מוסר על דברים יב:א

אכן רובא דרובא וכמעט כולם אינם נוהגים בכל עת ועל הרוב בטלים, כי כל ענייני עבודה לא שייכות רק בזמן הבית. וגם נתינת צדקה פתוח תפתח נתן תתן ניחא למאן דאפשר. ולמאן דלית ליה, לא יוכל ליתן ולחזור וליתן, ונמצא מצות עשה זו בטל אצלו. וכן מעשר שני של דגן תירוש ויצהר ומעשר עני בטלים כשאין לו דגן תירוש ויצהר, וכן כמעט כולם. גם בגוים אין תורה א"כ איך יהי' נשלם האדם שאי אפשר להשלים אלא בתרי"ג מצות ואז מלביש רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו שהם תרי"ג כנודע. על זה הקדים בריש הפרשה ואמר (דברים יא, לב) ושמרתם לעשות את כל החקים והמשפטים אשר אנכי נותן לפניכם היום. וחזר ואמר (שם יב, א) אלה החקים והמשפטים אשר תשמרון לעשות. ועוד שינה בלשון, בפסוק ראשון הקדים השמירה לחקים ומשפטים. ובפסוק שני הקדים החקים והמשפטים להשמירה:

ושמרתם לעשות את כל החקים שמה ועבדתם את ה' באמת ובתמים מצוה רוחניות כמו שאמר לעיל שכר מצוה מצוה הפסוק מפרש זה אח"כ. ואמר (דברים יב, א) אלה החקים וגומר, רצה לומר איך שייך שם חקים, והלא אינו עולם המעשה. תירץ ואמר, אבד תאבדון את כל המקומות, ומקומו של עולם יתברך הוא אלהי ישראל, אלה המקומות הם שרים שלמעלה והם אשר ממנו נמשך עץ של אדם הראשון על ההרים הרמים והם תחת כל עץ רענן הוא עץ הדעת טוב ורע המסתופף, ובשרשם נוגעים שם בשרשם משתרשים בקדושה, ובצדיקים כתיב (זכריה ג, ז) ונתתי לך מהלכים בין העומדים. ויותר מהמה, כי היו יהיו לפנים ממחיצתן של מלאכי השרת כמו שאמר רש"י אפסוק (במדבר כג, כג) כעת יאמר ליעקב וגו':