דבעי לאסתמרא מחובוי, בגין דלא יחטא קמיה מלכא קדישא. תא חזי, בר נש עביד חד מצוה, ההיא מצוה סלקא קיימא קמיה קודשא בריך הוא, ואמר אנא מפלנייא דעבד לי. וקודשא בריך הוא מני לה קמיה לאשגחא ביה כל יומא לאוטבא ליה בגיניה. עבר על פיקודי אורייתא, ההיא עבירה סלקא וקיימא אמר אנא מפלנייא דעבד לי. וקודשא בריך הוא מני לה קמיה, וקיימא לתמן לאשגחא ליה לשיצאה ליה, הה"ד (דברים לב, יט) וירא ה' וינאץ. מהו וירא ה' וינאץ, ההיא דקיימא קמיה. תב בתשובה, כתיב (ש"ב יב, יג) גם ה' העביר חטאתך, דעבר ההוא חובא מקמיה בגין דלא יסתכל בה לאוטבא ליה, ועל דא אל תפן אל קשי העם הזה, עד כאן לשונו:

כְּתִיב (דְּבָרִים ט, כז): "אַל תֵּפֶן אֶל קְשִׁי הָעָם הַזֶּה וְאֶל רִשְׁעוֹ וְאֶל חַטָּאתוֹ". מְבֹאָר בַּזֹּהַר, פָּרָשַׁת קְדשִׁים, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: תָּא חָזִי: בַּר נָשׁ דְּעָבִיד מִצְוָה, סַלְקָא וְקַיְּמָא קַמֵּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. אָמְרָה: פְּלַנְיָא עָבִיד לִי וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַנִּי לָהּ קַמֵּיהּ לְאַשְׁגָּחָא בֵּיהּ כָּל הַהוּא יוֹמָא לְאוֹטָבָא לֵיהּ בְּגִינָהּ. עָבַר בַּר נָשׁ עַל פִּתְגָמָא דְּאוֹרַיְתָא, הַהִיא עֲבֵרָה סַלְקָא לָהּ קַמֵּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאָמְרָה: אֲנָא מִפְּלַנְיָא דְּעָבִיד לִי. וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מַנִּי לָהּ וְקַיְּמָא תַּמָּן לְאַשְׁגָּחָא בֵּיהּ לְשֵׁיצָאָה לֵיהּ. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (דְּבָרִים לב, יט): "וַיַּרְא ה' וַיִּנְאָץ וְגוֹ'". וַיַּרְא — הַהוּא דְּקַיְּמָא קַמֵּיהּ. תָּב בִּתְיוּבְתָּא, כְּתִיב בֵּיהּ (שְׁמוּאֵל ב יב, יג): "גַּם ה' הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָמוּת", דְּעָבִיר הַהוּא חוֹבָא מִקַּמֵּיהּ בְּגִין דְּלָא יִסְתַּכֵּל בֵּיהּ. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב: "אַל תֵּפֶן אֶל קְשִׁי הָעָם הַזֶּה וְאֶל רִשְׁעוֹ וְאֶל חַטָּאתוֹ". עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.

וכן פירשו בזוהר (ח"ג פג, ב) בענין דוד כשאמר (ש"ב יב, יג) חטאתי ואמר לו הנביא גם ה' העביר חטאתך ולא תמות, שהענין קשה, שהרי אם הקב"ה העביר חטאתו למה עשה דוד כל כך סיגופין ותעניות. אלא במה שפירשו שם מתורץ, שהכוונה העביר אותו מלפני הקב"ה שלא יקטרג עליו. זה לשונו, תא חזי, בר נש דעביד מצוה ההוא מצוה סלקא וקיימא קמי' קוב"ה ואמרה אנא מפלניה דעביד לי, וקב"ה מני לה קמיה לאשגחא בה כל יומא לאוטביה ליה בגינה. עבר על פתגמי אורייתא, ההיא עבירה סלק קמיה ואמר אנא מפלניא דעביד לי, וקב"ה מני לה קמיה וקיימא תמן לאשגחא בה לשיצאה ליה, הדא הוא דכתיב (דברים לב, יט) וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו. מהו וירא, ההוא דקיימא קמיה תב בתשובה מה כתיב גם ה' העביר חטאתך ולא תמות, דאעבר ההוא חובא מקמיה בגין דלא יסתכל ביה לאוטבא ליה, ועל דא כתיב (שם ט, כז) אל קשי העם הזה ואל רשעו ואל חטאתו, עד כאן לשונו. הרי שעל ידי העון נברא מקטרג אחד, ולכן צריך לקבל עליו היסורין כדי למרק עונותיו, שנאמר (תהלים פט, לג) ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם, ועל ידי כך מתכפרין עונותיו, עד כאן לשונו: