מוסר על דברים יד:ג

וידבר ה' אל משה לאמר שלח לך אנשים וגו', עד סוף כל הפרשה. יש בענין הזה כמה קושיות. הקושיא הראשונה מה שהקשו כל המפרשים מה חטאו המרגלים, וראש המדברים הוא הרמב"ן (יג, ב) וזה לשונו, מה עשו המרגלים, כי משה אמר להם (במדבר יג, יח) וראיתם את הארץ מה היא ואת העם היושב עליה החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב. ואמר להם (שם יט) בערים הבמחנים אם במבצרים, ועל כל פנים היו צריכים להשיבו על מה שצוה אותם, ומה פשעם ומה חטאתם כשאמרו לו אפס כי עז העם והערים בצורות גדולות, וכי על מנת שיעידו לו שקר שלח אותם. ואל תחשוב כי היה פשעם באמרם ארץ אוכלת יושביה בלבד, כי טרם שיאמרו להם כן היה מריבת כלב עמהם. וכן כתיב (דברים א, כח) אחינו המסו את לבבינו לאמר עם גדול ורם ממנו וגו', ובכאן (במדבר יד, ג) כתיב לנפול בחרב נשינו וטפינו יהיו לבז. והנה משה רבינו אמר לפנים כדברים האלה, והפליג להם בחזק העם ובמבצר עריהם וכח הענקים יתר מאוד ממה שאמרו המרגלים לאבותם, כדכתיב (דברים ט, א-ב) שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן לבא לרשת גוים גדולים ועצומים ממך, ערים גדולות ובצורות בשמים. עם גדול ורם בני ענקים אשר אתה ידעת ואתה שמעת, מי יתיצב לפני בני ענק. ואם הי' פשע המרגלים וחטאתם בזה, למה יניא את לב בניהם כהניא המרגלים את לב אבותם, עד כאן לשונו:

דרך כלל, אמרו במדרש ילקוט לכל הרגשה והרגשה נתן הקב"ה תורה מה לעשות ומה שלא לעשות. ללב, (במדבר טו, לט) ולא תתורו אחרי לבבכם. לעינים, (שם) ואחרי עיניכם. לאזנים, (שמות כג, א) לא תשא שמע שוא. לפה, (דברים יד, ג) לא תאכל כל תועבה. ללשון, (שמות כ, ז) לא תשא את שם ה', לא תשבעו (ויקרא יט, יב), לא תשקרו (שם יא) ולא תענה (שמות כ, יג). לידים, (שם א) אל תשת ידך עם רשע. לערוה, (שם יג) לא תנאף, ולא תזנה (ויקרא יט, כט). לרגלים, (דברים ו, יד) לא תלכון אחרי אלהים אחרים, הרי לא תעשה:

תס"ט שלא לאכול פסולי המוקדשין, ואיתא בסיפרי (מז), לא תאכל כל תועבה (דברים יד, ג), בפסולי המוקדשין הכתוב מדבר.