אַחֲרֵ֨י יְהוָ֧ה אֱלֹהֵיכֶ֛ם תֵּלֵ֖כוּ וְאֹת֣וֹ תִירָ֑אוּ וְאֶת־מִצְוֺתָ֤יו תִּשְׁמֹ֙רוּ֙ וּבְקֹל֣וֹ תִשְׁמָ֔עוּ וְאֹת֥וֹ תַעֲבֹ֖דוּ וּב֥וֹ תִדְבָּקֽוּן׃
שני לוחות הברית
וזה לשון סמ"ג בחלק עשין במצוה ז', ללכת בדרכיו הטובים והישרים שנאמר והלכת בדרכיו, ואומר (דברים יג, ה) אחרי ה' אלהיכם תלכו, ומפרש בפ"ק דסוטה (יד, א) אחרי מדותיו תלכו, מה הוא מלביש ערומים (בראשית ג, כא) שנאמר ויעש ה' לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם. ומבקר חולים שנאמר (שם יח, א) וירא אליו ה' באלוני ממרא. ומנחם אבלים שנאמר (שם כה, יא) ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו. וקובר מתים שנאמר (דברים י, ו) ויקבור אותו בגי, אף אתה עשה כך. וכך פירשתי לחכמי ספרד פירוש של זה המקרא (דבה"י א כח, ט), ודע את אלהי אביך ועבדהו, שכמו שהוא חנון ורחום ועושה חסד ומשפט וצדקה בארץ, כן תעשה אתה והא לך שני עדים כיאשיהו שנאמר עליו (ירמיה כב, טו-טז) שאכל ושתה ועשה משפט וצדקה אז טוב לו. דן דין עני ואביון אז טוב הלא היא הדעת אותי נאם ה'. ונאמר עוד (שם ט, כב-כג) אל יתהלל חכם בחכמתו וגו'. כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאם ה', עד כאן לשון הסמ"גהגה"האמת שהרמב"ם כתב במצות עשה דוהלכת בדרכיו בענין אחר, וזה לשונו, היא שצונו להדמות לו יתברך כפי היכולת, והוא אמרו והלכת בדרכיו, וכבר נכפל זה הציווי ואמר ללכת בכל דרכיו. ובא בפירוש (עי' ספרי עקב יג), מה הקב"ה נקרא חנון אף אתה היה חנון, מה הקדוש ברוך הוא נקרא רחום אף אתה היה רחום, מה הקב"ה נקרא חסיד [אף אתה היה חסיד]. וכבר נכפל זה הענין בלשון אחר, ואמר (דברים יג, ה) אחרי ה' תלכו, ובא בפירושו שרצונו לומר בהדמות בפעולותיו הטובות והמדות הנכבדות שיתואר בהן האל יתברך על צד המשלית על הכל עילוי רב, עד כאן לשונו. אומר אני מה שכתב הרמב"ם והסמ"ג בביאור הכתוב והלכת בדרכיו אלו ואלו דברי אלהים חיים, כי הכל נכלל בדבור והלכת בדרכיו ודברי שניהם דברי רז"ל, כי דברי הרמב"ם הם שנויים בספרי במצוה הזאת, ודברי הסמ"ג הם בגמרא דסוטה::
מעלות המדות
בני, בואו וראו כמה גדולה מעלת יראת שמים, שהרי כל העולם כולו לא נבראו אלא בשביל יראת שמים, כענין שנאמר (קהלת ג, יד) ידעתי כי כל אשר עשה האלהים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע והאלהים עשה שייראו מלפניו. ואמרו חכמים ז"ל גדולה היא היראה שהעליונים והתחתונים לא נבראו אלא בשביל היראה, שנאמר (קהלת יב, יג) סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמו כי זה כל האדם. ואמרו חכמים ז"ל כל מי שיש בו יראת שמים, שקול כנגד כל העולם כולו שנאמר כי זה כל האדם, כלומר כי זה האיש שקול כנגד כל בני אדם. חביבה היא היראה שהיא מביאה את האדם לעבודת המקום, ולידי קיום המצות כענין שנאמר (דברים יג, ה) אחרי ה' אלהיכם תלכו ואותו תיראו ואת מצותיו תשמורו ובקולו תשמעו ואותו תעבודו ובו תדבקון, ולא עוד שכל מי שהוא ירא שמים, משביעו לעולם הבא מטוב הצפון בבית גנזיו, כענין שנאמר (תהלים לא, כ) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. ולא עוד אלא שהבריות מתייראין ממנו, כענין שנאמר (דברים כח, י) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. שכשם שהוא ירא מן המקום, כך הקדוש ברוך הוא מטיל אימתו על הבריות ויראין מפניו. גדולה היא יראת שמים, שהיא עומדת לו לאדם בעולם הזה ולעולם הבא, כענין שנאמר (תהלים יט, י) יראת ה' טהורה עומדת לעד:
שיחות עבודת לוי
כעין לימוד זה מצינו גם בדברי חז"ל. כתוב בפ' עקב (י', יב), "ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלקיך ללכת בכל דרכיו וגו'", ואיתא שם בספרי (פיסקא מ"ט), "ללכת בכל דרכיו, אלו הן דרכי המקום וכו', אלא נקרא המקום רחום אף אתה היה רחום, הקב"ה נקרא חנון אף אתה היה חנון וכו'". ומבואר שהליכה בדרך ה' היא גמילות חסדים. וכן מבואר בסוטה (י"ד א'), "מאי דכתיב 'אחרי ה' אלקיכם תלכו' (ראה י"ג, ה'), וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה וכו', אלא להלך אחר מדותיו של הקב"ה, מה הוא מלביש ערומים וכו' אף אתה הלבש ערומים, הקב"ה ביקר חולים וכו' אף אתה בקר חולים, הקב"ה ניחם אבלים וכו' אף אתה נחם אבלים, הקב"ה קבר מתים וכו' אף אתה קבור מתים". [וברמב"ם (סה"מ מ"ע ד' והל' דעות פ"א הל' ה'-ו') מבואר שזהו ג"כ ביאור הפסוק של "והלכת בדרכיו" (כי תבוא כ"ח, ט').]