וְהָיָ֗ה כִּ֤י יְבִֽיאֲךָ֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֶל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה בָא־שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּ֑הּ וְנָתַתָּ֤ה אֶת־הַבְּרָכָה֙ עַל־הַ֣ר גְּרִזִ֔ים וְאֶת־הַקְּלָלָ֖ה עַל־הַ֥ר עֵיבָֽל׃
שני לוחות הברית
והיה כי יביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה (דברים יא, כט). מדבר בתחתונים הרומז לעליונים לעומתם, והארץ היא כמשמעה לאחר מותו שעליה רומז התנא (אבות ו, ד) ועל הארץ תישן שיזדכך תמיד בה, ומשם לארץ חפץ ואז יבוא לרשת נחלת אביו הראשון קודם שחטא. והנה כמו שלמטה היום לעשותם ברכה וקללה הר גריזים והר עיבל, כן לעומתם למעלה יש שני הרים. ההר הטוב, מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו (תהלים כד, ג). והר שעיר הוא הרי נשף חושך וצלמות הנמשך מיצה"ר שנמשל לצדיקים כהר ולרשעים כשערה (סוכה נב, א), וזהו הר שעיר. והנה האדם היה נכרת מהר ה', לולי המליצים שנבראו מצד מעשים הטובים אשר הקב"ה שומע לקולם הקול קול יעקב והידים ידי עשו, כמ"ש מדרש שמואל ואין אתה בא לידי עבירה וק"ל. וזהו שנאמר (תהלים לא, כג) ואני אמרתי בחפזי נגרזתי. אכן שמעת קול תחנוני הוא הקול מהמליץ המתחנן, ואף שם יש כריתה והבדל בין צדיק לצדיק כל אחד מחיצה לעצמו, וזה נכוה מפני חופתו של זה כמו שאמרו רז"ל (ב"ר כא, ב). וזהו לגוזר ים סוף לגזרים, כל שבט ושבט לעצמו, והים סוף כמו הירדן דלקמן. על כן נקרא הר ה' הר גריזים (ונתת את הברכה מלאך המליץ), והר שעיר שהוא הרי נשף נקרא עיבל בהתחלף עי"ן באל"ף באח"הע, הוא לשון אבילות. וכתב בעי"ן להיות ג"כ מלשון (איכה ב, א) איכה יעיב שהוא החושך, ואז מרומז חושך וצלמות: